משאט נ' חן ואח'

החלטה

הונחה בפני בקשת רשות להגן, כנגד תביעה כספית-חוזית, בגובה של 1,350,000 ₪ לצורכי אגרה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת 2 לוותה ממנה סכום של 197,000 ₪, ביום 29.12.04, לפי הסכם מאותו יום, שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם").

לפי האמור בכתב התביעה, לא הושבה ההלוואה, למרות שהיתה אמורה להיפרע בתוך שנתיים ממסירתה.

התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים: מרדכי חן (הנתבע 1) וכנגד אורנה חן (הנתבעת 2).

הנתבע 1 לא התגונן כנגד התביעה וניתן נגדו פסק-דין, בהעדר.

הנתבעת 2 הגישה בקשת רשות להגן, נתמכת בתצהיר וטענה כי אין היא חתומה על ההסכם ומכחישה את קבלת ההלוואה.

בא-כוח התובעת טוען, כי טענתה של הנתבעת 2 הופרכה בחקירתה הנגדית, כך שהגנתה אינה אלא הגנת בדים, הראויה לדחיה. בא-כוח הנתבעת 2 טוען לעומת זאת, כי בשלב זה הוצגה הגנה לכאורית, המקנה לה רשות להגן. אכן, הכלל הוא כי בשלב הרשות להגן אין בית-המשפט נכנס בעובי הקורה ואין הוא קובע ממצאים בענייני מהימנות. די לו לנתבע, המתגונן בשלב זה, כדי להציג טענות שאם תוכחנה, יהא בהן כדי להדוף את התביעה.

בא-כוח התובעת טוען, כי טענת הנתבעת 2, לפיה לא היתה לה כל היכרות או קשר עם התובעת, כפי שמופיעה בסעיף 6 לתצהירה הופרכה, לאור מוצג ת/4, המלמד על קיומן של יחסי לווה-מלווה בשנת 2000. העובדה שהנתבעת 2 מודה בחקירתה בקיומו של הסכם הלוואה בינה לבין התובעת, משנת 2000, משמיטה את הקרקע מתחת לטענתה. בנוסף, מסתמך בא-כוח התובעת על מוצגים ת/2 ו- ת/3 שהוצגו לנתבעת 2 בחקירתה הנגדית. האחד, מלמד על העברה כספית שנעשתה בפברואר 2007 לחשבונה של הנתבעת 2, על-סך 165,000 ₪ והשני, על העברה כספית קודמת על סך 58,000 ₪, מנובמבר 2005. לדברי בא-כוח התובעת, גם בכך יש כדי להפריך את קו ההגנה של הנתבעת 2.

ביחס לאלה טוען בא-כוח הנתבעת 2, כי העברת הכספים המתועדת בחשבונה של הנתבעת, מתייחסת למועדים המאוחרים להסכם ההלוואה. בכך, החמיץ לדעתו התובע את הוכחת הזיקה שבין העברת הכספים לבין הסכם ההלוואה.

אין ספק, כי חקירתה של הנתבעת 2 יצרה ספק ממשי במהימנות גרסתה. השאלה העומדת על הפרק היא האם פגיעה זו במהימנות עולה כדי הגנת בדים, או שמא נותרת בגדר הספקות הראייתיים המותרים בשלב זה.

מועדי העברת הכספים אינם מתיישבים עם מועד ההסכם ומבחינה זו צודק בא-כוח הנתבעת 2 בטיעוניו. עם זאת, גרסת הנתבעת 2, לפיה לא היתה בינה לבין התובעת אלא היכרות שטחית בלבד והכחשת קשר כלשהו עמה, ספגה מהלומה קשה, נוכח מוצג ת/4. מסתבר, כי רק ארבע שנים קודם למתן ההלוואה המוכחשת, קיימה הנתבעת 2 קשר עסקי עם התובעת ולוותה ממנה כספים – עובדה זו איננה נזכרת כלל בתצהירה. בנוסף, לא גילתה הנתבעת 2 את המידע הנוגע להעברות כספים שבוצעו לחשבונה, מחשבון התובעת בשנת 2007, לפי מוצג 2.

הנתבעת 2 טוענת, כי חתימתה אינה מופיעה על גבי מוצג ת/2 ואולם, מסמך זה שנעשה, חתום על-ידי המעביר ולא על-ידי הנעבר, כך שהמצאות חתימתה על גבי מסמך זה איננה רלוונטית, בהיותה הנעברת. יחד עם זאת, לא הוצגו העברות כספיות שנעשו לחשבונה של הנתבעת 2, בסמוך ובזיקה למועד ההסכם, בסכום הנקוב בהסכם.

לאחר ששקלתי את הדברים, החלטתי שלא לדחות את בקשת הרשות להגן, על אף קשיי המהימנות הניכרים העולים מגרסה זו.

יישום נכון, לדעתי, של ההלכה המשפטית בנושא, מחייב את מתן הרשות להגן לנתבעת 2, על-מנת שיהיה לה יומה בבית-המשפט.

ניתנת הרשות להגן. התצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה.

ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים. ביצוע הצו יושלם עד ליום 20.11.13.

אני מורה על הגשת הראיות בתצהירים.

התצהירים, על נספחיהם יוגשו לבית-המשפט, בעותקי נייר.