משה נ' יצחקוב ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בדרישת התובע לפיצויים בגין הפרת הסכם, הטעיה ומצג שוא מצד הנתבעים שהם יורשיו של המנוח בני יצחקוב ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר מכר לתובע רכב תמורת 28,000 ₪.

התובע טוען, כי פנה למנוח בעקבות מודעה שתלה על שמשת הרכב, ובשיחה שערך עמו הציג המנוח את הרכב כרכב שנמצא במצב מצויין, למרות שכבר בשלב זה ידע המנוח, כי הרכב מצוי במצב חמור ביותר. לטענת התובע המנוח לא טרח ליידע את התובע, כי במהלך החודש שקדם לשיחה עמו נערכו שני שיפוצים במנוע הרכב.

בתום אותה שיחה, נסע התובע עם המנוח ברכב על מנת לערוך לרכב נסיעת מבחן ולבדוק את הרכב בדיקה חיצונית אצל מכר של התובע, התובע הסביר בעדותו, כי מכרו, ביקש מחבר נוסף שמבין יותר לבדוק את הרכב, ואותו חבר אמר, כי לא נראית בעיה ברכב.

לטענת התובע, ביקש מן המנוח לבדוק את הרכב במכון לבדיקת כלי רכב. המנוח דחה את בקשת התובע לערוך לרכב בדיקה, בטענה שהוא עסוק ואין לו זמן, עם זאת שב והדגיש בפני התובע, כי הרכב במצב מצויין. על סמך דברים אלה נחתם בין השניים זיכרון דברים עוד באותו יום וכעבור שלושה ימים הושלמה עסקת המכר.

לטענת התובע, לאחר מספר ימים הבחין, כי המנוע אינו מתפקד כשורה. התובע מיהר להתקשר למנוח, אולם זה הרגיעו. בחלוף מספר ימים נוספים, חדל מנוע הרכב לפעול, והרכב נגרר. או אז הסתבר לתובע, לטענתו, כי המנוע עבר שני שיפוצים במהלך החודש שקדם לעסקת המכר. המנוח הציג לתובע קבלות על תשלומים ששילם למוסך, והרכב נותר במוסך למשך שלושה שבועות. רק לאחר שלושה שבועות תוקן הרכב, התובע שילם לאחר דין ודברים למנוח השתתפות בתיקון 1,000 ₪, כאשר התיקון עלה 2,300. אולם מהר מאוד הסתבר לתובע, כי הבעיות במנוע לא פסקו. בבדיקה שערך התובע למנוע הרכב, נמצא, לטענתו, כי המנוע במצב קטסטרופלי וכי יש להחליפו.

אף שלכתחילה דרש התובע את ביטול עסקת המכר והחזרת הסכום ששילם ותביעתו עמדה על סך 31,400 ש"ח, בדיון שהתנהל בפני הסתבר, כי התובע מכר לבסוף את הרכב, תמורת 14,000 ₪ וכי ניהל הליך נגד המוסך, אשר הסתיים בפסק בוררות לפיו ישלם המוסך לתובע סך של 6,000 ₪ כולל מע"מ.

התובע העמיד איפוא את תביעתו בדיון, על הפרש הסכום ששילם בין רכישת הרכב לבין מכירתו, בסך 8,000 ₪ בצירוף הוצאות ועוגמת נפש.

הנתבעים, כל אחד בתורו, דחו בהתרגשות רבה את דבריו של התובע וטענו, כי המנוח גילה לתובע את כל העובדות אודות הרכב, לרבות השיפוצים שעבר במנוע, וכי ככל שהתובע בחר שלא לבדוק את הרכב בטרם רכישתו במכון מורשה, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, איפוא, בשאלה האם המנוח הטעה את התובע לגבי מצב הרכב, הציג לו מצג שווא ונהג כלפיו בחוסר תום לב ובמרמה. היה והתשובה לשאלות אלה חיובית, כי אז יש לקבוע את הפיצוי שעל הנתבעים, כיורשיו של המנוח, לשלם לתובע.

דיון והכרעה

ראשית, לא למותר להדגיש, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, כאשר אי עמידה בנטל זה משמעו דחיית התביעה. על התובע מוטל הנטל להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על-מנת לצאת ידי חובתו (ר' ספרו של י. קדמי על הראיות חלק שלישי (ת"א, 1991), בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם)(להלן- "קדמי").

יחד עם זאת, כאשר תובע, כמו התובע דנן, מעלה טענת תרמית וטוען, כי המנוח הטעה אותו ביודעין לגבי מצב הרכב, הלכה היא, כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית, וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי (ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4) 441, 449-448).

במקרה דנן, לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ואת הראיות שהובאו, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את קיומה של תרמית מצד המנוח ואף לא עמד בנטל להוכיח את הנזק שנגרם לו.

לא שוכנעתי, כי המנוח הסתיר מהתובע ביודעין את מצבו של הרכב. נהפוך הוא. כפי שטען בנו של המנוח ואף אלמנתו, המנוח השקיע כספים רבים בתיקון הרכב, וסבר כי הרכב נמצא במצב טוב. עובדה היא, כי התובע הצליח בהליך נגד המוסך לקבל פיצוי מן המוסך, משמע, התנהלותו של המוסך לא הייתה תקינה והתובע פוצה על כך, וכי מדוע ילין על המנוח?

יתירה מכך, על רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו. בענייננו, התובע בחר לבדוק את הרכב אצל חבר של חבר, אדם שמתיימר להבין ברכבים ולא במכון בדיקה מורשה. ככל שהתובע סבר כי דרושה בדיקה, הרי שהיה צריך להימנע מרכישת הרכב בהעדר בדיקה כאמור (ראה: תא (ת"א) 16847-07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד) (פורסם בנבו)). התובע נטל סיכון בעת שרכש את הרכב כפי שרכש, בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו. לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפיצוי.

לא זו אף זו, התובע לא תמך את טענותיו בחוות דעת מומחה. בדיקה שנעשתה לרכב במכון לאחר פרק זמן שהיה הרכב ברשות התובע אינה תחליף לחוות דעת והוכחה, מה היה מצבו המדויק של הרכב בעת שנרכש, ומה ארע מאז שרכש אותו התובע ואילך.

התובע אף לא הוכיח את נזקיו, לא הוכח מחיר המחירון בעת שרכש התובע את הרכב, לא הוכח היקף וסוג השימוש שעשה התובע ברכב בעת שהיה בבעלותו, לא הוכח מחיר המחירון בעת שמכר התובע את הרכב, התובע אף לא חשף בפני בית המשפט את העובדה כי מכר את הרכב, אלא בדיון. לא הוכח מצבו של הרכב בעת שנמכר, האם עבר תאונות שהצדיקו את הפחתת מחירו וכיוצ"ב.

ואם צריך עוד להוסיף, הרי כפי שהסתבר בדיון, התובע קיבל פיצוי מן המוסך, בעבור מצבו של הרכב, התובע לא הוכיח ולא הראה בעבור מה בדיוק ניתן הפיצוי, אך ברי, כי יש בפיצוי זה שהוא בסכום לא מבוטל, משום השבת המצב לקדמותו, מבחינת התובע, ולו חלקית.

בנסיבות העניין, טעותו של התובע ברכישת הרכב, ככל שהיתה כזו, בהסתמך על בדיקה חלקית אצל חבר של חבר, הינה טעות בכדאיות העסקה ותו לאו. משלא התרשמתי כי המנוח, האלמנה או המשפחה הטעו את התובע ביודעין אודות מצבו של הרכב, אינני רואה לפסוק כי עליהם לפצות את התובע.