מרקו נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

1. זהו ערר על דחיית תביעתה של גב' טובה מרקו (להלן העוררת) לקבלת תגמולים לפי חוק ההטבות לניצולי השואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות), בנימוק שאינה עומדת בתבחיני החוק.

העוררת, ילידת שנת 1931 מהעיר ביוולאר ברומניה, עלתה ארצה בשנת 1959 ולהלן גרסתה על קורותיה בתקופת השואה:

ב- 20.6.1941 גורשה עם משפחתה מעיר מגוריה ליאסי ובהגיעם לשם התרחש ב- 29.6.41 הפוגרום הידוע לשימצה בו נהרגו אביה ואחותה בת ה- 19 ואמה הוכתה.

בשנת 1942 ביאסי, היא ואחותה נעצרו ברחוב ע"י חיילים גרמנים ורומנים, יחד עם בנות נוספות ונשלחו למחנה בשם Regimant 13 Infanteri Copo (להלן המחנה) שם הועסקו הבנות הבוגרות בעבודות ניקיון וכביסת מדים והעוררת, עם עוד ילדים שהיו במחנה,, בצחצוח נעליים. הבנות הבוגרות הוטרדו מינית ע"י החיילים. האחיות שהו במחנה כחודשיים והצליחו לברוח. הן חזרו לאמן ביאסי ושכנים נוצרים טובי לב החביאו את האם ובנותיה במרתף ביתם עד סוף המלחמה. לדברי העוררת, השהות הממושכת במרתף פגעה בבריאותה והיא חלתה בסרטן ריאות.

2. אין חולק כי המחנה הנ"ל הוכר לפי ההסכם עם גרמניה. אולם, לטענת המשיבה, "הרשויות הגרמניות מכירות בזה רק לגברים מגיל 18- 55 שהיו שם ועבדו עבודות כפייה", ואילו העוררת היתה ילדה כבת 10. מטעם זה נדחתה תביעתה לגרמניה.

זאת ועוד, לדברי המשיבה, בדיקת תיקה של העוררת בוועדת התביעות העלה כי בתביעה לגרמניה היא התייחסה לשהייה ביאסי בלבד ולא צינה שנלקחה למחנה.

לגישת המשיבה, לאור נתונים אלה, אין לתת אמון בטענת העוררת כי שהתה במחנה ויש לדחות עררה.

3. אין חולק שהעוררת קיבלה מועידת התביעות פיצוי חלקי שלדברי המשיבה אינו פיצוי בגין שהיה בגטו או במחנה שעבדו בו עבודות פרך, אולם לא נאמר עבור מה ניתן הפיצוי.

דיון

4. כפי שנקבע במספר פסקי דין של ועדת העררים, העובדה שהמחנה הנ"ל הוכר ע"י הקרנות הגרמניות כמחנה לעבודת פרך של גברים בגיל 18-55 בלבד, אינה מהווה מחסום להכרת זכאות לפי חוק ההטבות גם של מי שלא נמנה על קבוצה זו וזאת לפי סעיף 3(א)(1)(ב) לחוק ההטבות – ראה ו"ע 112/09 ג'ורג' גרוס נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 1425/08 הירש שרה נ' הרשות המוסמכת.

5. השאלה המרכזית היא אפוא האם יש לתת אמון בגרסת העוררת בדבר שהותה במחנה.

העוררת הותירה עלינו רושם אמין ולדעתנו גרסתה לא נסתרה. לא די בדברי המשיבה על גרסה שונה, כביכול, שמסרה העוררת בפני וועדת התביעות, מבלי להביא את דברי העוררת ולהפנות למסמכים הרלוונטיים. אנו ערים לכך שבחומר שהונח בפנינו נמצאים מסמכים בשפה הגרמנית שאין בידינו להבין תוכנם והמשיבה לא התייחסה אליהם.

זאת ועוד, בין המסמכים מצאנו מכתב מד"ר גבריאל בר שקד מיד ושם (בשפה האנגלית) המופנה לעוררת ובו נאמר בין היתר: I can prove your testimony of fate in the Holocaust ובהמשך מסופר סיפורה של העוררת ואחותה כולל העובדה שנלקחו למחנה.

הצדדים לא התייחסו למכתב זה ובהקשר לכך יש להדגיש כי העוררת לא היתה מיוצגת. אמנם איננו יודעים על איזה מקורות נסמך האמור במכתב, אך לא נוכל להתעלם ממנו ואנו רואים בו תמיכה מסויימת לגרסת העוררת.

סוף דבר, אנו מקבלים את הערר.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר

ד"ר נעמי אפטר- חברה