משה נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה הינה תביעה לתשלום סך של 509 ₪ שהנתבעת 1 קיזזה מתוך סכום נזקים שנתבע על ידי התובע, ואשר מקורם בתאונה שארעה ביום 30.10.11 במעורבות של רכב התובע ורכב המבוטח על ידי הנתבעת 1, שהיה נהוג על ידי נתבע 2.

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר חקירה קצרה של השמאי מטעם התובע.

השמאי מטעם התובע דרש ממנו תשלום בסך כולל של 1109 ₪ וזאת בעבור חוות דעת שמאי אשר קבעה נזק ישיר לרכב התובע בסך של 8,688 ₪ (כולל מע"מ) וכן נקבעה ירידת ערך בשיעור 1.5%, ששוויה בש"ח, לאור מחיר הרכב, 664 ₪.

הנתבעת 2 אישרה תשלום חלק מהנזק הישיר (7,992 ₪) לאחר הפחתת נזק למגן אחורי אשר לטעמה לא נראה בתמונות, ודחתה את הדרישה לתשלום ירידת ערך מאחר ולא הוצגה חוות דעת ביחס לתאונה קודמת (ראה מכתב מיום 20.5.12). בנוגע לשכ"ט שמאי אישרה הנתבעת רק 600 ₪ וזאת לטעמה באופן יחסי ובהתאמה לסכום הנזק שאושר.

כאמור לעיל, התובע אינו מלין על הפחתת הנזק הישיר ואי תשלום ירידת הערך, אלא על גובה שכה"ט שאושר בלבד.

הנתבעת 2 טוענת כנגד דרישת שכ"ט השמאי, ראשית, כי לא הוכח תשלום השכר המלא לשמאי בהעדר חשבונית מס, שנית, כי חקירת השמאי העלתה שלא הוכח שאכן התקיימו 3 ביקורים במוסך והדבר לא סביר בהתחשב בהיקף הנזק ומשך זמן התיקון שהוערך על ידי השמאי ב-3 ימים, ושלישית, כי חקירת השמאי העלתה שאינו יכול לפרט את אופן קביעת דמי השמאות לשעת עבודה בסך של 400 ₪, ומשכך אין מקום לקבוע כי מדובר בשכר סביר.

לאור ההסדר הדיוני אין בכוונתי להרחיב ולפרט בטענות הצדדים, הדומות לאלו הנטענות, חזור וטעון, בתיקים מסוג זה, אולם אציין כי אני מקבלת את הטענה שלא הוכח שבפועל נערכו על ידי השמאי 3 ביקורים במוסך כפי שפורט בחוות הדעת מטעמו. טענת השמאי כי ניתן ללמוד על קיום 3 ביקורים מעיון בתמונות הנזק איננה משכנעת שכן בהחלט יתכן שכל התמונות, המעידות על הנזק ותחילת ביצוע התיקון (ולא על סיומו כנטען בדיון), צולמו במהלך ביקור אחד (באם אכן הרכב הוכנס מיד לתיקון). טענת השמאי, אשר כבר הועלתה בפני ע"י שמאי נוסף, כי אין באפשרות השמאי להדפיס תאריך על התמונות נטענה ללא ביסוס כלשהו, ולא ברור לי מדוע, משידוע שעלולה לעלות מחלוקת בשאלת מספר הביקורים שבוצעו בפועל (שאלה המשפיעה כמובן על גובה שכה"ט הנדרש), לא טורח השמאי לתעד זאת במצלמתו הדיגיטלית. גם הטענה שניתן לבדוק זאת בקובץ הדיגיטלי איננה יכולה לרפא זאת, שכן בפני בית המשפט (ובפני הנתבעת) לא עומד קובץ דיגיטלי כזה על מנת לבחון את מספר הביקורים, כמו שגם לא הוצג ספר או יומן שבו נטען כי הביקורים נרשמו. גם אל ניתן על ידי השמאי כל הסבר מדוע בחוות הדעת מפורט רק מועד הביקור הראשון ולא מועדי הביקורים הנוספים.

יתירה מכך, העדר התאמה בין מספר הביקורים שנרשם בחוות הדעת לעומת מספר הביקורים שנרשמו בחשבון שכה"ט, מעלה תהייה באם אכן בוצעו 3 ביקורים כנטען, באם לאו, ודברים אלו אני מציינת רק על מנת לומר שהיתה הצדקה מסוימת בעמידת הנתבעת על חקירת השמאי, אם כי עודני סבורה, כפי שסברתי מתחילתו של ההליך (ראה החלטה מפורשת בענין מיום 11.4.13) שניתן וצריך היה לחסוך בהוצאות מיותרות לניהול הדיון ולהעלות את מלוא הטענות במסגרת טיעונים בכתב שיישקלו בכובד ראש על ידי ביהמ"ש.

לאחר בחינת מלוא טיעוני הצדדים ביחס לגובה שכה"ט שנדרש מהתובע וסבירותו, לרבות בהתחשב בעובדה כי חוות הדעת של השמאי לא התקבלה על ידי הנתבעת במלואה, ובהוצאות שנגרמו לתובע על אף שבסופו של יום הסכימה הנתבעת לניהול ההליך בהתאם להסדר הדיוני (ובכך חסכה לתובע, לכל הפחות את המחצית השניה של האגרה), אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 200 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 372 ₪, הוצאות העדים בסך של 400 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 700 ₪. מעבר לכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני התובע פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה ואני מורה על החזר המחצית השניה של האגרה ששולמה לתובע באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: