משולמי נ' כהן ואח'

פסק דין חלקי (נתבע 2) והחלטה

1. בפניי תביעה לפינוי מושכר. עניינה של החלטה זו בבקשה לסילוק התביעה על הסף, בשל מעשה בית דין, חוסר סמכות והעדר עילה. בהליך שני נתבעים. הבקשה הוגשה על ידי נתבע 1. נתבע 2 העלה טענות דומות. תחילה אדון בעניינו של נתבע 1. אחרי כן, אדון בעניינו של נתבע 2.

2. הוצגה בפני החלטה שיפוטית בהליך קודם (ת"ק 39849-06-11) בין הצדדים, שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל. עניינו של אותו הליך היה בתביעה של התובע לתשלום דמי שכירות. ההחלטה היא מיום 4.1.12. בהחלטה נקבע, כי בין הצדדים קיימת תניית שיפוט, לפיה תופנה כל מחלוקת ביניהם, ביחס לחוזים להשכרת קראוונים, להכרעת רב היישוב איתמר, הרב נתן חי. בית המשפט ציטט בהחלטה את ההוראה הרלוונטית, מתוך חוזה שצורף בין התובע ובין נתבע 2. בית המשפט הניח, כי הוראה דומה כלולה גם בהסכם בין התובע ובין נתבע 1. במצב זה, דחה בית המשפט את התביעה בהליך האמור, לגבי שני הנתבעים.

3. ההחלטה האמורה היא חלוטה. בקשת רשות לערער שהוגשה עליה נדחתה בלא לבקש תגובה של הצד שכנגד (רת"ק 38913-01-12, 8.2.12). עם זאת, בתשתית הראייתית מאז ניתנה ההחלטה חל שינוי. התובע המציא עתה העתק של החוזה בינו ובין הנתבע 1. בחוזה זה אין תניית בוררות. טענתו החמורה של נתבע 1 כי מדובר במסמך "משופץ" וחלקי הועלתה בלא תשתית של ממש. זאת, גם נוכח הבדל פעוט שמצא הנתבע 1 בין העותק של המסמך שצורף לתגובת התובע ובין עותק שנמסר לנתבע לטענתו. נסתרה, אפוא, הנחת בית המשפט לעניינים מקומיים בהחלטתו, לפיה קיימת זהות בנוסח החוזים בין התובע ונתבע 1 מצד אחד, ובין התובע ונתבע 2 מצד שני. בנסיבות אלה, אין לראות בהחלטה האמורה משום פלוגתא פסוקה בשאלת קיומו של הסכם בוררות בין התובע ובין נתבע 1.

4. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח טענת נתבע 1, לפיה נכתב בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים כי התובע הסכים לקיומה של תניית בוררות ביחסים שבינו ובין נתבע 1. כמוסבר לעיל, לא הוצג הסכם בכתב לגבי צדדים אלה בגדרי אותו הליך. מדובר בהתקשרות משנת 2006. בנסיבות אלה, אין לשלול את טענת התובע כי מדובר בטעות, נוכח ההסכם שנמצא והומצא עתה.

5. המסקנה אינה משתנה גם נוכח טענת הנתבע בדבר הסכמה בעל פה על תניית בוררות. סעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, קובע כי הסכם בוררות צריך להיות בכתב. אין די, אפוא, בטענה להסכמה בעל פה, אשר לא קיבלה עיגון כתוב בהסכם בין הצדדים.

6. הנתבע 1 העלה גם טענת העדר עילה. טענת הנתבע היא, כי לתובע אין זכויות במבנים המושכרים. הוא מפנה בהקשר זה לנספחים ט' – יא' לבקשתו. חלק מן הנספחים אינם קריאים. תוכנם, המובא בבקשה, מעלה שאלה לגבי זכותו של התובע במבנים. על רקע תוכן הדברים, אשר התובע אינו כופר בו בתגובה שהגיש, רצוי כי התובע ישקול האם יש טעם בהמשך בירור ההליך, בטרם הכרעה (במסגרת נפרדת) בטענות של גורם נוסף כי הזכויות במבנים המושכרים נתונות לו. מכל מקום, אין בנספחים אלה כדי להצדיק, בשלב זה, את הסעד הקיצוני של סילוק על הסף.

7. הוא הדין בטענה נוספת, המבוססת על החלטות נוספות שצורפו, לפיהן לתובע אין זכויות בקרקע עליה מצויים המבנים. בין אם טענה זו נכונה ובין אם לאו, אין בה כשלעצמה כדי לשלול מעיקרה את זכותו של התובע לדרוש פינוי של מבנים שהשכיר, בשל הפרה נטענת של הסכם השכירות.

8. התוצאה היא, כי הבקשה לסילוק על הסף בעניינו של נתבע 1 נדחית. נתבע 1 ישא בהוצאות התובע בבקשה זו בסך של 500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 9.6.12.

9. אשר לנתבע 2. גם נתבע זה העלה טענות דומות, בכתב ההגנה, לפיהן יש לסלק את ההליך על הסף. התובע הגיש תגובה לטענות נתבע זה. בתגובה אין התמודדות ממשית עם העובדה, שבין שני צדדים אלה קיים הסכם בוררות תקף, הנוגע להתקשרות ביניהם. אוסיף, כי מן התגובה של התובע עולה, כי המחלוקת בין הצדדים עתה מוגבלת, ונוגעת לטענת התובע כי נתבע 2 לא פינה את המבנה הנדון באופן מלא, השאיר בו מספר חפצים, ולא השיב את המפתח. בנסיבות אלה, יש להעתר לבקשת נתבע 2, ולהורות על עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדו, נוכח תניית הבוררות שבין הצדדים. התובע ישא בהוצאות נתבע זה, אשר שכר ייצוג בהליך העיקרי, בסך של 2,000 ₪. לסכום זה אין להוסיף מע"מ. הוא מביא בחשבון את היקף העבודה שנדרש בתיק, את השלב והאופן בו הגיע ההליך לסיומו, כמו גם האופן החלקי בו הוצגה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בכתב התביעה. הסכום האמור ישולם עד ליום 9.6.12.

10. דיון בתובענה (אליו יש להזמין את התובע ונתבע 1) ביום 22.5.12 שעה 13:30 בבית המשפט ברח' חשין 1.

ניתן היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: