מרקפלד ואח' נ' פרץ

החלטה

1.בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה שאין הבקשה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

2.בקשת הרשות לערער מתייחסת לפסק דינה של כב' השופטת לובנא שלאטה חלאילה מיום 7/1/14 בה התקבלה תביעת המשיבה (להלן: "גב' פרץ") נגד המבקש מס' 1 ונדחתה תביעת נגד המבקשת מס' 2.

3.פסק הדין ניתן בתביעת גב' פרץ לבטול עסקת לרכישת רכב במסגרתה רכשה גב' פרץ מהמבקש מס' 1 רכב אשר היה רשום על שם המבקשת מס' 2.

נקבע בפסק הדין כי המבקש מס' 1 הציג עצמו כמתווך רכב פרסם מודעה למכירת הרכב שכללה פרטים מטעים או לא נכונים.

ביהמ"ש קמא קיבל גרסת גב' פרץ וקבע כי השתכנע שזו לא הייתה מסכימה לבצע עסקת רכישת הרכב לו ידעה הפרטים האמתיים אודות הרכב.

בפסק הדין של בימ"ש קמא נקבע עוד כי:

א.לגב' פרץ הזכות לבטל העסקה.

ב.מכירת הרכב נעשתה במהלך עסקיו של המבקש מס' 1 כמתווך רכב.

ג.מבקש מס' 1 הפר חובת הגילוי המוטלת עליו ובשל כך או בשל הטעייתו את גב' פרץ יש מקום לקבל עתירתה לבטל העסקה ולהשיב כספים שניתנו על פיה.

ד.על המבקש מס' 1 לשלם לגב' פרץ בנוסף עלות התיקונים שבצעה ברכב ופיצוי בגין עוגמת נפש וכן הוצאות ההליך.

ה.מן הסכומים שעל המבקש מס' 1 לשלם לגב' פרץ יש לנכות דמי שימוש שחושבו על דרך אומדנה.

4.בבקשה שבפני נטען כי נפלו פגמים בפסה"ד של ביהמ"ש קמא משום:

Iביהמ"ש לא התייחס לסתירות שנתגלו בגירסת גב' פרץ.

II אמירות גב' פרץ לא גובו במסמכים.

III הסכום שחושב על ידי בימ"ש קמא בדרך של אומדנא המתייחס לדמי שימוש נמוךבצורה בלתי סבירה מהמקובל.

5.לאחר ששקלתי בעניין אני סבורה כאמור כי דין הבקשה להדחות. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס היטב ומנומק וזאת על סמך החומר הראייתי שעמד בפני בית המשפט קמא ואין מקום להתערב בו.

לטעמי עיון בחומר הרלוונטי לרבות חומר הראיות מלמד שקביעות בית המשפט קמא בדין יסודן.

6.פסק הדין של בית המשפט קמא נשוא הבקשה דנן ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות. כידוע בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כי לא להנציח טעות.

ראה לעניין זה: