מרקוביץ נ' טננבוים ואח'

פסק דין

בפני תביעת נזקי רכוש ברכב, בתאונה מעורבים אופנוע של התובע שניזוק ורכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 2.

על פי גרסתו של התובע, פגע באופנוע התובע רכב הנתבעת 2 הנ"ל כאשר ביקשה לפנות שמאלה והוא נוסע ישר תוך חוסר זהירות מצידה של הנתבעת 2.

התובע תמך את תביעתו בהודאה, אשר נחתמה בידי הנתבעת 2 ביום התאונה 31.1.10 ונאמר בהודאה כדלקמן:

"נסעתי בשד' ירושלים לכיוון צומת מוצארט ופניתי שמאלה מהנתיב הימני לכיוון שד' ויצמן נתיב לנסיעה ישר בלבד וכתוצאה מכך פגעתי ברכב האופנוע שהיה בנתיב הישר".

לטענת התובע, משחתמה הנתבעת מס' 2 לטענתו מתוך רצון חופשי על המסמך האמור הוא לא סבר שעליו להביא עד נוסף שהיה עד לתאונה ויכול היה לתמוך בעמדתו.

לטענת הנתבעים, יש לדחות את הודאת הנתבעת 2 ואת חבותה מכמה נימוקים אשר הושמעו בישיבת ביהמ"ש מיום 13.9.11.

1.ראשית, הנתבעים טוענים כי חתימת הנתבעת 2 נעשתה תחת לחץ ועוד אתייחס לעניין זה בהמשך.

2.שנית, לדעת ב"כ הנתבעים, המציאות העובדתית של מיקום התאונה מצביע על כך שמדובר במקום התרחשות תאונה, שבו יש נתיב אחד בלבד ולא שני נתיבים, ומשכך יש לאמץ את הגירסה שהתובע ניסה לעקוף משמאל ובנסיבות אלה הוא זה שאשם בתאונה או לחילופין אשמו התורם מכריע.

אתייחס לשתי טענות כסידרם ולעדות הנתבעת 2 בביהמ"ש, שתמכה כביכול בטענות אלה.

בטופס ההודעה על התאונה אשר נחתמה ע"י הנתבעת 2 באמצעות סוכן הביטוח שלה – עדי לינר, אשר אחראי למילוי הטופס, ביום 6.4.10, דהיינו למעלה מחודשיים אחרי אירוע התאונה ואחרי טענתה של הנתבעת 2 כי הוחתמה תחת לחץ על מסמך ההודאה, נאמר:

"בעת שרציתי לפנות שמאלה הגיע לפתע משמאלי אופנוע אשר רצה לנסוע ישר. מאחר ואני מתקרבת לגיל 80, פחדתי מההתקהלות של האנשים, חתמתי לו על מסמך שאני לכאורה אשמה על מנת ללכת משם מהר".

בעדותה בביהמ"ש טענה הנתבעת 2 כי חששה ולכן חתמה על מה שחתמה.החתימה נעשתה בנסיבות של לחץ או פחד. כאן המקום לומר, כי הנתבעת 2 לא הגיע כל תשתית ראייתית לתמיכה בטענה זו המהווה עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב שניתן ביום האירוע ובזמן אמת.

לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבעת 2 גם לא התרשמתי כי מדובר בתובע (המשמש בין השאר כווטרינר במקצועו) שהפעיל לחץ כלשהו על הנתבעת 2 לחתום על מסמך זה. יש לציין, כי הנתבעת 2 נמנעה מלהביא את סוכן הביטוח על מנת שיוכל להעיד על כך שלטענתה ציינה בפניו בזמן אמת את טענותיה לחתימה תחת הפעלת לחץ.

בעדותה בביהמ"ש טענה הנתבעת, כי נסיבות אירוע התאונה היו כדלקמן:

"אני בת 78. אני זוכרת את המקרה. אני יצאתי משד' ירושלים והתחלתי לאותת לפנות שמאלה. בדיוק בזמן שהתחלתי לאותת יש תמרור עצור לאלה שרוצים להיכנס לשד' ירושלים, התחלתי את הפנייה ופתאום אני רואה אופנוע עף על הריצפה. לא פגעתי בו. הוא רכב וכנראה שהוא ראה אותי הוא נפל והאופנוע 4 מטר לפניי. אני נבהלתי ועצרתי. לא היה מגע בין הרכב שלי לאופנוע. אני לא יודעת ממה הוא ניזוק. הוא נפל מהאופנוע. כנראה תאונה עצמית. אני לא נגעתי בו. האופנוע נעצר בשפה של המדרכה כמטר לפניי".

עיננו הרואות, כי יש סתירה ברורה ובולטת לא רק בין מסמך ההודאה ועדות הנתבעת בביהמ"ש, אלא אף בין ההודעה על התאונה שנמסרה כחודשיים אחרי המקרה ע"י הנתבעת 2, כאשר שם לא מצויין כלל כי לא היה מגע בין הרכבים ולמעשה התובע מנסה "להפיל" תיק על הנתבעת. מלבד העובדה כי גירסה זו לא נשמעה סבירה בעיני ולא עלתה כדי התרשמותי מהעדויות ובמיוחד עדות התובע שנשמעה מאוד אמינה, מדובר בגירסה שלמעשה סותרת גירסה אחרת שנמסרה ע"י הנתבעת, ולכן יש לדחות אותו.

כאן המקום לומר, כי גם הטיעון שלפיו המציאות העובדתית אינה תומכת בגירסת התובע, דינה להידחות. התובע הסביר היטב ואף סימן בביהמ"ש במסמך מ/1א את מקום ההתרחשות המדויק של הפגיעה, ומדובר במקום שלמעשה לא נשללה הטענה כי מדובר בשני נתיבים ואני נותן אמון, כי הנתבעת 2 ניסתה לפנות שמאלה בחוסר זהירות ופגעה בתובע אשר נסע בנתיבו.

הטענה שכביכול מדובר ברחוב שבו נתיב אחד, בו התרחשה התאונה, נדחית.

משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק.