מרקור נ' תחנה מרכזית חדשה בת"א

מונח לפניי ערעור שהגיש מר איתמר מרקור על הכרעתם המתוקנת של הנאמנים מיום 5.8.14 בתביעת החוב שהגיש.
 

1. תמצית העובדות
2. ביום 14.8.11 ניתן פסק דין חלקי בתביעה שהגיש מרקור כנגד התמח"ת ותמח"ת 1988 [ת.א. (ת"א) 2065-08; כב' השופטת ד' פלפל] בגדרו הוענק למרקור סעד הצהרתי לפיו הוא ביטל כדין הסכמי מכר אשר נחתמו בינו לבין התמח"ת ותמח"ת 1988 בתחילת שנות ה- 90 לרכישת שלוש חנויות בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. כן נקבע בפסק דין זה כי לצורך קביעת סכום ההשבה לה זכאי מרקור, יש לערוך התחשבנות בגדרה יחושבו סכומי התשלומים אשר שולמו על ידו לתמח"ת ולתמח"ת 1988 עבור רכישת החנויות ומהם ינוכו סכומי דמי השכירות שקיבל מהשכרת החנויות.
3. ביום 8.12.11 ניתן פסק דין משלים בתביעה הנ"ל ובו נקבע כי על התמח"ת ותמח"ת 1988 לשלם למרקור, ביחד ולחוד, סך של 7,157,163 ₪ (בתוספת מע"מ) המהווה את סכום ההשבה לאחר קיזוזם, כאמור לעיל, של דמי השכירות, בתוספת סך של 500,000 ₪ (בתוספת מע"מ) בגין שכר טרחת עו"ד, ובתוספת סכום נוסף שייקבע על ידי רשם בית המשפט, בגין הוצאות משפט. יוער כי בפסק הדין המשלים קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין על התמח"ת ותמח"ת 1988 לשלם למרקור את מלוא סכום התמורה ששילם עבור רכישת החנויות (אשר לאחר הוספת הפרשי ריבית והצמדה הסתכם במועד מתן פסק הדין המשלים בסך של 13,454,413 ₪) בקיזוז דמי השכירות – אלא את סכום התביעה המשוערך (שעמד נכון ליום מתן פסק הדין המשלים על סך של 11,828,486 ₪) בניכוי דמי השכירות שקיבל מהחנויות.
4. ביום 1.12 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד חברת התמח"ת.
5. ביום 2.12 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד חברת תמח"ת 1988.
6. ביום 7.3.12 הגיש מרקור תביעת חוב לנאמנים.
7. ביום 14.3.12 ביקש מרקור מהנאמנים לתקן את תביעת החוב שהגיש כך שתעמוד על סך של 10,100,457 ₪ - בהתאם ליתרת החוב בתיק ההוצל"פ שפתח (תיק מספר 18-01626-12-1).
8. ביום 15.1.13 ניתנה על ידי הנאמנים הכרעה לצרכי הצבעה בתביעת החוב של מרקור, לפיה אושר למרקור סך של 10,100,457 ₪ בהסתמך על פסק הדין המשלים ועל נתונים מלשכת ההוצאה לפועל שהועברו לנאמנים על ידי מרקור. במסגרת הכרעת הנאמנים נקבע כי דין תביעת החוב להתקבל כנגד התמח"ת (בהיותה נסמכת על פסק דין) ולהידחות כנגד התמח"ת 1988 – מהטעם שחברה זו הינה "חברת נאמנות" המחזיקה בנאמנות לטובת התמח"ת במקרקעי התחנה המרכזית ואיננה בעלת זכויות עצמאיות במקרקעין אלה. כפועל יוצא מכך בוטל החיוב בהשבה כספית שהושת על תמח"ת 1988 על ידי בית המשפט המחוזי בת"א בהיותה "צד פורמאלי" גרידא בתביעה זו.
9. ביום 1.10.13 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו הן על ידי מרקור, והן על ידי התמח"ת ותמח"ת 1988, על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 7862/11 חברת התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ נ' מרקור; להלן: "פסק הדין של בית המשפט העליון"). בית המשפט העליון דחה את ערעורן של התמח"ת ותמח"ת 1988. באשר לערעורו של מרקור – התקבלה טענתו לפיה "נדרש היה לנכות את הסכום הכולל של דמי השכירות מסכום התמורה המשוערכת ולא מסכום התביעה המשוערך" (סעיף 34 בפסק הדין) ונקבע בהתאם כי "את סכום דמי השכירות שמרקור נדרש להשיב לחברות (בניכוי הוצאות מסוימות) יש לנכות מסכום התמורה המשוערכת ששילם מרקור עבור החנויות ולא מסכום התביעה המשוערך, כאשר, בכל מקרה, הסכום שיתקבל ("השורה התחתונה") לא יעלה על סכום התביעה המשוערך" (סעיף 35 בפסק הדין; ההדגשה אינה במקור – ב' א'). הנאמנים מציינים כי בשל פסק הדין הנ"ל גדל החוב כלפי מרקור בסך של 1,625,927 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין המשלים (להלן: "סכום ההפרש") (סעיף 9 בהכרעת החוב המתוקנת מיום 5.8.14).
10. ביום 21.1.14 ניתנה על ידי הנאמנים הכרעה מתוקנת לצרכי הצבעה בתביעת החוב של מרקור, על סך של 11,726,384 ₪ - אשר כללה גם את סכום ההפרש.
11. ביום 26.1.14 הגיש מרקור בקשה לעדכון ההכרעה המתוקנת מיום 21.1.14, בגדרה ביקש להוסיף לסכום ההפרש את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו מיום מתן פסק הדין המשלים (8.12.11) ועד ליום תחילת הקפאת ההליכים של חברות התמח"ת (12.1.12), ומיום תחילת הקפאת ההליכים של חברות התמח"ת ועד ליום מתן הכרעת הנאמנים בתביעתו המעודכנת.
12. ביום 1.14 נתן מותב זה החלטה בערעורו של מרקור על החלטת הנאמנים מיום 15.1.13 לפיה הוכר מרקור כנושה של התמח"ת בלבד, מבלי שיחשב גם כנושה של תמח"ת 1988. בהחלטת בית המשפט נקבע כי "דין הבקשה להתקבל במובן זה שדין תביעת החוב  "לשם הצבעה" של מרקור כנגד חברת התמחת 1988 – להתקבל" [סעיף 42(א) בהחלטה]. דהיינו – בהחלטה זו נקבע כי מרקור הינו נושה, ביחד ולחוד, של התמח"ת ושל תמח"ת 1988.
13. ביום 5.8.14 ניתנה על ידי הנאמנים הכרעה מתוקנת לצרכי הצבעה בתביעת החוב של מרקור (להלן: "הכרעת הנאמנים המתוקנת"), בגדרה נקבע כדלקמן:

• יש להוסיף לחוב שנפסק למרקור הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרותו של החוב ועד ליום תחילת הקפאת ההליכים (12.1.12);
• אין להוסיף לחוב שנפסק למרקור הפרשי הצמדה וריבית מיום תחילת הקפאת ההליכים ועד ליום מתן ההכרעה המתוקנת בתביעת החוב;