משה נ' כרסנטי ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בסך של 13,200 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע ביום 29.11.2012.

התובע טוען כי בחודש דצמבר 2005 פנה אליו הנתבע והציע לו לרכוש שתי מכוניות מסוג מאזדה לנטיס המיועדות לפירוק. התובע הגיע למגרש ברחוב יהודה הלוי, ראה את המכוניות והשניים סיכמו על המחיר. באותו מעמד שילם התובע לנתבע בשני שיקים דחויים וביקש כי הנתבע יעביר לו את המכוניות ואת רישיונותיהן למוסך של התובע בכפר חיטים. הנתבע הבטיח לתובע כי תוך מספר ימים הוא יעשה כן, אך הדבר לא נעשה ובחלוף מספר שבועות הודיע הנתבע לתובע כי ישנה בעיה עם הניירת של המכוניות. התובע ביקש מיד לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה, אך הנתבע לא השיב לו את כספו, למרות הבטחתו לעשות כן, כאשר בידי התובע הקלטות בעניין. עד היום הנתבע ממשיך "לספר כל מיני סיפורים ומעשיות".

התובע טוען כי במשך השנים שחלפו מאז הוא לא הגיש את התביעה, מכיוון שהוא והנתבע היו ידידים ונוכח הבטחת הנתבע להחזיר לו את כספו, אך בסופו של דבר הוא החליט להגיש את התביעה לפני שיחלפו 7 שנים.

על כן מבקש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו את התשלום ששולם (10,500 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (1,200 ₪) והוצאות משפט וטרטורים (1,500 ₪).

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. לטענתו, העסקה המדוברת לא בוצעה בתאריך הנטען על ידי התובע, אלא בשנת 2004 או בסמוך לכך, היינו - למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה.

לגופו של עניין טוען הנתבע כי התובע היה בעבר שותפו לעסקים וכי הוא רכש מן התובע עסק של גרירה. הסכום ששולם על ידי הנתבע לתובע שולם תמורת עבודות גרירה שהנתבע ביצע עבורו וכן עבור רכבים רבים שנועדו לפירוק שהנתבע נתן לתובע בחינם.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו הצדדים. לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע, הנושא בנטל ההוכחה, לא הרים נטל זה:

ראשית, התובע איננו מפרט בכתב התביעה את מלוא הפרטים הרלוונטיים. כך למשל, הוא איננו טוען מהו המועד המדויק בו לטענתו נעשתה העסקה הרלוונטית, אלא טוען רק שזו נעשתה בחודש דצמבר 2005, כשהוא איננו מפרט את העובדות שיש בהן כדי לתמוך בטענה זו.

בנוסף, התובע טוען כי הוא שילם "באותו מעמד" (שכאמור לא פורט מועדו) בשני שיקים דחויים, כשהוא איננו מפרט את פרטי השיקים, את סכומיהם המדויקים ואת מועדי הפירעון שלהם.

לא זו בלבד שהתביעה איננה מפורטת כדבעי, אלא שהיא איננה נתמכת ולו בבדל של ראיה, ובפרט ראיות לעצם כריתת העסקה בין השניים ולעניין התשלום שבוצע.

נכון הוא שגם הנתבע לא תמך את טענותיו בכל ראיה שהיא, אלא טען את טענותיו בעלמא - לעניין העבודות שביצע והרכבים שנתן לתובע, אלא שכאמור - התובע הוא הנושא בנטל ההוכחה ועליו להוכיח תחילה את העובדות הנטענות על ידו.

הפירוט העובדתי והתמיכה הראייתית חשובים בענייננו בפרט נוכח המועד בו הוגשה התביעה וטענת ההתיישנות המועלית על ידי הנתבע. התובע, כאמור, טוען בעלמא ובלא שהגיש כל ראיה שתתמוך בכך, כי העסקה בוצעה בחודש דצמבר 2005, כאשר התביעה הוגשה רק ביום 29.11.12, היינו - לגישת התובע עצמו התביעה הוגשה ממש על סף ההתיישנות. בנסיבות אלה, לשאלת המועד המדויק בו נולדה עילת התביעה קיימת חשיבות מכרעת ועל כן, בהעדר הוכחה מטעם התובע לעניין המועד בו נולדה העילה - דין תביעתו להידחות.

הראיה היחידה שהוצגה על ידי התובע הינה הקלטות המתעדות לטענתו שיחות שקיים עם הנתבע בעניין. הושמעו בדיון הקלטות משיחות שלטענת התובע בוצעו ביום 19.10.2008 וביום 3.10.2010. בהקלטות אלה נשמע דין ודברים בין הצדדים, כשבעיקר ניתן לשמוע את דברי התובע, ניתן אמנם להבין משיחות אלה כי הנתבע איננו חולק על טענת התובע לעצם קיומו של חוב כלשהו, אולם עדיין- אין מדובר בראיה מספקת שיש בה כדי להשלים את החסר הקיים בכתב התביעה וכדי להוות הוכחה מספקת - לא לפרטיה המדויקים של העסקה ושל מקור החוב, לא לסכום החוב ולא למועד הרלוונטי.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: