מרקובסקי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 14 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24.4.12 (להלן ובהתאמה – החוק, הועדה).

2.לטענת המערערת, הועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר קוניבסקי, אשר העריך את נכותה בתחום הנפשי. הועדה לא נימקה את החלטתה ולא פירטה מדוע אינה מקבלת את האמור באותה חוות דעת ומדוע אינה קובעת את אותו שיעור נכות, למרות שקבעה כי היא מקבלת את ממצאיו הרפואיים של ד"ר קוניבסקי.

3.לטענת המשיבה, הועדה פעלה כדין והחלטות הועדה ניתנו בתחום הרפואי שהוא תחום מקצועי שבית הדין לא יתערב בו. במסגרת זו, סמכות הועדה לקבוע מהו סעיף הליקוי המתאים לנפגע. הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קוניבסקי, ונימקה מדוע אינה מקבלת את המלצתו. מחוות הדעת עולה כי המומחה מטעם המערערת קבע את כלל נכותה של המערערת בתחום הנפשי ולא אבחן את מצבה הנובע ממחלת הגזזת. מדובר בעניין רפואי שאין להתערב בו. גם לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה.

4.הועדה שמעה את טענות המערערת (מפי ב"כ) ובדקה את המערערת בתחום הדרמטולוגי ובתחום הנפשי. הועדה אף עיינה בחוות דעתו של ד"ר קוניבסקי מיום 12.2.12. ביחס לחוות דעת זו נרשם מפי הועדה:

"ד"ר קוניבסקי מעריך את הנכות הכללית בגובה של 50% ואיננו מציין מה לדעתו מרכיב הנובע מהטיפול הקרנתי בתוך נכותה הכללית הזאת. הועדה מסכימה עם קביעותיו הקליניות של ד"ר קוניבסקי וקובעת שהמרכיב הנכות שנובע מהטיפול הקרינתי לגזזת הוא 10% לפי סעיף 34(ב)(א), היות ומדובר בתלונות סובייקטיביות הקשורות למראה השיער."

לסיכום, הועדה העלתה את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת בדרג הראשון, מ – 10% בתחום הדרמטולוגי ו – 5% בתחום הנפשי, ל – 15% בתחום הדרמטולוגי ו – 10% בתחום הנפשי.

5.על פי הדין, התערבותו של בית הדין בהחלטות הועדה מוגבלת לטעות משפטית בלבד (סעיף 14(ב) לחוק ור' גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה: ע"ע (ארצי) 1393/01 מדינת ישראל – מיראכור, 9.10.02). כפי שיפורט להלן, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.

6.טיעונה של המערערת עוסק בקביעת גובה הנכות הנפשית. קביעת גובה הנכות הוא עניין רפואי הנתון להערכה של חברי הועדה.

בענייננו, הועדה התייחסה לחוות הדעת שהוצגה לה, תיארה את תלונות המערערת ומצבה על פי התרשמותה הרפואית – מקצועית. החלטת הועדה בתחום הנפשי מנומקת, מבוססת על ממצאי הועדה וניתן בנקל לעמוד על הלך רוחה של הועדה ועל השיקולים שהביאו אותה למסקנתה. גם אם הנמקת הועדה קצרה, היא כוללת התייחסות לחוות הדעת של ד"ר קוניבסקי וניתן להבין מהחלטת הועדה מדוע אינה מקבלת את האמור בחוות דעתו. יוזכר כי על פי ההלכה הפסוקה, לוועדה שיקול דעת עצמאי והיא אינה כבולה לאמור בחוות הדעת שהוגשה לה.

בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בהחלטה זו או כי נפל פגם בהנמקת הועדה בעניין, המצדיקים את התערבות בית הדין.

7.סוף דבר – הערעור נדחה.

מאחר שעסקינן בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, (04 מרץ 2013), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: