מרקוס נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

זהו ערר לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות). העוררת, גב' בטי מרקוס, נולדה בשנת 1931 בעיר טקוץ' ברומניה ועלתה ארצה בשנת 1965. בעדותה בפני הועדה סיפרה כי מול בית מגוריה עמד מבנה ששימש בית חרושת לסודה לשתייה והגרמנים הפכו אותו ב- 1944 למחנה שפעל כשנה. "הם היו גרים שם ונכנסו שם עם מכוניות. הייתי עם אימא שם, היה לי טלאי צהוב...ואבא שלי היה במחנה אחר לא בעיר שלנו...ואנו פחדנו לשבת בבית והיא לקחה אותנו במחנה מול הבית ועשתה עבודות עם כוח...עבדנו בשביל הגרמנים." (עמ' 1 לפרוטוקול).

המשיבה דחתה התביעה בנימוק שהעוררת אינה ממלאה אחר תנאי הסף של חוק ההטבות לפי סעיף 3(א)(1)(ב).

בחקירה הנגדית נשאלה מה היה טיב המחנה והשיבה: "הם נכנסו שם ולקחו להם את הדירה וישבו שנה שם" (עמ' 2 ש' 10). באשר לעיסוקה של האם אמרה: "אימא שלי עבדה שם בשביל החיילים ולכן לקחה אותנו (את העוררת ואחיה הקטן ממנה – ר.ג.) איתה כי לא רצתה להשאיר אותנו" (שם ש' 18). לדבריה, אמה בישלה וגיהצה עבור החיילים הגרמנים. האם וילדיה חזרו מדי יום ללון בביתם.

העוררת הוסיפה כי במקום הנ"ל אותו היא מכנה מחנה לא היו עוד יהודים.

העוררת הזכירה בעדותה את אחיה, ביקשה לזמנו להעיד, אך למרבה הצער הוא נפטר זמן קצר אח"כ.

מטעם העוררת העיד בן דודה מר לאון ברמן (להלן לאון). לדבריו קרבת המשפחה ביניהם היא היות האבות אחים, וזו תמצית עדותו:

מוצאו גם כן מטקוץ' והוא בערך בן גילה של העוררת. בבית שהפך למחנה צבאי לגרמנים, נשים יהודיות עבדו במטבח. לדברי העד גם אימו עבדה שם והוא נלווה אליה. בחקירה הנגדית סיפר כי הוא ואימו נלקחו לשם יחד עם יהודים אחרים, ע"י המיליציה הרומנית. כמו כן ציין כי מדי יום חזרו לביתם.

בחקירה הנגדית אישר כי הגיש תביעה למשיבה רק במרץ ,2012 היינו, אחרי שהעוררת העידה בפני הועדה בינואר 2012.

בהתייחס לעצמו אמר כי בגיל 11- 12 נלקח לעבוד בחפירת שוחות בשדה תעופה ובסה"כ שהה במחנה המדובר מ- 1941 עד 1944.

המשיבה הגישה את תביעתו של העד, שם אמר כי המחנה הוקם בבית חרושת לסודה ליד העיר. בעדותו בפנינו תיקן עצמו וחזר על דברי העוררת כי בית החרושת שהפך למחנה נמצא בעיר מול בית מגוריה.

לגבי עדותו של לאון יצויין כי בתצהיר שהוגש במסגרת הערר טען כי לן במחנה, הוצא משם לעבודות חפירה והוחזר ללינת לילה, ובלשונו "עד ליום המחרת", ולא כפי שאמר בעדות כי חזר כל יום הביתה, ראה סעיף 5 לתצהיר).

דיון

א. אין חולק כי בעיר טקוץ' היה מחנה המוכר ע"י קרן סעיף 2 (פריט 1457).

ב"כ העוררת צירף לסיכומיו מסמכים המצביעים , לדעתו, על קרבת המשפחה בין העוררת לעד ואנו מקבלים דבריו כי אכן השניים הם בני דודים.

ב גם אם יש ממש בטענת המשיבה כי העוררת ובן דודה תיאמו עדויות, אין בכך לאיין דברי העוררת כי שהתה במחנה כלשהו בטקוץ'. הספק מתעורר דווקא לגבי העדות של לאון בשל הסתירות הפנימיות בגרסתו וכן הסתירות בינו לבין העוררת. אולם, גם אם לא ניתן משקל לעדות של לאון, אנו מקבלים דברי העוררת על שהות במחנה בעיר הולדתה.

ג. במקרים מסוג זה בהם טוענים לשהות במחנה מוכר לפי רשימה של קרן סעיף 2 וגרסת העורר כי שהה במחנה אינה בלתי מתקבלת על הדעת, אנו נוטים לקבל את העררים, בין היתר מן הטעמים עליהם עמדה הועדה בחיפה בפסקי הדין הנזכרים בסיכומי העוררת וכל ננהג גם במקרה זה.

אשר על כן אנו מקבלים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.