משטרת ישראל- תביעות חיפה נ' שושן

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע העבירה הנקובה בכתב האישום. העבירה, שעניינה החזקת נשק, הינה חמורה, אך כידוע – יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו המיוחדות ולמוד כל נאשם בהתחשב בנתוניו המיוחדים.

בענין זה – גזר דין של בימ"ש מחוזי חיפה ת.פ. 161/01, מדינת ישראל נ' עומר שיהאב (מיום 31.3.03) – בית המשפט החליט להאריך עונש מותנה שהיה תלוי נגד נאשם והטיל עליו מבחן (לא מבחן גמילה). כל זאת לאחר שהנאשם הורשע בביצוע עבירות לפי סעיף 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין (גרימת חבלה חמורה ושברים בגולגולת) – ענישה זו הוטלה לאחר שבימ"ש שקל מכלול שיקולים ספיצפיים באותו מקרה.

2.בענייננו, הנאשם הודה מיד בביצוע העבירות ובכך חסך מזמנו של ביהמ"ש. בנוסף, הביע חרטה.

לחובת הנאשם עבר פלילי, אך עיקר הרשעותיו מלפני עשורים – בעבירות משנות ה-80!. הרשעתו האחרונה בעבירה שנעברה ב-1997, לפני כ-15 שנים. אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירה בה הורשע כאן.

בנוסף, אין לחובתו תיקים פתוחים נוספים.

הנאשם הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. הוגש תסקיר וממנו עולה כי הנאשם מנהל חיים נורמטיביים, ודואג למשפחתו. לא נמצאה נזקקות להתערבות טיפולית. הנאשם מתמיד בעבודה, זאת למרות קשיים מסוגים שונים (אישיים ובריאותיים). הוא מהווה אב מסור לשלושת ילדיו הקטינים. בתסקיר מתואר גם הרקע של משפחת המוצא כולל העובדה שאביו של הנאשם נהרג במסגרת שירותו בצה"ל, בהיות הנאשם ילד צעיר, והבעייתיות בחייו שנבעה ממצב זה.

מעיון בחומר הראיות במסגרת המנ"ת עולה לכאורה כי האקדח לא הגיע לרשותו של הנאשם בדרך של עבירה מתוכננת, וכי באופן החזקתו לא היה כדי ליצור סיכון לציבור.

כתב האישום הוגש פרק זמן ארוך לאחר ביצוע העבירה – ארבע שנים, למרות שהחקירה במקרה זה היתה יחסית פשוטה (הנאשם הודה מיד וסייע למשטרה בחקירה). ממועד ביצוע העבירות ועד היום חלפו חמש שנים.

קיימים פסקי דין לא מעטים מהם עולה כי חלוף הזמן (בעיקר איחור בהגשת כתב אישום) מביאים להקלה משמעותית בעונש. בענין זה – בימ"ש עליון – ע"פ 3821/08 – שלומוב נ' מדינת ישראל – שם הופחת משמעותית עונשו של מערער, לאחר שהורשע בעבירת הריגה, בין היתר מאחר וכתב האישום הוגש כ-3 שנים לאחר ביצוע העבירה. לאחרונה חידד ביהמ"ש העליון הלכה זו במסגרת ע"פ 4434/10 – אבי יחזקאל נ' מ"י – גם כאן הופחת עונש של הנאשם רק לנוכח השיהוי בהגשת כתב האישום.

2.שמעתי הטיעונים בפני, עיינתי במסמכים ובפסיקה רלבנטית.

ניסיתי למצוא האיזון הראוי בין האינטרסים השונים במקרה זה. שקלתי חומרת העבירה והאינטרס הציבורי למגרה, למול הנסיבות המקלות המיוחדות – ההודאה המיידית, החרטה הכנה, גילו של הנאשם ומצבו המשפחתי והכלכלי (כבן 50, אב לשלושה שפרנסתם עליו), חלוף הזמן (כחמש שנים), האיחור הניכר בהגשת כתב האישום, העדר הרשעות מזה שנים ארוכות ותיקים פתוחים, המלצת שירות המבחן לעבודת שירות, ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה (שאינן מן החמורות במדרג העבירות מאותו סוג), אני גוזרת דינו של הנאשם כדלקמן:

א.5 חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות ביד עזר לחבר, בהתאם לחוות דעת הממונה.

תחילת ריצוי העונש במקום העבודה ביום 29.5.11 בשעה 08:30.

הנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודת שירות במפקדת גוש צפון, מתחם בי"ס חרמון, ביום 29.5.11 בשעה 08:30.

אני ממליצה לממונה על עבודת שירות כי הנאשם יסיים את יום העבודה בשעה 13:00 על מנת שתהא באפשרותו לדאוג גם למקום עבודתו.

ב.מאסר על תנאי של 10 חודשים ואולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה שעניינה החזקת נשק שלא כדין ויורשע עליה.

ג.חתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח בערבות עצמית להימנע מלעבור עבירה שעניינה החזקת נשק שלא כדין תוך שנתיים מהיום.

4. אשר לפסיקה, מטבע הדברים, ניתן להציג פסיקה התומכת בכל אחת מן העמדות. מעיון בתיק החקירה (במסגרת המנ"ת) התרשמתי, כאמור, כי העבירה כאן, מבחינת נסיבותיה, הינה במדרג הנמוך יותר של עבירות מסוג זה.

הסנגור הציג אסופה מרשימה של פסקי דין, בעבירות שנסיבותיהן דומות וגם חמורות יותר, אשר נעברו בעשור האחרון. במקרים מסויימים, כאשר היתה הצדקה עניינית – תיקים שעניינם בעבירה דומה הסתיימו אף ללא הרשעה – ת.פ. 336/01 – מחוזי חיפה – מ"י נ' מוראד).