משולם נ' רוטשילד ואח'

פסק דין

תביעה כספית בסך של 10,606 ₪ שנעוצה ביחסי שכירות בין הצדדים.

התובע שכר את דירת התובעים במשך כשלוש שנים והתגורר בה עם משפחתו.

לפי חוזה השכירות מיום 31/8/2008 תקופת השכירות היא מיום 1/9/2008 ועד ליום 2/8/2009. תקופת השכירות הוארכה בהסכמי הארכה מאפריל 2009 וממאי 2010, עד ליום 2/8/2011.

תחילה הוסכם שיישאר בדירה עד ליום 15/8/12 (גם הנתבעים מסכימים לכך. ראו ס' 22 לכתב ההגנה). אין חולק כי בסופו של דבר נשאר התובע בדירה עד סוף חודש אוגוסט 2011.

לטענת התובע, בטעות שילם בראשית חודש אוגוסט דמי שכירות לכל החודש במקום עד ליום 15/8/12, ובנסיבות אלה הוסכם כי יישאר עד סוף החודש.

לטענת התובע, אף שהנתבעים הסכימו להארכת תקופת השכירות עד לסוף חודש אוגוסט קיבל מב"כ הנתבעים מכתב מיום 25/8/11 שדרש את פינויו לאלתר.

לטענת הנתבעים לא הסכימו להארכה מעבר ליום 16/8/12.

כך או כך, כאמור, אין מחלוקת שנשאר בדירה עד סוף אוגוסט.

גם אין מחלוקת ששילם דמי שכירות לחודש אוגוסט בסך של 3,907 ש"ח.

המחלוקת היא ביחס להפרשי הצמדה למדד בגין דמי השכירות לתקופת הארכה האחרונה, ששולמו לטענתו של התובע, ביתר.

לטענת התובע על הנתבעים להשיב לו סך של 2,606 ₪, הפרשי הצמדה למדד ששילם לפי הטענה, ביתר. לטענתו, הנתבעים מתבססים על תחשיב שגוי שערכה באת כוחם, שהצמידה את סכום דמי השכירות ביחס למדד מאז תחילת דמי השכירות ולא למדד הרלבנטי למועד הארכה האחרונה.

עוד הוא תובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות שונות ופיצוי בסך של 3,000 ₪ שווי ימי עבודתו, שנאלץ לבזבז בשל התנהלות הנתבעים.

לטענת הנתבעים, התחשיב שנעשה ע"י באת כוחם הוא נכון. דמי השכירות החודשיים הועברו במישרין לחשבונם של הנתבעים וחושבו ע"י התובע ורק בתום יחסי הזכירות נזכר התובע להלין ביחס לכך ומבלי שניתן להבין כלל את התחשיב שערך או איך הגיע לסכום הנטען (ס' 6-8).

מעט מאוד מכתב ההגנה הוקדש לנושא הפרשי ההצמדה למדד. הנתבעים הוסיפו וטענו עוד טענות שונות כנגד התנהלות התובע. ואולם, מי מהטענות לא עלתה כדי טענת קיזוז ובית המשפט לא התבקש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק, סכום כזה או אחר בגין הנזקים הנטענים או פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות (התובעים הודיעו בכתב ההגנה כי בכוונתם להגיש תביעה נפרדת בעניין. ראו ס' 28).

דיון והכרעה

דין התביעה להידחות.

אפתח ואומר כי כתבי הטענות של הצדדים וטענותיהם בבקשות השונות, הפליגו למחוזות רחוקים ובלתי רלבנטיים לשאלות השנויות במחלוקות. הצדדים ניצלו כל אכסניה להרעיף "שבחים" זה על זה. היחסים בין הצדדים טעונים, והתנהלותם איננה הולמת כלל את המחלוקת הבסיסית ביניהם ביחס לתחשיב המדד ואת נסיבות העניין. אין לי אלא להצר על כך ואני תקווה כי ישכילו לסיים את יחסי השכירות בצורה סבירה ועניינית ולהימנע מהליכים נוספים (שעוד צפויים לפי כתב ההגנה וההתנהלות בדיון).

בדיון הסכים התובע כי בית המשפט יפסוק במחלוקת הבסיסית ביחס להצמדה למדד ותו לא. טוב שכך עשה. הרכיבים האחרים של התביעה (עוגמת נפש לרבות הוצאות ואובדן ימי עבודה בשל התנהלות הנתבעים), לא הוכחו; הפיצוי שנתבע בהם עומד ביחס בלתי סביר לסכום המחלוקת בעניין הפרשי הצמדה למדד; ובוודאי שאין מקום לתביעה בגין עוגמת נפש שעה שנמצא כי במחלוקת בעניין הפרשי ההצמדה, הדין עם הנתבעים, כפי שיפורט להלן. יש להניח שבהגשת התביעה על סכום כה גבוה יחסית לסכום המחלוקת בעניין הפרשי ההצמדה (אף לשיטתו של התובע), תרם התובע תרומה לא מבוטלת להתנהלות הדווקנית של הנתבעים שהגישו במהלך ניהול התיק בקשות מבקשות שונות, משום שחששו, בין היתר, מסכומה וכנראה גם מכך שלתובע השכלה משפטית.

לגופו של עניין.