מרקוביץ' ואח' נ' עיסא ואח'

פסק דין

בפני תביעה להשבת כספים אשר שולמו על ידי התובעים, בניסיונות לתיקון רכבם.

התובעים הינם בעליו של רכב מסוג מיצובישי-מגנום, מ.ר. 8701636 (להלן: "הרכב").

הנתבע 1 הוא בעליו של מוסך המכונה בשם מוסך יסמין. הנתבעת 2 הינה חברה המפעילה עסק לשיפוץ מנועים.

בתחילת חודש פברואר 2009 פנה התובע 2 למוסך של הנתבע 1 בטענה לתקלה. בעקבות בדיקה שנערכה, בוצע ברכב תיקון לאלטרנאטור והרכב נמסר לתובע 1. תמורת תיקון זה שילמו התובעים לנתבע 1 סך של 3,258 ש''ח. כשלושה שבועות לאחר מכן, שב התובע 1 למוסך הנתבע 1 וטען כי ברכב תקלה נוספת. לנוכח טענה זו נבדק הרכב ונמסר לתובע 1 כי יש צורך בביצוע שיפוץ כולל של המנוע (אוברול). התובע 1 הותיר את הרכב בידי הנתבע 1 לצורך ביצוע אוברול וביום 15.03.09 הושלם השיפוץ והרכב הוחזר לתובעים. כנגד שיפוץ זה שילמו התובעים לנתבע 1 סך של 19,800 ש''ח.

ביום 6.04.09 שב התובע למוסך הנתבע 1 בטענה לתקלה נוספת. בשל חשד כי מקור התקלה במערכת החשמל של הרכב, הופנה התובע 1 לבדיקה ממוחשבת בעלות של 289 ש''ח, במהלכה התגלה חיישן לא תקין. החיישן תוקן על ידי הנתבע 1 ללא תשלום. בחודשים שלאחר מכן שב התובע 1 ופנה לנתבע 1 מפעם לפעם בטענה לתקלות חוזרות ונשנות. ביום 22.11.09 הגיע התובע 1 פעם נוספת למוסך הנתבע 1 בטענה לרעש הבוקע ממנוע הרכב וביום 25.11.09 לא ניתן היה להמשיך בנסיעה ברכב והוא נגרר למוסך הנתבע 1. בבדיקה אשר נערכה על ידי נציגי הנתבע 1 נמסר לתובע 1 כי התגלה שבר בגלגל הארכובה. בין הצדדים מחלוקת לגבי חילופי הדברים בשלב זה אך אין מחלוקת כי בסמוך לאחר מכן גרר התובע 1 את הרכב ממוסך הנתבע 1 ופנה לתיקון התקלה במוסך אחר.

לטענת התובעים, התברר להם כי השיפוץ אשר נערך במנוע על ידי הנתבע 1 במהלך מרץ 2009 בוצע ברשלנות ועקב הכשל שנוצר כתוצאה מכך נכפתה עליהם ההוצאה הכרוכה בהחלפת מנוע הרכב. לתמיכה בטענותיהם מצרפים התובעים חוות דעת של מר פאור אברהם, מומחה בשיפוץ מנועים, ואשר אליה אף מצורפת חוות דעת נוספת של מהנדס מתכות, מר אברהם פסטרנק. על בסיס חוות דעת אלו טוענים התובעים, כי במהלך שיפוץ המנוע על ידי הנתבע 1 נעשה ליטוש והשחזה של משטח הארכובה בצורה רשלנית ועקב כך נשבר גל הארכובה והמנוע הושבת. על בסיס חוות דעת זו טוענים התובעים כי הנתבע 1 התרשל בביצוע שיפוץ המנוע. כמו כן טוענים התובעים, כי שיפוץ המנוע עצמו בוצע בפועל על ידי הנתבעת 2, שלכן אף היא אחראית לנזק הנגרם. סך הנזק אשר נגרם לתובעים, לטענתם, עומד על 37,272.6 ש''ח. לשיטתם, הנזק כולל סך של 3,258 ש''ח אשר שולמו בגין שיפוץ האלטרנאטור, סך של 19,800 ש''ח אשר שולמו בגין שיפוץ המנוע, סך של 289 ש''ח אשר שולמו לבדיקת מערכת החשמל ברכב, סך של 8,000 ש''ח בגין אובדן ימי שהות במוסך, כולל נסיעות, תשלומים למשלוח דואר רשום ותשלום סך כולל של 5,908 ש''ח לקבלת חוות דעת מומחה. לנוכח הגבלת סכום התביעה בבית משפט זה, הגבילו התובעים את תביעתם לסכום המכסימלי אותו ניתן לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות, סך של 31,200 ש''ח.

הנתבע 1 כופר בטענות התובעים. לטענתו, במהלך הביקורים השונים של התובעים במוסך במהלך 2009 ניתן להם טיפול מסור ומקצועי, הרכב הגיע לצורך טיפולים שוטפים, החלפת חיישן בוצעה בלא תשלום כלל ואין כל סיבה לטרוניה מצד התובעים. לגבי השתלשלות האירועים בנובמבר 2009, טוען הנתבע 1 כי ביום 22.11.09 התלונן התובע 1 על רעש ברכב אך סירב להותיר את הרכב בבדיקה ולמרבה הצער, חזר לאחר מכן עם רכב מושבת כתוצאה מגל ארכובה שבור. עוד טוען הנתבע 1 כי בשלב זה הסכים התובע 1 להתקנת מנוע חלופי ברכב בסך של 4,000 ש''ח אך לאחר השלמת 60% מהעבודה חזר בו התובע 1, הוציא את רכבו מהמוסך ואף סירב לשלם את הוצאות הנתבע 1 בגין עבודתו, אשר מסתכמות בסך של 4,000 ש''ח. הנתבע 1 מכחיש את הטענה על כך שמקור הנזק בביצוע לקוי של שיפוץ המנוע ומדגיש כי בהתאם לדין, האחריות הניתנת על החלק הינה 90 יום או 6,000 ק''מ, בעוד בפועל קיבל התובע 1 אחריות של 6 חודשים. הנתבע 1 טוען כי אין יסוד איפוא לתביעה וכי ההוצאות אשר נתבעות ממנו מופרכות.

הנתבעת 2 מכחישה אף היא את הטענות המועלות נגדה וטוענת, כי יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף. הנתבעת 2 מדגישה כי איננה מכירה כלל את התובעים, מעולם לא התקשרה איתם בעסקה, מעולם לא נתנה להם שירותים ואין היא מבינה מדוע היא נתבעת. הנתבעת 2 איננה מכחישה כי במהלך פעילותה היא נותנת שירות של שיפוץ מנועים, אך זאת במסגרת התקשרות עם מוסכים דוגמת הנתבע 1 ולאחר שחלקי המנוע מפורקים במוסך המתקן ומוחזרים אליו.

במהלך הדיון אשר התקיים בפני, טענו הצדדים ארוכות והתאפשר להם לחקור זה את זה. נוסף לעדויות בעלי הדין עצמם העיד המומחה מטעם התובעים, מר אברהם פאור, ונחקר בחקירה נגדית על ידי הנתבעים. כמו כן העיד מטעם התובעים מר משה קליינר אשר הינו שכן שלהם והיה מעורב בהליך הניסיון הנוסף לתיקון הרכב במוסך הנתבע 1 בנובמבר 2009. בתום החקירות התאפשר לצדדים לסכם את טיעוניהם.

ליבה של המחלוקת נשוא תביעה זו הוא אותו שיפוץ מנוע (אוברול) אשר בוצע ברכב במרץ 2009, כאשר אין מחלוקת על כך שהשיפוץ בוצע במסגרת התקשרות בין התובעים לנתבע 1 ובפועל, לפי התקשרות בין הנתבע 1 לנתבעת 2, על ידי הנתבעת 2.

לצורך הוכחת הטענה כי שיפוץ זה של המנוע בוצע ברשלנות לא חסכו התובעים מאמץ, שכרו שירותיהם של לא פחות משני מומחים ונשאו בעלויות הכרוכות בכך. בהתאם לחוות דעתו של מר פאור אברהם, נמצא שבר בגל הארכובה במנוע הרכב, כאשר פני השטח של השבר חדים. המומחה בחן את הממצאים ומסביר כי לנוכח צורת השבר, מקור השבר בפינות חדות של השחזה במשטח הרדיוס בגל הארכובה. על רקע ממצאים אלו מגיע המומחה למסקנה, כי השחזת גל הארכובה במהלך שיפוץ המנוע בוצעה בצורה לקויה אשר הביאה לאותו כשל. כדי לבסס טוב יותר את ממצאיו, הפנה המומחה את גל הארכובה השבור לבדיקת מהנדס מתכות, מר פסטרנק, וזה בחן את גל הארכובה באמצעות מיקרוסקופ. גם מר פסטרנק מצא כי הסדקים באזור השבר מתחילים סביב פגמים בהשחזה, אשר יוצרים ריכוז מאמצים ומסביר כי הסדק מתפשט דרך שטח החתך של החומר עד לשבירה פתאומית. ממצאיו של מר פסטרנק מבססים ומחזקים את המסקנה של מר פאור, לפיה מקור הכשל בהשחזה לקויה של גל הארכובה במהלך שיפוץ המנוע.

הנתבעים מכחישים את הטענה לביצוע תיקון לקוי של המנוע אך למעשה, אינם מתמודדים כלל עם חוות הדעת אשר הציגו התובעים ולא הציגו מטעמם כל גרסה אחרת לשבר באותו גל ארכובה, אשר הביא להשבתת המנוע. הנתבעת 2 טוענת כי בחוות דעת המומחה, בסעיף 5.5, נכתב שלא בוצעה כל חריטה בצילינדר המנוע והדבר מטיל ספק בקשר שבין המנוע הנבדק למנוע אותו שיפצה, שכן השיפוץ כרוך בחריטה של הצילינדרים. דומני שזו טענה מרחיקת לכת שכן משמעותה הינה שהמנוע הנבדק איננו כלל אותו מנוע בו בוצע השיפוץ. זו למעשה טענה המייחסת לתובעים מעשה מרמה רבתי ולטענה שכזו, מן הדין היה, שיובאו ראיות של ממש. בין אם סעיף זה בחוות דעת המומחה נבע מטעות ובין אם אכן, בפועל, לא בוצעה חריטה בצילינדר במהלך השיפוץ, אין לי ספק שהמנוע הנבדק הוא אותו מנוע אשר שופץ על ידי הנתבעים ולפיכך, אין בטענה זו כדי לקעקע את מסקנת המומחה.

במצב זה, הרי שלמעשה אין כל אפשרות בידי הנתבעים לטעון כי אין לקבל את מסקנת המומחים מטעם התובעים. התובעים הוכיחו איפוא, קשר ישיר בין הכשל במנוע בנובמבר 2009 לבין אותו שיפוץ במנוע שנערך במרץ 2009. לפי הראיות אשר הוצגו בפני, המסקנה המסתברת היא ששיפוץ המנוע נעשה בצורה לא זהירה, כך שחריטת גל הארכובה הביאה לכדי שבר בגל הארכובה.

משנקבע מקור הכשל יש לבחון באם ניתן להטיל על הנתבעים או מי מהם את האחריות לכך. לטענת הנתבע 1 ניתנה לתובעים אחריות של 6 חודשים בעוד התקלה אשר הביאה להשבתת המנוע התרחשה לאחר 8 חודשים. טענה בדבר אחריות המוגבלת בזמן לא ניתן לטעון בעלמא, אלא שיש לבססה בראיות, הן באשר לכללים הקבועים בדין ובפרט להסכם עם התובעים עצמם. הנתבע 1 לא טען כלל כי מי מהתובעים הסכים למתן אחריות מוגבלת כטענתו. זאת ועוד, לא סביר בעיני מצב בו ישקיע בעל רכב סך של לא פחות מ-19,800 ש''ח בשיפוץ המנוע רק כדי לקבל אחריות מוגבלת בזמן של שישה חודשים בלבד. בנוסף, ממילא שאותה אחריות אליה התייחס הנתבע 1 מתייחסת לליקויים שנוצרים לאחר חלוף זמן בעוד התביעה מתייחסת לליקוי שנוצר בו ביום בו בוצע השיפוץ, אך התגלה על פני השטח רק מאוחר יותר. מטעמים אלו, אינני מוצא בטענת הנתבע 1 בסיס לניסיונו לפטור עצמו מאחריות.

לעומת זאת, אינני מוצא כל יסוד לחיוב הנתבעת 2. ההתקשרות עם הנתבעת 2 הייתה של הנתבע 1, שלו בלבד ובהתאם לתנאים אשר סוכמו ביניהם, לא התבררו ולא נדונו כלל במסגרת תביעה זו. התובעים התקשרו עם הנתבע 1 והוא זה אשר אחראי בלעדית לשירות אשר ניתן לתובעים, בין אם לצורך כך השתמש בקבלני משנה ובין אם בעובדים אחרים. לא הוכחה בפני קיומה של חובת זהירות ישירה של הנתבעת 2 כלפי התובעים, אותם לא הכירה כלל, ומאחר ואין ולא הייתה כל התקשרות ישירה בין התובעים לבין הנתבעת 2, אין בסיס להטלת אחריות על הנתבעת 2 כלפי התובעים. ראוי לציין, כי ממילא הסכום אותו תובעים התובעים הינו בעיקר השבת הסכומים אותם שילמו אך אין מחלוקת כי התובעים לא שילמו כלל כספים לנתבעת 2 ואין סיבה כי יתבעו ממנה השבה.

משנקבעה אחריותו של הנתבע 1, יש לקבוע את הנזק אשר נגרם לתובעים. בכתב התביעה נטען על ידי התובעים כי על הנתבע 1 להשיב להם את מלוא הכספים אשר שילמו במהלך 2009 בשלושת המקרים המתוארים בכתב התביעה. התשלום הראשון אשר בוצע על ידי התובעים בסך 3,258 ש''ח נעשה בגין החלפת אלטרנטור ורצועת טיימינג. לא מצאתי בנימוקי התובעים כל טענה לקשר בין תיקון זה לבין הכשל שנגרם בעת שיפוץ המנוע ולפיכך, אין יסוד לתביעת ההשבה בסעיף זה.

התשלום השלישי הנתבע, הינו בסך 289 ש''ח אשר שילמו התובעים למוסך אחר לבדיקת מערכת החשמל. גם ביחס לתשלום זה לא מצאתי בנימוקי התובעים כל קשר בין הנזק הנטען לאותו תשלום.

גם תביעת ההשבה בסעיף זה חסרת בסיס.

התשלום השני והעיקרי אותו תובעים התובעים הינו התשלום ששילמו בגין שיפוץ המנוע, בסך של 19,800 ש''ח. משנמצא כי שיפוץ מנוע זה בוצע בחוסר זהירות, אין מנוס מהמסקנה כי הנתבע 1 לא עמד בהתחייבותו הבסיסית לביצוע ראוי ושלם של תיקון המנוע ומשכך, עליו להשיב לתובעים את הסכום אשר שולם לו. אין ספק, כך גם הוכח, שלאחר מספר חודשים כאשר נשבר גל הארכובה, נאלצו התובעים לשוב ולבצע החלפת מנוע ברכב כך שאותו מנוע עבור שיפוצו שילמו לנתבע 1 הושלך כחפץ אין צורך בו. לא נטען וודאי שלא הוכח כי גם במצב זה היה למנוע הישן ערך כלשהו.