מרקמן נ' עובדיה ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקי רטיבות בדירת התובעת.

1.העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת, וגם אחריותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לנזקים שנגרמו בדירת התובעת, אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת היא אך ורק לגבי היקף הנזק שנגרם כתוצאה מאותה רטיבות. וכך כותבים הנתבעים בסיכומיהם: "על מנת לקצר את הסיכומים והטענות, הנתבעים מוכנים להסכים, כי שאלת החבות אינה במחלוקת, שכן הלכה למעשה שולמו כבר פיצויים לתובעת בגין הנזקים שנגרמו לדירה. השאלה היחידה שעל בית המשפט לדון בה – שיעור הנזק.." (סעיף 4 לסיכומי הנתבעים).

העובדות והטענות

2.התובעת והנתבע הם הבעלים של שתי דירות בבית מס' 60 ברחוב בן יהודה תל אביב; דירת הנתבע מצויה מעל דירת התובעת. הן התובעת והן הנתבע אינם מתגוררים בנכס, ושתי הדירות מושכרות. הנתבעת 2 היא מבטחת חבות הנתבע 1. התובעת טוענת שבמהלך חודש אוקטובר 2009 אירעו נזילות מים מדירת הנתבע לדירתה, וכתוצאה מכך נגרמו בדירה נזקים קשים. אותה עת היתה הדירה מושכרת, השוכרים שבו והתלוננו בפניה על הנזקים שנגרמו, וביום 01.01.10 הם החליטו לעזוב את הדירה.

התובעת טוענת שבגין אותה רטיבות נגרמו לה נזקים כבדים, הן בגין נזקי הדירה, הן בגין אובדן דמי השכירות והן בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה.

3.בתחילה הוגשה התביעה נגד הנתבע 1 כבעל הדירה ונגד אדם נוסף, שלפי הנטען, היה במועדים הרלוונטיים שוכר הדירה ומי שאחראי לטיפול בה. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כתב התביעה יתוקן באופן שהנתבע 2 ימחק ותחתיו תבוא המבטחת, מנורה חברה לביטוח.

4.הנתבעים הודו בכתב הגנתם כי אירעו מספר אירועי רטיבות, אך טענו שמדובר במקרים בודדים שטופלו מיידית והליקויים כולם תוקנו. הנזקים שנגרמו בדירת התובעת היו מינוריים בלבד, לא היתה כל מניעה לתקנם מיידית, ולא היתה הצדקה להימנע מלהשכיר את הדירה תקופה כה ממושכת, אם אומנם כך אירע.

5.בתחילת ההליך ניתן נגד הנתבעים פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר הגנה (סך של 104,025 ₪). הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ובמסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין נזקיה, ובנוסף ייפסקו לה הוצאות בגין ביטול פסק הדין, לפי שיקול דעת הרשם, ואלו נפסקו בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

נוכח תשלום זה, מוסכם על שני הצדדים כי התובעת פוצתה כבר בסכום של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין נזקיה, ובמסגרת פסק הדין יש לקבוע אם התובעת זכאית לפיצוי נוסף. עוד יש לציין כי הנתבעים אינם טוענים כי היה ואמצא כי נזקי התובעת נמוכים מהסכום הנ"ל, עליה להשיב להם את הסכומים ששולמו, או חלקם, ומוסכם כי סכומים ששולמו, לא יוחזרו.

עדות התובעת

6.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ת/1, בו חזרה על הטענות שנטענו בכתב התביעה. ואולם בתום חקירתה הנגדית התברר שלא ניתן לסמוך עדותה או על האמור בתצהירה, בשל מספר טעמים.

ראשית, התברר שהחל משנת 1995 מתגוררת התובעת בעיר לוד, וטענות רבות שנטענו בתצהירה אינן ידועות לה מידיעתה האישית. שנית, התובעת דוברת עברית דלה בלבד, והשפה המוכרת לה היא השפה הרוסית. למרות זאת התצהיר נערך בשפה העברית ולא נכתב בו כי התצהיר הוקרא או תורגם לעדה. גם בחקירתה הנגדית לא טענה העדה כי התצהיר הוקרא או תורגם לה טרם חתמה עליו, וכשנשאלה לגבי נסיבות החתימה על התצהיר לא השיבה עניינית (עמ' 25 שורות 18 – 32).

שלישית, וזה עיקר. העדות כולה היתה מבולבלת, העדה לא השיבה לשאלות שנשאלה, וניכר היה שזיכרונה בוגד בה. את חקירתה הנגדית ביקשה התובעת לפתוח באלו המילים: "אני רוצה לומר שעברתי לפני שלושה שבועות קודם קיבלתי משהו בראש, כאבים חזקים היו בראש, הייתי בבית חולים ואני מקבלת עכשיו תרופות. עכשיו אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד משהו טוב אולי אני ..אני.." (עמ' 22 שורות 28 – 30). בהמשך להצהרה זו ביקש ב"כ התובעת להודיע כך: "אתמול התקשרה אלי הבת שלה ואמרה שהעדה בהיסטריה, לפני שלושה שבועות עברה אירוע לבבי והזיכרון שלה לא משהו. זה המצב שלה. היא ביקשה להגיע ולהעיד בכל זאת והיא עומדת על התביעה” (עמ' 23 שורות 2 – 4).

בתום עדות התובעת מצאתי לנכון לשקף לפרוטוקול את התרשמותי מהעדה, על מנת לאפשר לצדדים להתייחס לדברים כאשר העדה עוד נוכחת באולם. וכך נכתב: "הערת בית משפט: אני מוצאת לנכון לשקף לפרוטוקול את התרשמותי מהעדה. העדה התקשתה מאוד למסור עדות. לפי מיטב התרשמותי, הקושי אינו נובע רק מקושי של שפה, אלא מקשיים נוספים. ואכן גם בחקירה החוזרת שהתנהלה תוך תרגום לשפה הרוסית, ותוך חריגה מהכללים של חקירה חוזרת, ואפשרתי זאת במכלול הנסיבות, העדה התקשתה למסור עדות" (עמ' 29 שורות 27 – 32). בעקבות הערה זו טען ב"כ התובעת כך: "אני רואה עין בעין עם בית המשפט" (עמ' 30 שורות 1 – 2).

בסיכומיו טען ב"כ התובעת כך: "מסיבות שונות, מצבה הרפואי של התובעת הידרדר, כאשר התובעת עמדה על דוכן העדים, ניכר היה כי עדותה מבולבלת מאוד. עם זאת ניתן היה להתרשם ממי שאינה משקרת וממציאה עובדות. התובעת היא אישה מבוגרת שעברה אירוע מוחי וחשיבתה אינה קוהרנטית וצלולה כפי שהיתה במועד בו הוגשה התביעה. בתי משפט יודעים להתמודד גם עם סיטואציות כאלה, כאשר מטרת ההליך המשפטי היא לחתור לחקר האמת...." (סעיף 8 לסיכומי התובעת).

7.כאמור, התרשמותי מהעדות היא כהתרשמות ב"כ התובעת. עם זאת חשוב להדגיש. ביכולתי להתרשם מאופן מסירת העדות, לא מהגורמים לכך או מהמצב הבריאותי הנטען. לעניין זה, פרט לטענות בעלמא לא הובאו מסמכים או אישורים רפואיים כלשהם. רוצה לומר, כלל לא ברור על שום מה היתה העדות כה מבולבלת, ומאימתי מצב התובעת הוא כפי שבא לידי ביטוי בעת עדותה.

ואולם, שעה שזו עמדת ב"כ התובעת לגבי עדות התובעת, ושעה שעוד בפתח העדות הודיע ב"כ התובעת כי מצבה הבריאותי של התובעת אינה מאפשר לה לזכור עובדות כהוויתן, לא ברור כיצד זה סבורה התובעת כי הוכיחה תביעתה. עוד פחות ברור על שום מה החליטה התובעת שלא לזמן עדים חלופיים מטעמה, כגון בעלה, שנכח בבית משפט אך העדיף להישאר מחוץ לאולם הדיונים, ילדיה, או כל בין משפחה או עד אחר.

8.העובדות המועטות שניתן לדלות מעדות זו, אינן יכולות לבסס תביעה. עולה כי התובעת אינה מתגוררת בדירה (עמ' 23 שורות 29 – 30), והחל משנת 1995 היא מתגוררת בעיר לוד (עמ' 24 שורות 5 – 9). על אירועי הרטיבות היא שמעה מהשוכרים (עמ' 5 שורות 12 – 15), אך היא אינה יודעת לומר מתי שמעה על כך לראשונה (עמ' 26 שורות 1 – 2). לדבריה היו מספר רב של נזילות (עמ' 26 שורה 21), והיא עצמה נוכחה בהן עת ביקרה בדירה (עמ' 24 שורה 24). נכון למועד מסירת העדות, נזקי הרטיבות כבר תוקנו, והיא שילמה עבור התיקון "15" (כך! עמ' 28 שורות 13 – 29, נ/1). אין בידי התובעת קבלות על השיפוץ, ובעלה הוא שטיפל בכך (עמ' 29 שורות 1 – 4). התובעת אינה יודעת מדוע תיקון הנזקים נתעכב חודשים ארוכים, תשובותיה לשאלה זו לא היו ענייניות (עמ' 27 שורה 6 ואילך), למעט הטענה, שאינה נתמכת בכל ראיה, שצריך היה להמתין לייבוש (עמ' 28 שורה 10).

לא ניתן על סמך עדות שכזו לקבוע ממצאים עובדתיים, לא לגבי מהות הנזק שנגרם, לא לגבי היקפו ושיעורו, לא לגבי פרק הזמן שאמור לחלוף טרם ניתן יהא לתקן את הנזק שנגרם, אם בכלל נדרש פרק זמן שכזה, לא לגבי מועד תיקון הנזק בפועל, לא ביחס לעלות התיקון ולא לגבי יתר העובדות הדרושות לביסוס התביעה. לא ברור על שום מה סבור ב"כ התובעת כי בידי בית משפט הכלים להתמודד עם מצבים מעין אלו.