משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אבו סביתאן

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

אתמול (6.1.13) ניתן על ידי גזר הדין בעניינו של הנאשם ולפיו הוטל עליו עונש הכולל מאסר בפועל למשך 12 חודשים, זאת לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של הסעה שלא כדין ונהיגה תחת פסילה.

מיד לאחר הקראת גזר הדין ביקש ב"כ הנאשם כי יעוכב ביצוע העונש, שכן הנאשם שוקל לערער על גזר הדין. ב"כ הנאשם הפנה להלכת שוורץ.

בהחלטתי מאתמול הוריתי על עיכוב ביצוע העונש למשך 14 יום בלבד, לצורך התארגנות. בעניין הבקשה לעיכוב הביצוע עד לדיון בערעור, עלי להכריע כעת.

יש להדגיש כי מטעם הנאשם לא נשמעו טיעונים מנומקים כלשהם, לתמיכת הבקשה, אלא כל שנטען הוא כי בהתאם להלכת שוורץ, יש להיעתר לה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי לדחות את הבקשה, ואלה נימוקיי:

כבר נפסק אין ספור פעמים כי ככלל, נידון שהושת עליו עונש מאסר בפועל, יחל בריצוי העונש באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכובו של ביצוע גזר הדין. הלכה זו, מקורה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000) (להלן: הלכת שוורץ), אליה הפנה ב"כ הנאשם, עצמו.

על ההלכה האמורה חזר בית המשפט העליון, שוב ושוב (ראו למשל: ע"פ 3372/11 משה קצב נ' מדינת ישראל (18.05.2011))

בע"פ 6219/13 סוהיל נ' מד"י (5.11.13), אמר בית המשפט העליון:

אמות המידה להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בתקופת הערעור – הותוו בהלכת שוורץ (עיינו גם: ע"פ 3372/11 משה קצב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.05.2011)). אף שבית המשפט לא התיימר להתוות באותה הלכה רשימה סגורה של השיקולים אותם יש לבחון – הוא מנה את הנסיבות והנתונים העיקריים הרלבנטיים בהקשר זה וביניהם (שם, בעמ' 282-277): חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון; והעובדה שהערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד ואין בו השגה על עצם ההרשעה (כאשר זה המצב).

בע"פ 6683/13 ניסנוב נ' מד"י (27.10.13) אמר בית המשפט העליון:

כידוע, נקודת המוצא היא כי ריצוי עונש של מאסר בפועל ייעשה באופן מיידי וכי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע גזר דין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: הלכת שוורץ)). בבסיס הלכה זו עומד האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ושמירת אמון הציבור במערכת האכיפה. לפיכך, עיכוב ביצוע עונש מאסר יתאפשר רק בקיומן של נסיבות אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי האמור (ע"פ 4443/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.6.10)). בעניינו של המבקש לא מתקיימות נסיבות כאמור, וזאת על אף משך עונש המאסר שהושת עליו...

כעת לעניין הבקשה גופה. ראשית, המבקש הודה בביצוע העבירות בהן הורשע, לא עומדת לו עוד חזקת חפות וממילא אין בערעורו על העונש כדי להוביל לביטול העונש כולו...

בע"פ 7240/13 סבהט נ' מד"י (30.10.13), אמר בית המשפט העליון:

הערעור שהגיש המבקש מתמקד בחומרת העונש בלבד, ונראה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי הסיכויים לביטול מוחלט של רכיב המאסר בפועל שהושת עליו – אינם גבוהים. בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את דינו של המבקש, כשהיו מונחים בפניו שני תסקירי שירות המבחן, שפירטו את נסיבותיו האישיות של המבקש, ואולם מטעמים שהובהרו שם – בית המשפט המחוזי הנכבד העדיף להעניק את הבכורה לשיקולים אחרים, במיוחד נוכח העובדה שהמבקש לא הפנים את הלקחים מהיחס המקל, שהופגן כלפיו בעבר על-ידי רשויות האכיפה. עוד אציין, באותו ההקשר, כי העונש שהוטל על המבקש פה לא נראה חמור בהתחשב בעבירה שבביצועה הודה ובנסיבותיה, ואף אם יש מקום לשקול בגדר הערעור הקלה נוספת בעונש שהוטל על המבקש – אינני סבור כי התוצאה המסתברת עשויה להיות כה מרחיקת לכת, כפי שטענה לה באת-כח המבקש.

בענייננו, הנאשם הורשע כאמור, על פי הודאתו, ולכן לא עומדת לו עוד חזקת החפות, כלל. במצב זה, יש להניח כי אם אמנם יוגש ערעור, הוא יתייחס לחומרת העונש בלבד. לדעתי, גם אם יוחלט בסופו של יום כי ראוי להקל בעונשו של הנאשם, הרי הסיכויים לכך שייקבע כי לא היה ראוי להטיל עליו עונש מאסר כלל, הם נמוכים ביותר, זאת בהתחשב בטיב העבירות וחומרתן, במדיניות הענישה הנוהגת ובעברו הפלילי של הנאשם, אשר כבר ריצה מאסרים בגין אותן עבירות ממש.

מעבר לאמור, לנוכח אורך המאסר שהטלתי, לא קיים סיכוי לכך שהנאשם ירצה חלק ניכר מן העונש בטרם יידון עניינו בפני ערכאת הערעור.

גם אין המדובר בענייננו, במקרה שבו חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות, אשר יהא בו כדי להצדיק עיכוב נוסף של ריצוי העונש (ע"פ3570/13 גבעוני נ' מד"י (6.6.13).

לא נשמעו כל נימוקים נוספים מטעם הנאשם, בדבר נסיבות אישיות חריגות המצדיקות עיכוב הביצוע, מעבר לעיכוב קצר לצורך התארגנות, כפי שנתתי בהחלטתי הקודמת.