מרקוביץ ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

עיקרי התביעה:

1.לפניי תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמושכר שבבעלות התובעים אשר הנתבעים, הם דיירים מוגנים בו. התובעים טוענים כי הנתבעים, הפרו לאורך שנים את חוזה השכירות באי תשלום דמי השכירות, כמתחייב בחוזה. בעבר, נפתחו מספר הליכים כנגד הנתבעים על מנת להביא לפינויים מהמושכר והושגו הסכמי פשרה אשר במסגרתם ניתן לנתבעים סעד מן הצדק. למרות זאת, נמנעו הנתבעים מתשלום דמי השכירות לשנת 2009.

מכאן התביעה.

2.הנתבעים, דוחים את טענות התובעים וטוענים כי הללו נטענו, אך ורק כדי להביא לפינוי המושכר, באמתלות שווא. במהלך השנים, הגישו התובעים תביעות חוזרות ונשנות על מנת להביא לפינויים מהמושכר והושגו הסכמי פשרה ביניהם. לדידם, דמי השכירות שולמו במלואם לתובעים לאורך השנים.לעניין התשלום לשנת 2009 התקיים הליך גישור אשר במסגרתו סרבו התובעים לקבל את דמי השכירות. בכך הוכח כי כוונתם, להביא לנישול הנתבעים מזכויותיהם כדיירים מוגנים במושכר.

טיעוני הצדדים:

3. התובעים טוענים כי הם הבעלים במושכר (נספח א' לכתב התביעה) הידוע כחנות המצוייה בקומת קרקע ברח' השקמה 4 בירושלים , הידוע גם כגוש 30073 חלקה 89 (להלן – "החנות" ).

הנתבעים, שכרו בדיירות מוגנת את החנות החל מיום 1.12.1984 ואילך. בהתאם לסעיף 1ב'

לחוזה שכירות (נספח ב' לכתב התביעה, להלן-"החוזה") הושכרה החנות לנתבעים למטרת

מינימרקט בלבד ונאסר עליהם במפורש, להעביר את זכויותיהם לאחר.

למרות זאת, בסמוך לשנת 1989 העבירו הנתבעים את זכויותיהם לחברת "האחים לוי שיווק השקמה בע"מ". לנוכח הפרה זו של החוזה, הגישו התובעים תביעה לסילוק יד נגד הנתבעים בת.א. 29258/89 וניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג ביניהם. במסגרת ההסכם, היה על הנתבעים לפנות את החנות או לשלם פיצוי, בגדר סעד מן הצדק (נספח ג' לכתב התביעה).

הנתבעים, המשיכו להפר את החוזה, במתן רשות לחברות אחרות להפעיל עסק בחנות. לפיכך, הוגשה תביעה נוספת לפינוי החנות בת.א. 3782/05 שהסתיימה בפשרה, שקיבלה גם היא תוקף של פסק דין, לפיו החברות יסלקו את ידם מהחנות והנתבעים, יפנו אותה אלא אלא אם ישלמו פיצוי לתובעים, כסעד מן הצדק (נספח ד' לכתב התביעה).

לעניין דמי השכירות לשנים 2007 ו- 2008 נקבע כי הללו ישולמו, לא יאוחר מיום 10.1.08. בכך, לא עמדו הנתבעים ולא שילמו את דמי השכירות.

לפיכך, הוגשה תביעת פינוי נוספת בת.א. 11356/08. בד בבד, התברר לתובעים כי קרתה תקלה טכנית ובעטיה לא נשלחו התשלומים ע"י הפקידה מטעמם. בנסיבות אלו, ניאותו התובעים לחזור בהם מהתביעה, בכפוף לתשלום הוצאות ההליך. לפיכך, נמחקה התביעה.

4.עוד טענו התובעים כי במהלך חודש יוני 2008, התברר להם שהנתבעים, נטשו את החנות ללא מתן הודעה. לפיכך, הוגשה תביעה בגין נטישת המושכר וההליך תלוי ועומד (בת.א. 18629/08).

הנתבעים, דוחים את טענת הנטישה והושגה הסכמה דיונית, לפיה במסגרת בירור התביעה לא תוכרע שאלת הנטישה (עמ' 5 שורות 8-9).

5.התובעים טוענים, כי על פי החוזה היה על הנתבעים לשלם את דמי השכירות לשנת 2009 או להציע לשלם את דמי השכירות לתובעים לפני 1.1.09 . משלא דאגו לכך הנתבעים, נוצרה עילת פינוי בגין אי תשלום דמי השכירות בהתאם לסעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן – "החוק"). אין מדובר בהפרה חד פעמית כי אם בסדרה של התעלמות של הנתבעים מחובותיהם כלפי הבעלים על החנות- התובעים לאורך השנים וההפרה הנידונה, היא הפרה מתמשכת ( בתמיכה לכך הפנו התובעים לנספחים ד' , ה' לכתב התביעה ולתביעות ת.א 3782/05 ות.א 11356/08 שהוגשו כנגד הנתבעים מחמת ההפרות של החוזה).

6.הנתבעים טוענים כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, לאחר ששולמו לתובעים בזמנו דמי מפתח גבוהים. ההליך בת.א. 29258/89 הסתיים בפשרה במסגרתה, פינוי המושכר ע"י "אחים לוי השקמה מוצרי מזון בע"מ" התבצע בהסכמה הואיל והיא לא החזיקה כלל בחנות ולא הייתה שותפה בה. לטענתם, מעולם, לא הועברו החזקה או השותפות בחנות לגורם כלשהו. בדומה לכך, הסתיים ההליך בת.א. 3782/08 בתשלום ערך מטרד ואילו סעד מן הצדק שהוסכם עליו בהסכם הפשרה, הוסף משיקולים פיסקאליים של התובעים, דווקא ומבלי שבית המשפט קבע כי לנתבעים מגיעה הגנה מן הצדק (סעיף 14 לכתב ההגנה). לעניין ת.א. 11356/08 טענו הנתבעים כי התביעה נמחקה משתוקנה טעות פקידותית שלהם ושולמו במלואם דמי השכירות לשנים 2007 ו- 2008 .

הנתבעים טענו כי הנוהג הנוהג מזה 15 שנה ביניהם לבין התובעים הוא כי בתחילת כל שנת שכירות, מתקשר התובע 2 לרעייתו של הנתבע 1 ומעדכן אותה בדבר הסכום לתשלום דמי השכירות לאותה שנה. בהתאם לכך, התשלום מוסדר על ידם לאחר בדיקה.

7.לעניין תשלום דמי השכירות לשנת 2009 טענו הנתבעים כי כבר בשלב הליך הגישור נעשה ניסיון מצידם למסור לתובעים המחאה בגין דמי השכירות. אין לתובעים להלין כנגדם בגין אי ביצוע התשלום, עקב סירובם לקבל את התשלום.