משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' דראמנה(עציר)

גזר דין

הנאשם יליד 1993, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שבו מיוחסות לו עבירות של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, והתחזות לאדם אחר(שתי עבירות) לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

העובדות הצריכות לעניין הן אלה: ביום 6.06.13 בסמוך לשעה 18:16, בכביש 40, בסמוך לישוב ישרש, נתפס הנאשם בתחומי מדינת ישראל כשאין בידו אישור מכל סוג שהוא, המתיר לו לשהות בתחומי ישראל. בנסיבות אלה התבקש הנאשם על ידי שוטר שנכח במקום, להזדהות בפניו. בבדיקה שערך השוטר התברר כי פרטי הזהות שנמסרו לו על ידי הנאשם הינם כוזבים, ולמעשה שייכים לאחד מאחיו של הנאשם. משנתבקש הנאשם למסור את פרטיו הנכונים, הוא מסר פרטי זהות שהתגלו כשייכים לאח אחר שלו.

ב"כ התביעה טענה לחומרת העבירות, חשיבות האינטרס המוגן על ידן וכן לחומרת הנסיבות בהן הנאשם פעם אחר פעם, בעודו שוהה בישראל שלא כדין, ניסה להונות איש חוק תוך שהוא עוטה ופושט זהויות שונות. עוד טענה ב"כ התביעה, כי מתחם הענישה ההולם נע בין 4 חודשי מאסר לבין שנת מאסר, וכי יש להשית על הנאשם ענישה המצויה ברף העליון של המתחם, בשל הרשעה קודמת בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. כמו כן, יש להפעיל את המאסר המותנה התלוי נגדו, למשך 3 חודשים, במצטבר.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עונה להגדרה של צעיר-בגיר, כפי שהוכרה בפסיקה, שכן בעת ביצוע העבירה היה בן 20 בלבד. לחובתו הרשעה אחת בלבד בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין, ללא עבירות נלוות. עוד נטען כי העבירה הנלווית של התחזות, בגינה עומד הנאשם לדין, אינה מצויה ברף חומרה גבוה לסוג זה של עבירות וכי כל מטרת כניסתו נעשתה על מנת לסייע בפרנסת-המשפחה עקב מות אחיו ומצבו הרפואי הירוד של אביו. בעניין זה הוגשו תעודת פטירה משנת 2009 ותעודה רפואית. לטענת ב"כ הנאשם ההלכות העיקריות בעניינם של שוהים בלתי חוקיים מורות כי יש לבחון כל מקרה לגופו מבלי לקבוע אפריורית מתחם ענישה. זאת, בצירוף נסיבותיו האישיות של הנאשם מובילים למסקנה כי יש להקל עימו, ועל כן העונש ההולם הוא הארכת המאסר המותנה.

מתחם העונש ההולם

כבר דובר רבות אודות החשיבות בשמירה על גבולותיה של מדינת ישראל ופיקוח על הבאים בשעריה.

האינטרס הציבורי של שמירה על בטחון המדינה ושלום תושביה, המגולם בעבירות של כניסה שלא כדין מורה כי יש למנוע כניסתם של אלו שלא הורשו לכך (רע"פ 3173/09 פארג'ין נגד מ"י (5.5.09).

ברע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל (11.6.2013) וברע"פ 3683/13חושיה נגד מדינת ישראל (4.8.2013) אמר כב' השופט שהם, בהתייחס למתחם הענישה בעבירות שהיה שלא כדין:

".... בדבריי אלה, אין כדי לקבע את מתחם הענישה אשר אוזכר על ידי בית המשפט המחוזי,שכן קביעת המתחם הינה תלוית נסיבות אותן יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, ואין לשלול את האפשרות כי ניתן יהיה להסתפק, במקרים המתאימים, גם בעונש מאסר מותנה".

יחד עם זאת, יש לקבוע את המתחם ההולם לביצוען של עבירת השהיה ביחד עם שתי עבירות ההתחזות שנלוו אליה.

התחזותו של הנאשם בפני השוטר פעם אחר פעם, אינה עניין של מה בכך. יש בה כדי ללמד על אי מוראו של הנאשם מרשויות אכיפת החוק והדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהנאשם כבר הורשע בעבר בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין. מתיאור העובדות נראה כי התחזותו של הנאשם לא נועדה להקל עליו את המעבר במחסום לתוך ישראל, אלא נועדה לשם התחמקות מן השוטרים, לאחר שכבר עוכב. אף על פי כן, נוטה אני להסכים עם בא כוח הנאשם כי אין המדובר בעבירת התחזות המצויה ברף חומרה גבוה לסוג זה של עבירות. שתי עבירות ההתחזות המיוחסות לנאשם בוצעו במהלך רציף אחד, ובשעה שהנאשם לא החזיק מסמכים מזויפים (כגון: תעודות זהות והיתרים), אלא מסר בפיו פרטים כוזבים, שממילא לא היו לו לעזר, שכן זהותו האמיתית התבררה תוך זמן קצר.

עבירת ההתחזות לפי סעיף 441 לחוק העונשין היא עבירת עוון, שעונשה שלוש שנות מאסר. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת לגבי עבירה זו מלמדת כי במקרים מעטים בלבד, הוגשו כתבי אישום בגינה, ללא צירוף עבירות נוספות וחמורות יותר. מרבית המקרים שאותרו במאגר "נבו", עניינם בנאשמים שהתחזו לאחרים בשעה שעוכבו על ידי שוטרי תנועה, בעת שנהגו תחת פסילה, או ללא רישיון נהיגה. בכל המקרים הללו, הוטלו עונשי מאסר מותנה בצירוף ענישה נלווית מסוגים שונים, גם כשמדובר היה בנאשמים בעלי עבר פלילי (ראו ת.פ 4011-09 מד"י נ' אברזל (17.12.09); ת.פ17294-08-09 מד"י נ' קלדרון (27.12.09); ת.פ25035-11-09 מד"י נ' פרדילוב (1.2.10); ת.פ44794-10-12 מד"י נ' רגבי (17.4.13). במקרה אחד אף הוארך מאסר על תנאי שהיה תלוי נגד הנאשם (ת.פ 4266-07 מד"י נ' קפויה (29.11.09). מאידך, במקרה יחיד שאותר, הוטל מאסר בפועל למשך 15 ימים, בעניינו של נאשם שכבר היה אסיר בעת מתן גזר הדין (ת.פ 1834-09 מד"י נ' מדינה (29.12.09).

סקירה של פסיקת בתי המשפט במקרים בהם הורשע הנאשם בעבירה של שהיה שלא כדין בצירוף התחזות, מעלה כי ברוב המקרים בהם היה הנאשם חסר עבר פלילי, גוזר בית המשפט עונשי מאסר בפועל לתקופה קצרה, כמפורט באסופה המדגמית שלהלן:

בת.פ 456370-02-12 מד"י נ' דראמנה (27.2.12) הוטלו 7 ימי מאסר וכן מאסר על תנאי.

בת.פ 1849-08-10 מד"י נ' גרייב (5.8.10) הוטלו 31 ימי מאסר וכן מאסר על תנאי.

בת.פ 28710-08-10 מד"י נ' עדס (23.8.10) הוטלו 11 ימי מאסר וכן מאסר על תנאי.

בת.פ 55788-01-12 מד"י נ' כעאבנה (21.2.12) הוטלו 50 ימי מאסר וכן מאסר על תנאי.

במקרים בהם המדובר בנאשם בעל עבר פלילי, שהורשע בעבירות של שהיה שלא כדין והתחזות, נוהגים בתי המשפט להטיל עונשי מאסר למשך מספר חודשים, ובייחוד כך הדבר, שעה שקיים מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה (ראו לדוגמא: ת.פ 36619-08-10 מד"י נ' צאיל (16.9.10); ת.פ 635-07-10 מד"י נ' איהאב (8.8.10); ת.פ 32233-01-10 מד"י נ' זין (14.3.10)

יש לזכור כי כל גזרי הדין שמניתי, ניתנו בטרם ניתנה החלטת בית המשפט העליון הנ"ל, בעניין הדרי.