משהתברר בבקשת פירוק חברה כי אינה פעילה שנתיים קמה העילה לפרקה

הקדמה :

לפני בקשה למתן צו פירוק כנגד חברת עולם של פנאי בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הוגשה על ידי המבקשת, המחזיקה ב-45% ממניות החברה, בהיותה משתתפת בחברה.

החברה נשוא בקשת הפירוק הינה חברה מוגבלת במניות העוסקת במתן הדרכות, קורסים ואירועים, אשר 45% ממניותיה מוחזקות, כאמור, בידי המבקשת ואילו 55% ממניותיה מוחזקות בידי חברת עולם אחר - עולם של יצירה, תוכן וחוויה בע"מ (להלן: "חברת עולם אחר").

על פי הנטען בבקשה, החל ממועד הקמתה, מנוהלת החברה בידי מר אילת יוסף.

כמו כן, על פי הנטען בבקשה, ביום 1/1/07, טרם הקמת החברה, נחתם הסכם מייסדים בין בעלי המניות בחברה וחברת פנאי המאה ה-21 בע"מ (להלן: "חברת המאה ה-21") לפיו חברת המאה ה-21 תעביר את נכסיה לחברה וחברת עולם אחר תשקיע כספים בחברה לצורך רכישת נכסי חברת המאה ה-21 ולצורך מימון פעילות החברה.

בקשת הפירוק נסמכת על העילות הבאות: הפסקת פעילותה של החברה - מכוח סעיף 257(2) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1981 (להלן: "פקודת החברות"), ופירוק מטעמי צדק ויושר - מכוח סעיף 257(5) לפקודת החברות, לנוכח קיומו של סכסוך בין בעלי המניות בחברה שהוביל את החברה למבוי סתום.

יש לציין כי בקשה קודמת לפירוק החברה שהוגשה על ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נמחקה על ידי המבקשת, בהמלצת בית המשפט, לאחר שבקשה למינוי מפרק זמני לחברה נדחתה בפסק דין של כב' השופטת אלשיך מיום 30/3/08.

טענות המבקשת בבקשת הפירוק :

לטענת המבקשת, יש להורות על פירוק החברה לנוכח העובדה שביום 9/9/07 כונסה ישיבת דירקטוריון ואסיפה כללית, בה הוחלט להפסיק את פעילות החברה, לשלם את התחייבויותיה ולממש את נכסיה.

בנוסף, לטענת המבקשת, מר אילת יוסף ניהל את החברה וכספיה ואת צוות העובדים בצורה רשלנית, לפי ראות עיניו, תוך הפרה בוטה של החוק וגרימת נזקים כספיים רבים לחברה.

לשיטתה של המבקשת, מר אילת יוסף פעל בניגוד לטובת החברה ועשה שימוש פסולת בנכסי החברה (עובדים וציוד) למטרת הפעלת חברת עולם אחר שבבעלות אשתו.

עוד טוענת המבקשת כי בין בעלי המניות בחברה מחלוקות וסכסוכים אשר הגיעו לכדי תביעות הדדיות בבתי המשפט השונים, ודי בכך כדי להצדיק פירוקה של החברה מטעמי צדק ויושר.

תגובת החברה - התנגדות לבקשת הפירוק :

החברה מתנגדת לבקשת הפירוק ומדגישה כי הבקשה, אשר מוגשת זו הפעם השנייה (לאחר שבקשה קודמת נמחקה), מטרתה להביא לביטול תביעה שהחברה ובעלת המניות הנוספת בחברה (מלבד המבקשת) מנהלות כנגד המבקשת וכנגד חברה שבבעלותה (חברת המאה ה-21) על סך של 590,768 ש"ח, ולאחר שניסיונותיה הקודמים של המבקשת להביא לביטול התביעה עלו בתוהו.

בראש ובראשונה טוענת החברה כי בקשת הפירוק הומצאה לה באיחור, נתון המצביע על שימוש לרעה בהליכי משפט מצד המבקשת.

כן טוענת החברה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת אמיתית שיש לבררה בבית המשפט האזרחי, ולא בבית המשפט של פירוק. בהקשר זה ממשיכה החברה וטוענת כי על פי הפסיקה, אין לעשות שימוש בבקשת פירוק כאמצעי לחץ על החברה מתוך מטרה להשיג "קיצור דרך" שימנע התדיינות בין הצדדים בערכאה אזרחית בנוגע למחלוקת הכספית שהתגלעה ביניהם.

בנוגע לנימוק שעניינו הפסקת פעילות החברה, טוענת החברה כי היא אינה מצויה בסטטוס של "הפסקת פעילות", כי אם הינה צד להליכים משפטיים, אשר בסופם היא עתידה לקבל כספים ורכוש אשר יאפשרו לה להמשיך ולפעול. כן מציינת החברה בהקשר זה כי במהלך התקופה שחלפה מאז הגשת בקשת הפירוק הקודמת, הסדירה את חובותיה כלפי צד ג'.

באשר לנימוק הנוסף בבקשה שעניינו פירוק מטעמי צדק ויושר, טוענת החברה כי המשיבה באה לפני בית משפט זה בחוסר ניקיון כפיים, ובכלל זאת לא גילתה לבית המשפט אודות דבר קיום התביעה כנגדה, וכן עשתה כל שלאל ידה על מנת למנוע בירורה של התביעה בפני ערכאה אזרחית.

החברה מוסיפה וטוענת כי ככל שלטענת המבקשת עשקו אותה או קיפחו אותה, היה עליה לפנות לבית המשפט בטענות אלה ולא לפנות בבקשה לפירוק החברה.