משה זעירא נ' אוניברסיטת בר אילן ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה שהגישו הנתבעות 1, 5 ו-6 בעניין רשימת פלוגתאות, הגשת תצהירים וקיום דיון מוקדם נוסף, בה הן מבקשות לזמן את הצדדים לדיון מוקדם נוסף, במסגרתו תנוסח רשימת מסוכמות ופלוגתאות אשר אינה כוללת את הסעד בעניין קיומו של נזק לא ממוני, שהינו חלק מעילת התביעה שהתיישנה, בהתאם לפסיקת בית-הדין האיזורי ובית-הדין הארצי. כמו כן מבקשות הנתבעות כי בית הדין יורה לתובע להגיש תצהירי עדות ראשית חדשים, ללא התייחסות לסעד בעניין קיומו של נזק לא ממוני ובהתאם להאריך להם את המועדים להגשת תצהירים. הנתבעות 2-4 מצטרפות לבקשה זו.

2. התובע מתנגד לבקשות אלו ומבהיר כי הינו עומד על כך שלדידו הנזק הלא ממוני שנתבע, אינו מבוסס רק על חוק הגנה על עובדים אלא הזכות לסעד לפיצויי בגין עגמת נפש נובעת גם מהנזק שנגרם לתובע בגין הפרת חובת תום הלב וגרם הפרת חוזה ולכן אין לתקן את תצהירי התובע. עוד טוען התובע כי אין כל טעם בקיום קדם משפט נוסף.

3. עסקינן בתיק שנפתח לראשונה ביום 24.3.05 בנוגע להפסקת העסקתו של התובע, שבאה לעולם ביום 15.8.2004 והינה חלפו להם יותר מ- 7 שנים ועדיין תיק זה נמצא בשלב של הגשת תצהירי עדות ראשית וזאת נוכח שלל בקשות, ערעורים שהוגשו בתיק, שהגיעו אף לפתחו של בית המשפט העליון.

4. אין חולק כי עילת התביעה, בכל הנוגע לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז–1997 (להלן:"חוק חשיפת שחיתויות"), התיישנה וזאת נוכח הכרעת בית הדין הארצי. העתירה שהגיש התובע לבית משפט עליון, נמחקה ( בג"צ 8804/09).

5. לאחר הכרעה זו של בית הדין הארצי, חזרו הצדדים לנהל את התביעה בבית הדין האיזורי וכל אחד מבעלי הדין הגיש רשימת מוסכמות ופלוגתאות, שבמסגרתה עלה כי יש בין בעלי הדין מחלוקת בנוגע לפלוגתאות, נשוא תיק זה. לדידו של התובע , הגם שהתיישנה תביעתו לפי חוק חשיפת שחיתויות, הרי שאין בכך בכדי לייתר את עילת תביעתו לפיצוי על נזק לא ממוני הואיל והיא נסמכת גם על חוק החוזים- הפרת חובת תום לב והפרת חוזה. מנגד, טוענים המשיבים כי עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיב הפיצוי בגין נזק לא ממוני נובע רק מכוח חוק חושפי שחיתויות ומשכך אין לתובע יותר על מה לסמוך בכל הנוגע לרכיב פיצויי הלא ממוני- עגמת נפש, בכימות כספי של 150,000 ש"ח.

6. נוכח האמור הגיש התובע ביום 5.9.11 הודעה בדבר פלוגתאות או לחלופין בקשה לתיקון תביעה. בית הדין נתן החלטה ביום 7.9.11 לפיה "התיק יובא בפני ויבחן". הנתבעים 4-6 הגישו בקשה בה בקשו לקבוע כי הנזק הלא ממוני, אותו תבע התובע, מסתמך על חוק חשיפת שחיתויות בלבד. ביום 12.9.11 ניתנה החלטה לפיה על המבקש להגיש את עמדתו אם הוא עומד על בקשתו החילופית לתיקון כתב תביעה. המבקש ביקש ארכה למתן עמדה זו . בית הדין נעתר לבקשתו והוחלט כי על התובע להגיש עמדתו עד ליום 22.9.11. התובע לא הגיש כל עמדה. אולם הגיש בקשה נוספת בה ביקש להכריע בפלוגתה שבמחלוקת, זאת עוד לפני קבלת החלטה בעניין תיקון כתב התביעה. ביום 23.9.11 החליט בית הדין:"ביה"ד המתין לעמדת התובע כמתחייב מבקשתו מ-18.9.11. משלא הוגשה עד עתה- לא יותר תיקון כתב התביעה. ולא תתקבל בקשה נוספת בהקשר זה..."( להלן:" ההחלטה").

7. התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על ההחלטה.

8. בית הדין הארצי בהחלטתו מיום 25.10.11, קבע כי דין הבקשה לרשות ערעור, להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד. כן צויין בסיפא של החלטת בית הדין הארצי כי התיק מוחזר לבית הדין האיזורי לדיון בתביעה לגופה. במסגרת בו יוכל בית הדין, אם ימצא לנכון לדון גם בנקודת המחלוקת בעניין הנזק הלא ממוני ובהשלכת מחלוקת זו על הבקשה לתיקון כתב תביעה.

9.לטעמי, מרגע שבית הדין הארצי קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הרי שההחלטה, שניתנה ביום 23.9.11 שרירה וקיימת.

10. מעבר לאמור, עיון בסעיף 5.13 לכתב התביעה שהגיש התובע מעלה, כמצוטט:

" ... התובע פוטר מעבודתו כאשר הגן על טוהר המידות. מעשי הנתבעים גרמו לתובע עגמת נפש רבה. אשר על כן בהתאם לסעיף 3 (א) (1) לחוק הגנה על עובדים ( חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז – 1997 ( להלן:"חוק מינהל תקין"), על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד סך של 150,000 ₪ בגין עגמת נפש אשר נגרמה לתובע עקב פיטוריו שלא כדין".

11. כמו כן, עיון בסעיף 9.1 לכתב התביעה, מעלה :

"אשר על כן ולאור האמור לעיל, מתבקש בית הדין הנכבד לזמן את הנתבעות לדיון ולחייבם כדלקמן: לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצויים בסך של 54,600 בגין הפסד ממוני ובנוסף פיצויים על סך 150,000 ש"ח בגין עגמת נפש"…

12.מכאן שהתובע מיצב בעצמו את תביעתו לפיצוי בגין עגמת נפש בעילה הנגזרת מחוק חשיפת שחיתויות בלבד.

13.אשר על כן, באופן בו מנוסחת התביעה, הרי שרכיב עגמת הנפש בכימות 150,000 ₪ מתבסס על חוק חשיפת שחיתויות בלבד. מרגע שהעילה מכוח חוק חשיפת שחיתויות התיישנה, הרי שרכיב תביעתו של התובע בגין עגמת נפש, אינו יכול עוד לעמוד.

14. בכל הנוגע לתיקון כתב תביעה, הרי שכאמור החלטת בית הדין מיום 23.9.11 לא בוטלה. משכך לא מצאתי לנכון לפעול בשונה מהחלטה זו, במיוחד שמדובר בתיק משנת 2005, כאשר ברקע ישנה טענת התיישנות, נוכח העובדה שעילת התביעה התגבשה ביום הפסקת העסקה של התובע, קרי ביום 15.8.2004 וכתב תביעה מתוקן, טרם הוגש.

15. אשר על כן, הפלוגתא בכל הנוגע לזכאות התובע לפיצויי בגין נזק לא ממוני- עגמת נפש בסך של 150,000 ₪, לא תשמש פלוגתא בתיק זה.

16. אין כל צורך שהתובע יגיש תצהירי עדות ראשית חדשים, הסעיפים בתצהיר של התובע הקשורים לרכיב התביעה בגין פיצוי בגין נזק לא ממוני – עגמת נפש, יימחקו.

17. הנתבעות יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 ימים מהיום.