משה מרדכי ואח' נ' חלאוה יעקב ואח'

פסק - דין

בפני בית המשפט תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף.

התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 15.4.1964 והתובעת 2 (להלן: "התובעת"), גיסתו של התובע 1, ילידת 4.6.1981. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא אמו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

על פי כתב התביעה, ביום 29.4.2005 סמוך לשעה 14:30 התובע יצא מביתו על מנת להשליך זבל לפח. אותה שעה, מחוץ לביתו של התובע, התובעת שטפה את מכוניתה. בין הנתבעים לבין התובע קיים סכסוך שכנים שקיבל ביטוי גם בתביעות בבתי המשפט. בנו של הנתבעת (אחיו של הנתבע), דוד, אז קטין בן 14, יצא מפתח ביתו והתקרב לתובעים. לדברי התובעים, הוא החל לקללם ואחר כך אף יידה אבנים עליהם. התובע התקרב לדוד כשהוא מורה לו להפסיק ליידות אבנים אחרת יפנה למשטרה. דוד צעק לעזרה והנתבעים יצאו מביתם כשבידו של הנתבע מוט ברזל ובידיה של הנתבעת קרש עץ. הנתבעים החלו להכות בתובע במוט הברזל ובקרש עץ וכשניסתה התובעת לסייע לתובע, היא גם הוכתה. התובע פונה באמבולנס לביה"ח שערי צדק בירושלים שם אובחנו אצלו שטפי דם, נפיחות,המטומות שטחיות בצוואר מימין ושפשופים. בהמשך עבר התובע סדרה של 19 טיפולי פיזיותרפיה. על פי חוות דעת רפואית מטעמו שנערכה ע"י פרופ' ג' דה-לאון פלבסקי, בעקבות אירוע התקיפה, לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% ונכות פלסטית בשיעור 5%. התובעת לא צרפה חוות רפואית והיא תובעת פיצוי בשל כאב וסבל.

טענות התובעים בסיכומיהם בכתב:

לאחר אירוע התקיפה התובעים הגישו בקשה לבית המשפט לפי החוק למניעה הטרדה מאיימת. הנתבעים הגישו בקשה נגדית, בטענה שהתובעים הם אשר תקפו את הנתבעים. לאחר שהצדדים העידו בבית המשפט בבש"א 4051/05 ,בפני כב' השופט רומנוב, הוא קבע "באופן נחרץ ופוזיטיבי", שהנתבעים הם אשר תקפו את התובעים ונתן צו נגד הנתבעים כולל חיוב בהפקדה כספית לשם הבטחת קיומו של הצו. ההכרעה בבש"א 4051/05, מהווה השתק פלוגתא.

עדויות התובע, התובעת ורעיית התובע היו ברורות ואחידות וגרסתם לאירוע, לא נסתרה. גרסת התביעה היא גרסה סבירה ומתקבלת על הדעת. לעומת זאת, שלל הגרסאות שניתנו בחקירת הנתבעים, אינן הגיוניות, אינן מהימנות והן סותרות זו את זו.

הנתבעים נמנעו מלהעיד עדים רלוונטיים, שכנים וגם את אחיו של הנתבע מאיר, שהגיעו למקום האירוע. אי העדת עדים אלו מחזקת את המסקנה שלא היה בעדותם כדי לתמוך בגרסת הנתבעים.

על בית המשפט לפסוק לתובעת כאב וסבל בסך 20,000 ₪ כדי להביע שאת נפש מהתנהגותם הפסולה של הנתבעים. בשל ההתנהגות הפסולה כלפי התובע, נזק הגוף שנגרם לו וכן בשל כך שהתובע ורעייתו נאלצו "לברוח" מהנתבעים ולמכור את הנכס בשל פחד מהנתבעים, מתבקש בית המשפט לפסוק לתובע כאב וסבל בסך 100,000 ₪.

בית המשפט מתבקש לקבוע שהנכות הרפואית בסך 14.5% שנקבעה בחוות דעת הרפואית מטעם התובע מהווה הנכות התפקודית לתובע ולפצות את התובע על פי חישוב אקטוארי מהוון בהתאם עד גיל 67 בסך של 180,000 ₪. כן מתבקש בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים בסך 50,000 ₪. כן מתבקש בית המשפט לפסוק לתובע הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 5,000 ₪ ועזרה צד' ג בסך 10,000.

טענות הנתבעים בסיכומיהם:

על רקע הטינה כלפי הנתבעים בעקבות התביעה המשפטית, התובעים החלו לתקוף את אחיו התובע, דוד, אז קטין בן 14. לשמיעת צעקותיו של דוד לעזרה, הנתבע והנתבעת יצאו מביתם, או אז התובעים החלו גם לתקוף אותם.

ההחלטה בבקשה לצו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, מבחינת מהות ההליך, אופן ההחלטה ואופן קבלתה אינה עולה בקנה אחד עם החלת הכלל בדבר השתק פלוגתא ואין כל הגיון או צדק בהחלת הכלל של השתק פלוגתא במקרה דנן.

יש סתירות של ממש בין עדויות עדי התביעה לבין תצהיריהם. אי התאמה בין עדויות התביעה לגבי בפרטים הקטנים הקשורים לתקיפה, מעידה על שמדובר בגרסאות מתואמות. עדותם של התובעים אינה קוהרנטית ואינה חסרה מספקות.

התובעים, שעליהם מוטל נטל הראיה, הם אשר נמנעו מלהעיד את השכנים שהגיעו למקום האירוע ובמקרה זה, הרי שהפוסל במומו פוסל.

המדובר באירוע טראומטי כשהנתבעים באו לסייע לדוד שהותקף על יד התובעים ואין לצפות מהנתבעים לזכור את האירוע בפרטי פרטים.

פעולות הנתבעים באו להגן על דוד, נער בן 14, ונכנסות לגדר סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין (נ"ח) הפוטר מאחריות במקרה של הגנה עצמית.

כאשר התובעים תקפו את דוד הם חשפו את עצמם לנסיבות המזיקות, דהיינו, המקרה נופל למסגרת של הסתכנות מרצון, לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין (נ"ח).

מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. משתקף את התובעים את דוד, דבר שהביא את תגובת הנתבעים, אין לאפשר לתובעים לתבוע בגין עוולה אותה הם בצעו בעצמם.

הנזקים ואומדנם ע"י התובעים לא הוכחו בצורה מספקת, הם מנופחים ומוגזמים ללא כל קשר לפגיעה, המוכחשת בפני עצמה.