מרקו נ' תירוש

פסק דין

1. בפניי בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ידי המבקשים מר ישראל מרקו והגב' נני מרקו (להלן : "המבקשים") כנגד החלטת כב' הרשמת באום רויטל, מיום 1/6/2010 בתיק הוצל"פ 02-29318-10-6 (להלן : "תיק ההוצל"פ").

המשיב בתיק הוא גם הזוכה בתיק ההוצל"פ, עו"ד תירוש אברהם (להלן : "המשיב")

רקע

2. המשיב, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד המבקשים כתב תביעה ב- 14/3/2007, ת.א. 5929/07 (שלום-חיפה). לטענתו, הוא טפל בשם המבקשים בתאונת דרכים שאירעה לבנם. בשלב מסוים הועבר הטיפול על-ידי המבקש לעו"ד אחר, בלא ששולם שכר טרחת המשיב. התביעה היא לפסק-דין הצהרתי, לפיו מכל סכום שיגבה בפשרה או בפסק הדין, זכאי המשיב לקבל 1/3 משכר הטרחה שנפסק לטובת עו"ד החדש בתיק.

3. ב- 23/12/2009 ניתן פסק-דין על-ידי כב' השופטת קראי-גירון ב- ת.א. 5929/07, לפיו הוצהר, בין היתר, כי המשיב "יהיה זכאי לסך של 2.66% מכל סכום אשר יגבה בפשרה או בפסק דין כסכום שכר הטרחה אשר ייפסק לטובת עורך הדין או יוסכם עליו לטובת עורך הדין אשר יצג או ייצג את בנם של הנתבעים והנתבעים בתביעה לתשלום פיצויים ,בגין נזקי גוף שנגרמו לבן הנתבעים בתאונת הדרכים מיום 6.10.06 ".(להלן : "פסק-הדין").

4. ב- 11/11/2009, כב' השופט עילבוני אישר (תא. 610/07 (מחוזי-נצרת)) את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעתל בן המבקשים.

5. ב-30/5/2010 המבקשים הגישו בקשה לסגירת תיק הוצל"פ, בין היתר, הואיל והמדובר בפסק-דין הצהרתי, אשר אינו ניתן לאכיפה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

6. ב- 1/6/2010 כב' הרשמת באום רויטל, דחתה את הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. כב' הרשמת קבעה כי המדובר בפסק דין כספי, אשר תלוי בפסק דין כספי אחר, פסק הדין ב- ת.א. 610/07.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בפני.

7. המבקשים טענו כי כב' הרשמת טעתה בקביעתה, כי המדובר בפסק דין כספי. לכב' הרשמת אין סמכות לערוך חישובים או להזדקק לחישובים או לנתונים שלא עלו בפסק הדין.

8. תגובה לבקשת רשות ערעור הוגשה ב- 14/6/2010.

9. דיון במעמד ב"כ המבקש והמבקש, לרבות המשיב התקיים ב- 20/6/2010, ולאחריו נקבע, כי ההחלטה תשלח לצדדים.

10. ב- 21/6/2010 יום לאחר הדיון , הגיש ב"כ המבקשים בקשה למחיקת הבר"ע, בטענה שלנוכח נסיבות חדשות וכדי לחסוך ולייעל בהליכי בית המשפט, המבקשים חוזרים בהם מהבקשה.

11. ב- 11/7/2010 הוגשה תגובת המשיב לבקשה, וב- 13/7/2010 תשובה לתגובה.

דיון

12. אני מורה כמבוקש על מחיקת בקשת רשות לערער.

13. עם זאת, אני רואה לנכון, לחייב את המבקשים בהוצאות המשיב. הוצאותיו כבר נגרמו .בקשת המחיקה חוסכת מבית המשפט במידת מה אך לא הקלה עם המשיב אשר נאלץ להגיש תגובה להופיע לדיון ולהגיש תגובה נוספת .

על המבקשים היה טרם הגשת הבקשה לבחון אם יש מקום להגישה, ולא לאחריה, לאחר שהוגשה תגובת המשיב ואף התקיים דיון בעניין.

בבקשת המחיקה ציינו המבקשים, כי הטעם לבקשה הוא "נסיבות חדשות", בלא שפירטו מהן, ואילו בתשובתם לתגובת המשיב, נטען כי הטעם לבקשה הינו, כי נוכח פסיקה בעניין, נוכחו לדעת כי אין מקום לבקשת רשות לערער שלהם.