מרשוד נ' איציק

פסק דין

1.רכבו של התובע, טויוטה קורולה מס' רישוי 11-959-10 (להלן: "הטויוטה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 27/12/12, באחד מרחובות הישוב מזרעה (להלן: "התאונה").

2.בתאונה היה מעורב רכב סוזוקי בלנו מס' רישוי 90-899-28 (להלן: "הסוזוקי"), שהיה נהוג בידי הנתבע.

3. לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו הבלעדית של הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

4.מכתבי הטענות ומדברי הצדדים בישיבת יום 6/10/13, עולה כי כל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה טוען שהנהג השני לא ציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה", שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, לפני הכניסה לצומת בו אירעה התאונה.

להוכחת טענותיהם בעניין זה הציג כל צד תמונות. מהתמונות שהציג התובע (מוצגים ת/1 ות/2) עולה, לכאורה, כי תמרור כאמור היה מוצב בצד שמאל, לפני הכניסה לצומת בכיוון נסיעתו של הנתבע. מהתמונות שהציג הנתבע (מוצגים נ/1, נ/2) עולה, לכאורה, כי תמרור כאמור היה מוצב בצד ימין, לפני הכניסה לצומת בכיוון נסיעתו של התובע.

אגב, מהתמונות עולה כי מדובר בתמרור שמוצב על אותו עמוד, מה שמלמד, לכאורה, כי אחד מהצדדים הזיז את התמרור לאחר התאונה, לפני שצילם אותו.

5. מאחר שעל פי הראיות שהובאו בפניי אין ביכולתי להכריע בשאלה מי מהנהגים הזיז את

מיקום התמרור לאחר אירוע התאונה – הגם שאני נוטה להאמין כי התובע הוא שעשה

זאת, הן בשל היותו תושב הישוב מזרעה, בו אירעה התאונה והן משום שהעמו עליו היה

מוצב התמרור נמצא בצד ימין כיוון נסיעת הטויוטה ובצד שמאל כיוון נסיעת

הסוזוקי – אין אני יכול לקבוע מי מהנהגים לא ציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה"

וכפועל יוצא מזה אין אני יכול להכריע בשאלה מי מהנהגים נושא באחריות לאירוע התאונה.

במצב דברים זה, ולאור העובדה שעול ההוכחה מוטל על התובע, אין מנוס מלדחות את התביעה, כבלתי מוכחת.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, אינני מחייב בהוצאות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: