משה שנברן ואח' נ' (גואטה) קדמי שולמית

פסק דין

פסק דין

1.התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום דמי תיווך בסך של 31,778 ₪ למרות שהצדדים לעסקת מכר מקרקעין לא חתמו על הסכם מכר אצל עורך דין.

2.במהלך שנת 2005 בקשו הנתבעת ובעלה לשעבר למכור נכס שבבעלותם, קוטג' בן 5.5 חדרים ברחוב ששת הימים 32, הוד השרון, חלקה 365 גוש 6657 (להלן: "הנכס").

הנתבעת התקשרה עם מתווכים שונים באזור שחלקם פנו אליה נוכח תלית שלט למכירה על הנכס.

אין חולק, כי ביום 22.5.05 נחתם טופס הזמנת שירותי תיווך במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% מתמורה עתידית אשר תתקבל בגין מכירת הנכס.

לגרסת הנתבעת פנה אליה עובר לחתימת הסכם התיווך מתווך בשם מר דוד כהן והציע לטפל במציאת רוכשים לנכס. עת שחתמה על הטופס השאירה לו את פרטי גרושה לטיפול בעניין ומאז לא ראתה את אותו מתווך.

3.בחלוף שנתיים – במהלך שנת 2007 - פנה לגרושה של הנתבעת מתווך ממשרד התובעים וביקש לדעת האם הנכס עודנו עומד למכירה היות שביקש להציגו ללקוחות פוטנציאליים לרכישה. לאחר שנענה בחיוב נערכו מספר פגישות בין התובע, המתעניינים ברכישה (להלן: שושנה ויהודה יחזקאל) הנתבעת וגרושה, שלבסופם סוכם שיעור התמורה בגין הנכס. בנוסף, נקבעה פגישה ליום 24.3.07 לשם חתימת זיכרון דברים בנוכחות כל הצדדים הנ"ל.

לפגישה הנ"ל הביא התובע 1 טופס מודפס של זיכרון דברים שהפיק מרשת האינטרנט מסרו בידי הנתבעת וגרושה תוך מתן הסבר בדבר אופן מילוי פרטי הטופס לרבות אופן החתימה.

4.במעמד המפגש הנ"ל נחתם זיכרון דברים וסוכמה תמורת המכר בסך של 261,000 דולר (להלן: "זיכרון הדברים").

לטענת הנתבעת, הבינה כי זיכרון הדברים מבטא אקט של הבעת רצינות במו"מ, אולם לא ראתה בו הסכם מכר סופי ומחייב. מה גם שהעסקה עוד לא היתה בשלה משום התניות שהוכנסו בו. לעומתה, טענו התובעים כי זכרון הדברים שיקף את ההסכם המחייב בין הצדדים נוכח הכללת כל התנאים המתחייבים מהתקשרות כנ"ל.

5.הצדדים לעסקת המכר פנו בהסכמה לעו"ד גולדברג על מנת לטפל בעריכת הסכם מכר בעבורם.

הצדדים חלוקים בשאלה אם בשלב זה התגבשה ההסכמה הסופית או שלמעשה לא הגיעו ההסכמות בזכרון הדברים לכלל גיבוש סופי ומחייב.

לטענת התובעים לאחר הפגישה אצל עוה"ד הוכנה טיוטת הסכם ששיקפה בצורה מלאה ומדויקת את רצון הצדדים הנ"ל ובמסגרתה סוכמו הדברים שנותרו מזכרון הדברים כמו שער הדולר המנימאלי ומועדי תשלום מפורטים.

לגרסת הנתבעת, נתגלעו מחלוקות בין הנתבעת לגרושה מחד ובין הזוג יחזקאל מנגד, בעניין קיבוע שער הדולר על שער מינימאלי. לכן, סוכם להידבר בחלוף מספר ימים. בשיחות טלפוניות מאוחרות לא הצליחו הצדדים הנ"ל להגיע לעמק השווה והעסקה נכשלה.

6.אין חולק, כי זמן קצר לאחר מכן קיימה שושנה יחזקאל שיחה טלפונית עם הנתבעת וביקשה לדעת האם העסקה עודנה רלוונטית. הנתבעת השיבה כי היא מנהלת משא ומתן עם רוכש חלופי אשר נכון לשלם סכום גבוה יותר וכי במידה והעסקה עמו לא תצא לפועל תדרוש הנתבעת כי הזוג יחזקאל ישא בתשלום דמי התיווך לתובעים.

בחלוף מספר ימים יצר גם התובע 1 קשר עם הנתבעת וציין כי הזוג יחזקאל נכונים להוסיף את הסכום הנוסף וכי הוא מבקש לתאם פגישה בין הצדדים. הנתבעת השיבה כי עודנה מנהלת משא ומתן עם הרוכש החלופי והוא בסופו של יום רכש את הנכס תמורת 265,000 דולר.

7.התובעים פנו באמצעות ב"כ לנתבעת בדרישה לתשלום דמי התווך על פי הסכם התווך אך האחרונה השיבה פניהם ריקם לנוכח טענת בא כוחה במכתב מיום 4.6.07 כי הואיל ולא נחתם הסכם מכר בו היה מעורב מי מהתובעים וזכרון הדברים לא השתכלל לכדי הסכם אין התובעים זכאים לדמי התווך.

לטענת הנתבעת, רק במעמד זיכרון הדברים הנ"ל התוודעה לתובע 1, שגם אז לא טרח לציין בפניה או בפני גרושה, כי המתווך שהחתימה לפני כשנתיים על טופס הזמנת שירות תיווך הינו ממשרד התובעים, וכי תחויב בתשלום דמי תיווך בעבור פועלם של התובעים. לכן היתה בטוחה לטענתה, כי הסכם התיווך אינו בתוקף נוכח חלוף הזמן ונוכח העובדה שלא שמעה מאותו מתווך דבר.

טענות הצדדים

התובעים