משה לוי ואח' נ' חב השוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית

החלטה

1. הנתבעת עותרת למחיקת התביעה על הסף מפאת אי תשלום אגרה, על פי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ולחלופין להורות לתובעים לשום את התביעה בהתאם לשוויה הכספי ולשלם את האגרה הנובעת מכך (בבקשה מקבילה עותרת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מטעמים נוספים).

בבקשתה לסילוק התביעה על הסף מפאת אי תשלום אגרה טוענת הנתבעת כי מדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין, שכן משמעות הסעדים הנתבעים היא כספית.

התובעים טוענים בתגובתם, כי גם אם לסעדים הנתבעים משמעות כספית, אין לסווגם כסעדים כספיים, המחייבים תשלום אגרה, שכן מדובר בתביעה הצהרתית במהותה, שעניינה הצהרה על זכויות.

הפרקליטות תומכת בעמדת הנתבעת.

2. על פי כתב התביעה, התובעים הם בעלי הזכויות במניה של הנתבעת, ואל המניה צמודות זכויות חכירה במבנה ששטחו 225 מ"ר ובמשרד ששטחו כ-40 מ"ר במתחם השוק הסיטונאי בתל אביב וכן לשטחים היחסיים הצמודים להם, ממועד רכישת המניה ועד למועד פינוי מתחם השוק הסיטונאי.

הנתבעת היא חברה פרטית אשר נכסה העיקרי הן זכויות חכירה הרשומות על שמה במקרקעין, בשטח של כ- 49,000 מ"ר.

על פי הנטען, החל משנת 1950, שנת הקמתה של הנתבעת, מחזיקה הנתבעת בזכויות החכירה ל- 75 שנים, על זכויותיה של העיריה, במקרקעי מתחם השוק הסיטונאי. בשנת 2003 הוארכה תקופת חכירת המקרקעין ב- 75 שנים נוספות, כך שזכויות החכירה במקרקעין תקפות עד לשנת 2099.

התובעים טוענים, כי הבעלות במניות הנתבעת הקנתה גם את הזכות לחכירת משנה במתחם השוק הסיטונאי, באופן שלכל בעל מניה הוקצתה, באופן בלעדי, יחידת שטח במתחם, אשר בתחומה הוא ניהל את עסקיו הסיטונאיים. לטענתם, השטח שהוקצה בגין כל מניה הקיף מבנה בשטח של כ- 120 מ"ר אליו הוצמדו משרדים בשטח של כ- 40 מ"ר.

על פי הנטען, באופן רגיל, הנכס העיקרי בידי בעלי המניות היו הזכויות במקרקעין, כאשר למעשה המניות היו בגדר אמצעי להחזקתן והעברתן של זכויות אלה, כך שהחברה הייתה למעשה "חברת גוש חלקה", אשר נכסה העיקרי, אם לא היחיד, הוא נכס מקרקעין.

לטענת התובעים, במהלך שנות פעילותה במתחם השוק הסיטונאי, תפקדה הנתבעת כמעין "ארגון גג" לבעלי המניות-הסוחרים הפועלים במסגרתה, כאשר כל בעל מניה זכאי להירשם כחוכר משנה בגין בעלותו במניות הנתבעת, ותפקיד הנתבעת התמצה בעיקר בארגון הסוחרים וייצוגם מול רשויות השלטון.

התובעים מצטטים חלק מתקנה 3(ה) לתקנון הנתבעת, לפיו:

"המניות, גם מניות סוג א' וגם מניות סוג ב', תענקנה לבעליהן, נוסף לזכויות האחרות, זכות לקבל בעד תמורה קבועה זכויות חכירת-משנה על בנינים או על חלקי בנינים... ששטחם יהיה יחסי למספר המניות שכל אחד מחזיק ושמקומם יקבע ע"י המנהלים...".

3. התובעים טוענים, כי זכויותיהם ייחודיות בכך שהמניה המוחזקת ברשותם והשטחים הצמודים לה עולים בהיקפם, באופן משמעותי (עד כמעט כפליים) על השטחים הסטנדרטיים הצמודים לכל מניה רגילה אחרת של הנתבעת. לטענתם, על קיומו של מצב משפטי זה מעידים תשריט מתחם השוק מיום 24/4/74, דיווח שהוגש לרשויות מיסוי מקרקעין בקשר עם רכישת הזכויות במקרקעין על ידי התובעים, ובו צוין במפורש כי שטח המבנה הוא 230 מ"ר וכן חשבונות ארנונה ומים תקופתיים שהתקבלו אצל התובעים, בהם חושב הסכום לתשלום לפי יחידת שטח של 245 מ"ר.

לטענת התובעים, כבר במועד שבו רכשו את זכויותיהם במקרקעין, בשנת 1984, היה שטחו של המבנה הנדון כמעט כפול משטחם של מבנים סטנדרטיים אחרים במתחם השוק, וממילא גם ההצמדות היחסיות לגודל המבנה לעומת המבנים של יתר בעלי המניות היו כפולות גם הן. לטענתם, מצב דברים זה נשמר לאורך כל 22 השנים בהן הם החזיקו במקרקעין ועד לפינויים בפועל מהמקרקעין על ידי הנתבעת.

בהתאם לכך, טוענים התובעים, כי הובן, בין היתר, מהתחייבויותיה של הנתבעת, כי במועד רישומן של זכויות חכירת המשנה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, ישקף השטח המוחכר את כלל זכויותיהם במקרקעין.

התובעים טוענים, כי על אף כל זאת, הנתבעת מתכחשת לזכאותם להירשם כחוכרי משנה במקרקעין ולכך שזכויותיהם "האמיתיות" הן בשיעור של פי 1.875 יותר מזכויותיו של בעל מניה רגיל המחזיק מבנה בשטח של 120 מ"ר בעת חלוקת הנכסים.

לטענת התובעים, מדי שנה הוצגו לאסיפה הכללית של הנתבעת דוחותיה הכספיים, ובהם ביאור המפרט את התחייבותה להשלים את רישום זכויותיהם של בעלי המניות כחוכרי משנה במקרקעין, וזאת עד לשנת 2007, שבה נשמטה התחייבות זו מביאורי הדוחות הכספיים, ללא כל החלטה פוזיטיבית מצד האסיפה הכללית של הנתבעת, בדבר ביטול ההחלטה הקודמת. על פי הנטען, השמטה זו אינה מקרית, אלא היא משקפת ניסיון הסתלקות בלתי לגיטימי של חברת השוק מהתחייבות מפורשת שנטלה כלפי בעלי מניותיה.

4. בסופו של דבר, בשנת 2006, פינתה הנתבעת את מתחם השוק הסיטונאי מיושביו, וכל המבנים שניצבו בשטח השוק נהרסו וסולקו, אלא שמשיחות עם נציגי הנתבעת התברר לתובעים, כי בדעתה לחלק את תמורת מימוש המקרקעין בין כלל בעלי מניותיה, כאשר חלוקה זו תהא מבוססת רק על מספר המניות המוחזקות על ידי בעלי המניות, ולא הייתה בה כל התייחסות לזכויות בעלי המניות במתחם.

לטענת התובעים, לא רק שהנתבעת לא השלימה את רישום זכויותיהם במקרקעין, תוך הפרת התחייבותה, אלא היא גם מתכחשת לעצם היותן של זכויות התובעים ייחודיות ורחבות היקף לעומת הזכויות הצמודות ליתר מניות הנתבעת.