משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אבו מערוף(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, והחזקת כלי פריצה, בצוותא חדא, עבירות לפי סעיף 407 ו-409, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כעולה מהכרעת הדין, ביום 10.5.13 התפרץ הנאשם ביחד עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה, לחנות בגדים במרכז העיר רמלה, בשעות הערב המאוחרות. הנאשם והאחרים חדרו לחנות לאחר שטיפסו אל גג המרכז המסחרי שבו היא שוכנת, עיקמו סורגי ברזל וחדרו דרכם לגלריה שמעל לתקרת הגבס של החנות, חוררו פתח בתקרה והשתלשלו דרכו לתוך החנות. בהמשך לכך, הנאשם והאחרים ערמו סחורה רבה בשק שהביאו עמם, והעלו אותו בעזרת חבל, אל הגלריה שמעל לתקרת החנות. בנוסף העלו לשם את הקופה הרושמת של החנות. בעיצומו של מעשה נזעקה המשטרה למקום, לאחר שהפורצים נצפו על ידי בעלת החנות במצלמות האבטחה המקושרות לביתה. בשלב זה עלו השוטרים לגג המרכז המסחרי ועצרו שם את הנאשם שניסה להסתתר. בקרבת הנאשם נתפסו כלי הפריצה והקופה. לא נתפס כל מעורב נוסף בעבירות.

יש לציין כי על פי הכרעת הדין, לא הוכח שהנאשם היה בעת ההתפרצות בתוך החנות, בגופו. יחד עם זאת, על בסיס מכלול הראיות קבעתי כי הוא היה בגדר "מבצע בצוותא" ביחד עם אותם אלמונים שחדרו לחנות ונמלטו בטרם הגיעה המשטרה.

מאז ליל ההתפרצות, שוהה הנאשם במעצר, זאת לאחר שנעצר עד תום ההליכים.

ב"כ התביעה טענה כי מתחם העונש ההולם את העבירות נע בין 10 עד 30 חודשי מאסר. נטען כי המדובר בהתפרצות מתוכננת מראש אשר מבצעיה הצטיידו מראש בכלים ואמצעים לשם ביצועה. ההתפרצות גרמה לנזק רב, וכיוון שמדובר בעסק פרטי, יש לראות בעבירה כגורם לאבדן הביטחון של בעליו, בדומה להתפרצות לבית מגורים. עוד הפנתה ב"כ התביעה למאסר על תנאי התלוי נגד הנאשם, למשך 12 חודשים, ועתרה להפעלתו. עמדת התביעה היא כי יש להטיל על הנאשם מאסר למשך 14 חודשים ולהפעיל את התנאי במצטבר. התביעה הפנתה לפסיקה רלוונטית.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם בעבירות שבפניי נע בין מאסר בעבודות שרות ועד 10 חודשי מאסר. נטען כי העבירה של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים היא חמורה פחות מהתפרצות לדירת מגורים. כמו כן, נטען כי חלקו של הנאשם בהתפרצות הוא רק בכך שנכח במקום, אך הוא לא חדר לחנות בעצמו, ועל כן אינו המבצע העיקרי. ב"כ הנאשם טען כי עברו של הנאשם אינו מכביד, הוא בחור צעיר, ואין להענישו על שבחר לנהל את המשפט. בסיום סיכומיו הפנה ב"כ הנאשם, לטענות שהעלה טרם מתן הכרעת הדין, בעניין שימוש בכוח בלתי סביר שנעשה כלפי הנאשם בעת מעצרו. נטען כי אף שבית המשפט לא מצא לנכון לזכות את הנאשם בשל אותו שימוש בכוח, הרי הדבר צריך לשמש שיקול של ממש בעת גזירת הדין, ובמקרה זה, יש בכך נימוק להקלה בעונש, באופן שהמאסר שיוטל על הנאשם ירוצה בחופף למאסר על תנאי שיופעל.

הנאשם בדברו האחרון, טען כי לא ביצע את המיוחס לו, אך הביע צער. כמו כן טען כי הוכה על ידי השוטרים וכי ריצה כבר 8 חודשי מעצר, ודי בכך. עוד אמר הנאשם כי היה אמור להינשא בחודש יוני האחרון, אך חתונתו נדחתה בשל מעצרו, למשך שנה.

מתחם העונש ההולם

העבירה של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, נועדה להגן על שלום קניינו של הפרט.

אמנם נכון הדבר, התפרצות לדירת מגורים, יש בה בד"כ פוטנציאל לפגיעה חמורה יותר בקניין הפרטי ואף בתחושת הביטחון האישי (רע"פ 1708/08 לוי נ' מד"י; ע"פ 7453/08 מד"י נ' אאוזנה) יחד עם זאת, לא ניתן להקל ראש בפגיעה הנגרמת לבעלי עסקים, המגיעים לעסקם בבוקר על מנת לגלות כי אלמונים העזו להתפרץ לתוכם בלילה, להרוס ולחבל, ולגנוב מתוכם סחורה יקרת ערך, שהם עמלים לשם רכישתה. הנזק הנגרם בשל התפרצות לחנות כמו זו שנפרצה בענייננו, הוא גדול משנדמה, שכן מעבר לסחורה שנגנבה, יש צורך לתקן את ההריסות, להשליט סדר, ולהשיג קופה רושמת חדשה. כל אלה, יימשכו על פני זמן יקר שבמהלכו גם תושבת החנות ממהלך העסקים ובכך ייגרם נזק כלכלי נוסף לבעליה. מעבר לכך, אין לזלזל גם בפגיעה שגורמת העבירה לביטחונו האישי של בעל העסק, שעסקו נותר ללא השגחה בעת שהוא סגור.

בענייננו, על פי הראיות ששמעתי, אין ספק כי העבירה תוכננה מראש, שכן הנאשם ושותפיו האלמונים הגיעו למקום כשהם מצוידים בכלי פריצה (מגזרי מתכת ולום ברזל), פנסים, שק גדול לשם איסוף הסחורה הנגנבת, חבלים, וכיסוי ראש לשם הסתרת הפנים.

גם שיטת ההתפרצות, על ידי חדירה לגלריה שמעל לתקרת החנות וניסור תקרת הגבס, מלמדים על תכנון מראש של העבירה, על מקצועיות ונחישות.

בנוסף, העבירה תוכננה ובוצעה בחבורה, שבה נטל כל אחד מן השותפים, חלק משלו. אמנם הנאשם לא חדר ככל הנראה לתוך החנות בגופו, אך בעת ההתפרצות שהה על גג החנות, לשם הוצאה הסחורה דרך הפתח בתקרה. בכך מילא תפקידו במעגל הפנימי של מבצעי העבירה.

עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי העבירה של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, גוררת אחריה בד"כ עונשי מאסר למשך חודשים ארוכים, ועד שנת מאסר.

ב"כ התביעה הפנתה לרע"פ 382/07 לוי ואח' נ' מד"י (10.4.07), שם אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי שראה לנכון להחמיר עונשו של הנאשם ולהמיר את המאסר על תנאי וצו השל"צ שהוטלו בבית משפט השלום, ב-12 חודשי מאסר בפועל. גם שם המדובר היה בהתפרצות בצוותא, בשעת לילה, לחנות, והחזקת כלי פריצה. הנאשם היה בעל עבר פלילי.

עוד הפנתה ב"כ התביעה לרע"פ 8114/10 אבו חדיד נ' מד"י (7.11.10), שם דובר בהתפרצות למשרד. בבית משפט השלום הוטל מאסר למשך 3 חודשים, אך העונש הוחמר ל-7 חודשי מאסר, בערעור. בית המשפט העליון אישר את העונש ודחה את בקשת הרשות לערער. הנאשם היה בעל עבר פלילי ישן ביותר.

ב"כ הנאשם הפנה לשלושה מקרים התומכים לדעתו, בעמדתו:

ת.פ 26382-09-10 מד"י נ' אבו לבדה (8.3.11), שם הורשע הנאשם בעבירות של התפרצות לבניין, שבל"ר, והפרעה לשוטר. בית המשפט גזר עליו 11 חודשי מאסר, וכן הפעיל מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, במצטבר.

ת.פ 5600-09 מד"י נ' אלבז (8.2.11), שם הורשע הנאשם בשורת עבירות ארוכה וכן צירף תיק נוסף שעניינו התפרצות לבניין. בעת מתן גזר הדין שהה הנאשם במאסר בגין הפקעת של"צ. בית המשפט גזר עליו בגין כל העבירות, 8 חודשי מאסר וכן הפעיל מאסר על תנאי למשך 8 חודשים נוספים, במצטבר.