משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת נ' בוכריס

הכרעת דין

הנאשם מואשם בעבירות של נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה, התנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה, ופניית פרסה אסורה בניגוד לתקנה 44(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה.

המאשימה טוענת כי ביום 1.8.12, בסמוך לשעה 21:00, נהג הנאשם רכב מסוג "ג'יפ" ברחוב פרומצ'נקו בצפת, מכיוון צפון לדרום, ובהגיעו קרוב לצומת המפגש עם רחוב יעקב לוי, פנה הנאשם ברכבו פניית פרסה מסוכנת שחסמה את נתיב נסיעתו של מר עמרי בוחניק (להלן: "הנפגע") אשר נהג באופנוע והתקרב לצומת מהכיוון הנגדי, וכך גרם הנאשם להתנגשות האופנוע בג'יפ (אירוע זה ייקרא להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגע חבלות חמורות בעמוד השדרה וקרע ללא תקנה בחוט השדרה, והוא נותר כיום משותק בפלג גופו התחתון ומרותק לכיסא גלגלים (ראו סיכום רפואי – ת/7).

הנאשם כפר באחריותו לתאונה, ונשמעו הוכחות.

מטעם התביעה העידו הנפגע; הבוחן רס"ב אייל דגש; מר אליהו שמחי שהיה לדבריו עד ראייה לתאונה ואחיו מר איתי שמחי שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה. הנאשם העיד להגנתו. בנוסף, ביום 2.7.13, לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, ערכתי - בנוכחות הצדדים והנפגע - ביקור במקום לצורך התרשמות ישירה מזירת התאונה.

באי כוח הצדדים, עוה"ד ניצן בלולו (בשם המדינה) ועוה"ד יניב מנור (בשם הנאשם), הביאו בפניי את סיכומיהם לעניין האשמה. לא אחזור על פרטי הטענות, ואתן את דעתי לעיקר. כמו כן, אתייחס להלן לראיות ככל שהן רלוונטיות להכרעת הדין בלבד.

אפתח בגרסת הנאשם אשר משקפת את קו ההגנה ותוחמת למעשה את יריעת המחלוקת בפרשה זו. על פי גרסתו, הנאשם אמנם נסע ברחוב פרומצ'נקו מצפון לדרום, אך הוא לא הפנה את רכבו והסתובב לכיוון הנגדי באמצע הרחוב, אלא פנה ימינה לכביש צדדי ושם הסתובב ועמד ברכבו לפני קו צומת המפגש של אותו כביש צדדי עם רחוב פרומצ'נקו; רק לאחר שווידא כי אין רכבים נוסעים ברחוב פרומצ'נקו, חצה הנאשם את הצומת ופנה שמאלה חזרה לכיוון ממנו בא; רק אז, ולאחר שרכבו התיישר בנתיב הנסיעה ברחוב פרומצ'נקו, הבחין הנאשם (באמצעות המראה הפנימית) באופנוע של הנפגע מתקדם לעברו במהירות עצומה מאחוריו, הנאשם עצר את רכבו על מנת לאפשר לנפגע לעקוף אותו משמאל, אך האחרון החל לעקוף אותו מימין ללא הצלחה, איבד שליטה והאופנוע התנגש בפינה הקדמית ימנית של הג'יפ (ראו הודעת הנאשם במשטרה – ת/6; ועדותו בבית המשפט, עמ' 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 10.6.13).

דא עקא, גרסתו זו של הנאשם, על פי התרשמותי, ראשיתה אמת לעניין פנייתו של הנאשם לכביש הצדדי בטרם הסתובב לכיוון הנגדי ברחוב פרומצ'נקו, אך – וזה העיקר – המשכה מופרך לנוכח עדויותיהם של הנפגע ושל מר איתי שמחי, שאני מייחס לעיקר דבריהם את מלוא המשקל. אסביר להלן.

הנפגע עמד בפניי על דוכן העדים והעיד בדם לבו על אשר אירע באותו יום מר ונמהר. הנפגע העיד כי בזמן התאונה הוא נהג באופנוע, מרחק של כ-200 מטרים, בכיוון העלייה ברחוב פרומצ'נקו (לכיוון צפון), ובשלב מסויים הבחין לפתע ברכבו של הנאשם חוצה את הרחוב משמאל לימין (כיוון נסיעת הנפגע) וחוסם את נתיב נסיעתו במרחק קצר ממנו. הנפגע ניסה להתחמק מהתאונה, בלם בחוזקה וניסה לסטות ימינה, אך לשווא, והאופנוע בחלקו הקדמי שמאלי התנגש בפינה הקדמית ימנית של הג'יפ. עוד הוסיף הנפגע כי לאחר התאונה, בעודו שוכב על הכביש, ניגש אליו הנאשם ודיבר עמו והנפגע שאל אותו "למה עשית לי את זה" – והנאשם השיב: "חשבתי שאני אספיק" (ראו עדות הנפגע בבית המשפט, עמ' 7-9 לפרוטוקול הדיון מיום 10.6.13; וכן הודעתו במשטרה שהוגשה בהסכמה – נ/1). עדותו של הנפגע הותירה בי רושם אמין. אציין כי חרף מצבו הקשה ונזקי הגוף הבלתי הפיכים שנגרמו לו בעקבות התאונה, ניכר על הנפגע כי הוא לא מנסה להחמיר בתיאור מעשיו של הנאשם וכל אשר הוא ביקש לספר את האמת ולשקף את ההתרחשויות כהווייתן. אמנם הנפגע העיד תחילה שהוא ראה את רכבו של הנאשם מגיע מהכיוון הנגדי ומסתובב בפניית פרסה, אך לאחר מכן הוא השיב בחקירתו הנגדית – בכנות רבה – כי למעשה הוא אינו יכול להעיד על כך, שכן הוא ראה את רכבו של הנאשם רק בשלב שזה חסם את נתיב נסיעתו, וכל השאר בבחינת מסקנה מתחייבת. ההגנה רואה בכך משום "מגמתיות" שפוגעת במהימנות גרסתו של הנפגע, אך אין בידי להסכים לכך. הנפגע הסביר, ובצדק, את פשר עדותו הקודמת בשאלה (רטורית): "מה הוא [קרי: רכב הנאשם] נחת לי מהשמיים" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 19). מה גם שההשערה הדומה שהעלה הנפגע במהלך עדותו (בכך שהנאשם הגיע מהכיוון הנגדי ופנה ימינה לכביש צדדי על מנת להסתובב בפניית פרסה בחזרה לכיוון שממנו הגיע ברחוב פרומצ'נקו), היא אף מקובלת על ההגנה, כעובדה, וזוהי למעשה גרסתו של הנאשם עצמו. אני נותן אפוא אמון מלא בגרסתו הנ"ל של הנפגע, שדי בה למעשה כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר. בוודאי כך הדבר בהתחשב ביתר ראיות התביעה שיפורטו להלן, ולנוכח אמרתו הספונטאנית הנ"ל של הנאשם ("חשבתי שאני אספיק"), שיש בה משום "ראשית הודיה" מצדו בביצוע המעשה הרשלני המיוחס לו. יודגש כי הנאשם אינו מכחיש כי דיבר עם הנפגע מיד לאחר קרות התאונה (אף כי מכחיש הוא את אמרתו הנ"ל), ובכך אני רואה חיזוק לעדותו של הנפגע בעניין אמרת הנאשם (ראו הודעת הנאשם במשטרה ת/6, עמוד 2, שורה 7; וראו עדותו בבית המשפט בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 12-13).

לעניין מקומו של הג'יפ ברגע ההתנגשות, הנאשם העיד כאמור כי רכבו היה מיושר עם נתיב הנסיעה לכיוון העלייה ברחוב פרומצ'נקו וכי הנפגע ניסה "לחתוך" אותו מימין, אך לא הצליח והתנגש בג'יפ בפינה הקדמית ימנית (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 3-4). מנגד, הנפגע העיד כי הנאשם חסם את נתיב נסיעתו לכל אורך הדופן הימנית של הג'יפ שהיה במצב אנכי ביחס לכיוון תנועת האופנוע (ראו עדותו של הנפגע, עמוד 8, שורה 6; וכן ראו הודעתו במשטרה נ/1, עמוד 1, שורות 30-32). ואילו העד איתי שמחי, אשר הגיע למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, העיד כי הג'יפ נראה עומד בקו אלכסוני עם קדמת הרכב לכיוון העלייה, כששלושת רבעי אורכו חוסמים את נתיב הנסיעה של הנפגע וחלקו האחרון בנתיב הנגדי. מבין שלושת העדים הנ"ל, אני מקבל בעניין זה את גרסתו של העד איתי שמחי, שניכר עליו כי עדותו האובייקטיבית הייתה המדוייקת ביותר ושיקפה את המציאות כהווייתה. מכל מקום, מוסכם על שלושת העדים הנ"ל כי ההתנגשות בין האופנוע לג'יפ לא היתה חזיתית וכי הג'יפ לא נע לכיוונו של האופנוע באותו רגע של ההתנגשות. בשל כך, תמוהים בעיני ממצאיו של הבוחן לגבי הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים אשר מתארים כיוון פגיעה מלפנים לאחור – משמע ששני כלי הרכב נעו בעת ההתנגשות זה כנגד זה (ראו סעיף 5 לדוח הבוחן ת/5). הבוחן חזר על כך בבית המשפט והעיד כי הנזקים שנתגלו באופנוע ובג'יפ מעידים על כיוון פגיעה מלפנים לאחור בשני כלי הרכב, ומכאן שהאופנוע והג'יפ התנגשו זה בזה כאשר כיוון תנועתם היה מנוגד, והדגיש כי לפי ממצאים אלה לא ייתכן שהאופנוע פגע בג'יפ כשבא מאחוריו (ראו עדות הבוחן בעמוד 5 לפרוטוקול מיום 10.6.13, שורות 4-5; ובעמוד 6, שורות 4-6). אמנם ההגנה לא הציגה חוות דעת נגדית של מומחה מטעמה, אך עדיין אני פוסל את חוות דעתו של הבוחן בנושא זה, ומשוכנע כי נפלה טעות מהותית בדרך קביעת ממצאיו לגבי הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים. לא זו בלבד שהעדויות שנשמעו בתיק סותרות כאמור את ממצאי הבוחן, אלא שעל ממצאים אלה מצאתי פרכה שאינה ניתנת ליישוב: הכיצד תיתכן פגיעה בג'יפ בצדו הימני מלפנים לאחור כאשר האופנוע נפגע אף הוא מלפנים לאחור אך בחלקו השמאלי ! (ראו הודעת הנפגע במשטרה נ/1, עמוד 1, שורה 13). מצב זה הנו בלתי אפשרי לחלוטין מבחינת חוקי הפיזיקה, ועל כן חוות דעתו של הבוחן בעניין זה מופרכת מעיקרה. מה גם שהנפגע העיד כי לאחר ההתנגשות האופנוע נהדף לצד ימין (שם, שורה 14), ושוב תישאל השאלה הכיצד ייתכן דבר זה אם האופנוע פגע בחלקו הימני של הג'יפ וכיוון הפגיעה היה מלפנים לאחור (קרי: הג'יפ היה בצד ימין כיוון נסיעת האופנוע). ההנחה השגויה של הבוחן היתה שהאופנוע "נזרק שמאלה" (ראו עדותו בבית המשפט, עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 15-16), אך מדוע הנחה שגויה זו השפיעה על קביעת הממצאים הפיזיים שאמורים להיות אובייקטיביים ובלתי תלויים. תמהני.

לפיכך, המסקנה היחידה המתחייבת מהראיות שבפניי היא, שהאופנוע בצדו השמאלי התנגש בג'יפ מצדו הימני, כאשר חזית הג'יפ היתה בקו אלכסוני לכיוון העלייה – באותו כיוון נסיעה של האופנוע ומשמאלו – ולפיכך כיוון הפגיעה בג'יפ חייב להיות מאחור לפנים (ובכך טעה כאמור הבוחן).

לא אידרש לעדותו של עד התביעה הנוסף, מר אליהו שמחי, בשל העדר אפשרות לבסס עליה כל ממצא עובדתי. התרשמתי כי עד זה בא להעיד על מנת "לחזק" את גרסתו של חברו-הנפגע, ללא כל צורך. לא שוכנעתי כי התיאור שמסר העד נובע מפרטים שנחקקו בזיכרונו ביום התאונה אלא מפרטים שלפי הבנתו תומכים בגרסת הנפגע, בעיקר בקשר לפניית הפרסה (כביכול) שעשה הנאשם. אמנם העד נכח בקרבת מקום התאונה, אך לאמיתו של דבר לא היתה לו כל סיבה של ממש לעקוב במבטו אחר תנועת האופנוע עד לפני קרות התאונה, והתרשמותי היא כי עדותו מקורה בשחזור משוער של התאונה לאחר התרחשותה ולא בתיאורה האמיתי.

לאור האמור, אני קובע כי הנאשם אכן נכנס לכביש הצדדי ולאחר מכן הסתובב בחזרה לכיוון הנגדי ברחוב פרומצ'נקו, אך בניגוד לגרסתו במשטרה ובבית המשפט, הנאשם לא וידא כי אין רכבים ברחוב, אלא הוא הבחין באופנוע של הנפגע מתקרב לצומת וסבר שהוא "יספיק" (כדבריו) להשלים את הפנייה בטרם הגעת האופנוע. בכך התרשל הנאשם ועשה מעשה שנהג סביר לא היה עושה בנסיבות העניין. מדוח הבוחן עולה כי לרשות הנאשם עמד שדה ראייה פנוי למרחק של 200 מטרים מכיוון הגעת הנפגע (ראו סעיף 4 בדו"ח הבוחן ת/5), כך שאין ספק כי התאונה היתה נמנעת אילו הקדיש הנאשם תשומת לב מספקת לאופנוע שהתקרב לצומת, והיה מאפשר לו להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה בטרם פנה שמאלה, כפי שכל נהג סביר היה עושה בנסיבות העניין. לא למותר לציין כי הנפגע נהג באופנוע כאשר פנס החזית האיר בו (ראו הודעת הנפגע במשטרה נ/1, עמוד 1, שורה 20; וכן ראו הודעת הנאשם במשטרה ת/6, עמ' 2, שורה 4), כך שהאופנוע היה בולט לעין בשעת החשיכה ולא היתה כל סיבה להתעלם מנוכחותו ברחוב. אוסיף כי גם אם עמד בשול הדרך אוטובוס שהגביל את שדה הראיה של הנאשם (כפי טענת הנפגע שהעלה אותה רק בזמן הביקור בזירת התאונה מיום 2.7.13), עדיין אין בכך כדי לסייע לנאשם. חובתו של הנאשם, בטרם פנה שמאלה בחזרה לרחוב פרומצ'נקו, היתה לוודא כי אין רכב הבא מימין ומתקרב לצומת. אם אמנם עמד לידו אוטובוס שהפריע לשדה הראיה, הנאשם היה צריך להתקדם ברכבו עד מקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ולתת את זכות הקדימה לאופנוע שהתקרב לצומת.

לטובתו של הנאשם אניח, כי הנפגע נהג באופנוע במהירות גבוהה יחסית. הנחה זו אינה נובעת מהעדר אמון בגרסת הנפגע אלא בשל מחדלי החקירה שהתבטאו בהעדר תיעוד זירת התאונה בזמן אמת, אי איסוף ממצאים פיזיים מהשטח, והגעת בוחן התנועה למקום התאונה חודשיים ימים לאחר מכן (ראו דוח הבוחן ת/5; ועדותו של הבוחן בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 10.6.13, שורות 20-21). כתוצאה ממחדלים אלה, הנאשם אשר טען כי הנפגע נסע במהירות עצומה מצא עצמו חסר יכולת של ממש לבסס גרסה זו באמצעות ממצאים אובייקטיביים. על כן, ובהעדר אפשרות להפריך גרסה זו של הנאשם (ובנקודה זו, בשל מחדלי החקירה, אין די בגרסת הנפגע), אין מנוס מן ההנחה כי הנפגע אכן נסע במהירות גבוהה. עדיין, אין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריות בגין רשלנות.

זכות הקדימה ברחוב היתה נתונה לכלי הרכב של הנפגע הבא מימין (ראו תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה). מכאן, ודווקא בשל מהירות נסיעת האופנוע, היתה זו חובתו של הנאשם לאפשר לנפגע לעבור את הצומת בטרם ייכנס ברכבו לרחוב. ככל הנראה, הנאשם לא העריך נכונה את מהירות נסיעת האופנוע, והוא חצה את הצומת בעיתוי לא מתאים. נהג סביר היה אמור להבחין בכך שהאופנוע מתקרב בקצב מהיר אל הצומת והיה נותן לו זכות קדימה כמתחייב בדין. כמו כן, לא שוכנעתי כי מהירות נסיעתו של האופנוע היתה כה חריגה והתקרבותו לצומת היתה כה מפתיעה, עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי בין התנהגותו של הנאשם לבין התרחשות התאונה. האפשרות שמעלה הנאשם בעדותו, כי האופנוע הופיע ברחוב רק לאחר שהנאשם פנה ברכבו שמאלה וכי תוך שניות מספר האופנוע הספיק להדביק אחרי הג'יפ ואף "לחתוך" אותו מימין, הנה אפשרות דמיונית ורחוקה, שאין בה כדי להקים ספק סביר בדבר אשמתו. למעלה מן הצורך אציין, כי מאחר והתאונה אירעה כאמור במקום המרוחק כ- 200 מטרים מתחילת הרחוב (תחילת העלייה), הרי על מנת לעבור מרחק זה בזמן של 3-4 שניות (לדוגמא), היה על הנפגע לנהוג באופנוע במהירות של 180-240 קמ"ש ומבלי להגיב להימצאות הג'יפ בנתיב נסיעתו, דבר שהוא רחוק מהמציאות.

כאמור, אני נותן אמון מלא בעיקר גרסתו של הנפגע כי חסימת נתיב נסיעתו על ידי רכב הנאשם נעשתה באופן פתאומי וממרחק קצר, ובהינתן אורך שדה הראייה שעמד לרשות הנאשם (כ- 200 מטרים), ועל רקע אמרתו של הנאשם כי סבר שיספיק להשלים את הפנייה, אין לי ספק כי פנייתו של הנאשם שמאלה בחזרה לרחוב פרומצ'נקו נעשתה בחופזה תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התאונה. ייתכן כי הנאשם לא צפה בפועל אפשרות התרחשות התאונה, אך הוא יכול וחייב היה לצפותה, ומכאן אני מוצא אותו אחראי ברשלנות לגרימת התאונה המצערת.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל הנפגע חבלות חמורות, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. בנוסף, אני קובע כי הנאשם אשר פנה ברכבו שמאלה לא נתן זכות קדימה לרכבו של הנפגע אשר בא מימינו והתקרב לצומת, ובכך יצר סיכון חמור לאדם ולרכוש, סיכון שהתממש דרך קרות התאונה הקשה. לפיכך, ומכוח הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של אי מתן זכות קדימה, פנייה שלא בבטחה והתנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, עבירות בניגוד לתקנות 64(א)(1), 41 ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה. הנאשם מזוכה מעבירה של פניית פרסה אסורה בניגוד לתקנה 44(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה.

ניתנה והוקראה בפומבי היום, י"ד כסלו תשע"ד , 17 נובמבר 2013, במעמד הנאשם ובא כוחו, עו"ד יניב מנור, ובא כוח המאשימה, עו"ד ניצן בלולו. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: