משה נ' שאמא

פסק דין

התובע הינו מתווך מקרקעין מורשה. בתביעה שבפני הוא תובע מן הנתבע לשלם לו את דמי התיווך בסך 42,000 ₪ וזאת בשל כך שלטענתו הנתבע נתן לו בלעדיות בתיווך דירתו. הדירה נמכרה תוך תקופת הבלעדיות, לאחר שהתובע ביצע את פעולות השיווק המתחייבות מהוראות חוק המתווכים במקרקעין התשכ"ו – 1996 והתקנות. בין היתר ביצע התובע לדבריו, פרסום של הדירה בעיתונות החרדית, הביא רוכשים לדירה, פרסם אותה ברשת האינטרנט וכן ביצע בית פתוח ומסר למתווכים נוספים פרטים על דירת הנתבע. התובע אינו טוען שהוא הביא את רוכש הדירה מהנתבע, ואולם, לטענתו, כיוון שהוא קיבל בלעדיות כדין בחתימה על 2 מסמכים שונים (מסמך תיווך ומסמך בלעדיות) וכיוון שהוא ביצע את פעולות השיווק הנדרשות לפי הוראות החוק והתקנות וכיוון שהדירה נמכרה בתוך תקופת הבלעדיות, הוא זכאי לקבל כפל דמי התיווך שהוסכמו הינו, 2% מסכום של 1.05 מיליון ₪, כפול 2.

לטענת התובע ההסכם בינו לבין הנתבע קבע כי הנתבע ישלם דמי תיווך כאמור גם אם הדירה תימכר, שלא באמצעות התובע, וגם אם תמכר בסכום נמוך יותר מהסכום הראשוני שביקש הנתבע.

הנתבע טוען כי אמנם חתם לתובע על בלעדיות, לאחר שהוא עצמו פרסם קודם לכן את הדירה בעיתונות החרדית, ואולם החתימה על בלעדיות הותנתה בכך שהנתבע יפעל במהירות האפשרית למכירת הדירה ושהוא ימצא קונים שיסכימו לשלם 1.2 מיליון ₪. לטענתו זמן קצר לאחר החתימה התובע הביא זוג שהסכים לשלם 1,150,000 ₪. גם לסכום זה הוא הסכים אך העסקה לא יצאה אל הפועל. מלבד זוג זה לא המציא התובע אף רוכש פוטנציאלי אחר. בעקבות כך, לאחר כחודשיים, הוא התקשר לתובע שקבע איתו פגישה ובה הוא טען שאין טעם בבלעדיות אם התובע לא מביא קונים, למרות שהצהיר לפני החתימה שיש לו קליינטים רבים שמעוניינים בדירה כמו זו של הנתבע. התובע אמר לו שאי הבאת קליינטים נבעה מכך שבפרסום שנעשה על ידו נכתב בטעות מס' טלפון שגוי שלו והוא הבטיח שיביא רוכשים. לאחר כשבוע ומשלא הובאו רוכשים נוספים נפגשו התובע והוא פעם נוספת ואז התובע טען שהעיקולים הרובצים על הדירה הם אלה שמעכבים את הגעת הרוכשים ואת הסכמתם של הקונים הפוטנציאליים לרכוש את הדירה. הנתבע טען כלפיו שהוא ידע מראש שמטרת מכירת הדירה היא כיסוי החובות שבגינם הועלו העיקולים. התובע אמר לנתבע שעליו להפחית את המחיר כך שהוא יקבל 1,050,000 ₪, לאחר דמי תיווך. לטענת הנתבע, גם לכך הוא הסכים, אך התובע לא הביא קונים נוספים ולא עשה דבר לשם מכירת הדירה. בסופו של דבר הגיע אליו רוכש בשם יוסף סימן טוב שהגיע באמצעות המודעה שפרסם הנתבע עצמו, לפני הפניה לתובע, בעתון יתד נאמן והדירה נמכרה לו. לטענת הנתבע לא מגיעים לתובע דמי תיווך משום שהוא לא היה "הגורם היעיל" שהביא למכירת הדירה והוא אף טירפד עסקה עם שכן בתחילת ההתקשרות בין הצדדים.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולאחר שניתנה רשות להתגונן הועבר התיק אלי.

בתחילת הדיון הוסכם על הצדדים כדלקמן:

א. הנתבע חתם לתובע על הסכם בלעדיות בשני טפסים נפרדים כפי שנדרש לפי הוראות חוק המתווכים במקרקעין.

ב. הדירה נמכרה בתוך תקופת הבלעדיות.

ג. התובע לא מכיר כלל את רוכש הדירה, הוא לא זה שהביא אותו לנתבע.

המחלוקת היא האם בנסיבות האמורות עמד התובע בדרישות החוק על מנת שהבלעדיות תיכנס לתוקף והאם מגיעים לו דמי תיווך.

העידו בפני התובע והנתבע. הנתבע ביקש להעיד גם את רוכש הדירה אך כיוון שהוסכם שהתובע לא מכיר אותו ולא הכיר בינו לבין הנתבע לא היה צורך בהעדתו.

התובע עצמו העיד כי פרסם את הדירה בעיתונים: בשבע, מקור ראשון ויתד נאמן וכן תלה שלט על הדירה. כמו כן, הוא עשה פעמיים בית פתוח והביא מתווכים ורוכשים פוטנציאליים לפי רשימת לקוחות שצופו לתצהירו.

מתוך החקירות התברר כי מפתח הדירה נמסר לתובע בשלב כלשהו ולפיכך הנתבע לא יכול היה לדעת אם הובאו קונים או מתווכים אם לאו. לפני מסירת המפתח הנתבע הגיע רק כאשר התובע הזמין אותו.

הנתבע אישר שהתובע הציב שלט על דירתו שהיא עומדת למכירה כמו כן הוא העיד ששמע משכנים שנעשו פרסומים של הדירה אך התובע לא הראה לו את הפרסומים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי התובע קיבל בלעדיות לתיווך למכירת דירתו של הנתבע. התובע ביצע את הפעולות המבוקשות בחוק המתווכים ובתקנות על מנת שיחשב כגורם היעיל בעסקה גם אם העסקה לא נעשית באמצעותו. טענת התובע לפיה פרסם בעיתונים, תלה שלט בדירה עצמה והביא רוכשים לדירה לא נסתרה. לא זו בלבד אלא שאף הנתבע הודה שהתובע הביא רוכשים לדירה ופרסם אותה.

בפועל הדירה לא נמכרה על ידי תיווך של התובע ואולם לפי הוראות החוק כיוון שהוא קיבל בלעדיות וכיוון שביצע את פעולות השיווק וכיוון שהדירה נמכרה בתוך תקופת הבלעדיות, חזקה שהוא היה הגורם היעיל, לפיכך, הוא זכאי לדמי התיווך על אף שלא תיווך בפועל עם רוכש הדירה. חרף האמור אין מקום לקבוע כי התובע זכאי לכפל דמי התיווך. אין כל הגיון בכך שאילו התובע היה המתווך בפועל על העסקה הוא היה זכאי ל- 2% ואילו עתה כאשר הדירה נמכרה ללא תיווכו הוא יזכה ל- 4%. מדובר בתנאי מקפח שאין מקום לאמצו.

אני מחייב איפוא את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 21,000 ₪ וכן אני מחייבו לשלם את האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית :כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: