משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת נ' קדרון

החלטה

לפני בקשה לפסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד גמר הדין.

עיינתי בחומר החקירה ואני מוצאת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למשיב, עבירה של נהיגה בשכרות ברמה של 470 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

עיקר הראיות נמצא בחומר שערך השוטר אורן אברו, אשר עצר את המשיב בעת שהאחרון נהג במהירות מופרזת. משנעצר הבחין השוטר בריח אלכוהול חריף, ועל כן בצע בדיקת שכרות.

השוטר ערך את הדוח, בצע את בדיקת הנשיפה ואת יתר הפעולות הנלוות לה.

פעולותיו נעשו, לכאורה, בהתאם לחוק ולנהלים.

המשיב עצמו הודה כי שתה בירה וערק מספר שעות קודם לכן, אם כי טען שישן מאז, וחש עצמו כשיר לנהיגה.

ב"כ המשיב טענה כי אין עילה בבסיס הבקשה לפסילה עד גמר הדין, וזאת משום, שלטענתה, עבירת השכרות איננה נמנית עם העבירות הנכנסות לגדרו של סעיף 46 לפקודת התעבורה.

להלן לשון הסעיף:

 46.פסילה עד גמר הדין [תיקון:תשכ"ה(3)]

היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43 ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48.

עבירת השכרות נכנסת לגדרו של סעיף 46, באשר רב הסעיפים המצויינים בו, חלים עליה, ועל כן אני דוחה את טענת ההגנה ואת עתירתה לדחיית הבקשה על הסף.

המשיב מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2000. בשנת 2001 הורשע בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

בהמשך הורשע המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות, וביום 22.1.09 נגזרו עליו בשל כך עונשים של פסילה בפועל למשך 11 חודשים וקנס. כמו כן הוטלו עליו פסילה על תנאי בת 6 חודשים לתקופה של שנתיים וכן מאסר מותנה בן 4 חודשים, לתקופה של שנתיים.

העבירה מושא תיק זה, נעברה ביום 20.3.11. לפיכך, צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי תנאים אלה אינם חלים על עבירה זו, ובאם יורשע, לא ניתן יהיה להפעילם.

ככלל, נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה המסכנת את הנהג, את נוסעיו ואת המשתמשים האחרים בדרך. הסכנה הנובעת מבחירתו של המשיב לנהוג שעה שהוא שכור, לא כל שכן, שעה שכמות האלכוהול שנמצאה בגופו הינה כה גבוהה, ויתרה מזו, כאשר בעברו הלא רחוק עבירה דומה – היא גבוהה שבעתיים.

בנסיבות אלה, פסילתו המנהלית של המשיב, לצורך צינונו, וכן איסור השימוש ברכבו – היו ראויים וסבירים. יחד עם זאת, אני מוצאת כי התמונה כללית המצטיירת משקלול נתוני המשיב ומעשיו, כפי שתוארו לעיל, איננה מגלה מסוכנות כה גבוהה, עד שיש בה כדי להצדיק פסילת רשיונו עד תום ההליכים.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים.