מרציאנו ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובעים, שהועלתה לאחר שהסתיימה שמיעת עדויות הנתבעים, לזמן עד נוסף מטעמם - מר אלגריסי, בעלים של חברת אבטחה, כעד הזמה. עדות העד נדרשת, לטענת התובעים, לצורך הוכחת הנזקים שנגרמו לנכס נשוא הליכי הכינוס ואשר מעדות נתבע 2 הסתבר, לטענתם, כי אינו יכול לאשרם (ובלשון התובעים: "אינו זוכר" או "אינו יודע"). התובעים טענו כי הנתבע 2 טען כי מדובר בנזקים מינוריים, אולם כשהוצג בפניו מכתב מחברת האבטחה בעניין, השיב כי אינו זוכר.

לטענת התובעים, עדות העד דרושה על מנת להראות כי הנתבע 2 היה מודע לאותם נזקים ולמרות זאת, לא הציג את מצבו האמיתי של הנכס בפני התובעים ולא אפשר להם לחזור מהצעתם הלכאורית.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת הנתבעים, אשר התנגדו לבקשה:

מדובר בתביעה כספית נזיקית בגין התנהלות הנתבעים בהליך של כינוס נכסים ביחס לנכס שהנתבע 2 נתמנה לגביו ככונס נכסים. במסגרת ההליכים למכירת הנכס, הועברו ע"י התובעים באמצעות בא כוחם דאז, לנתבעים, כספים במסגרת הליך לרכישת נכס שראו התובעים. בהמשך, חזרו בהם התובעים מכוונתם לביצוע העסקה, הכל, לטענתם, מהטעמים כמפורט בתצהיריהם.

כבר בכתב ההגנה בסעיף 38 ו-39 טענו הנתבעים כי :

"טענת התובעים כי לנכס נגרמו נזקים אשר אינם מאפשרים לנכס להיות ראוי למגורים, הינה טענה המופרכת מיסודה שאין בה אמת וחצי אמת, שכן נזקים הניתנים לתיקון כגון הצתת דלת כניסה, הינם נזקים ברי תיקון ומאפשרים התגוררות בנכס...

כמו כן, הפגיעה אשר נגרמה לנכס בעקבות פגיעתו ע"י רכב כבד אירעה לאחר שביקשו התובעים להפר את עסקת המכר, על כן, אינה רלוונטית כלל לתביעה דנן ולטענות התובעים במסגרתו". (סעיף 38 לכתב ההגנה).

ובסעיף 39 לכתב ההגנה שבו הנתבעים וטענו כי הנזקים לנכס נגרמו לאחר בקשת התובעים לבטל את עסקת המכר.

הנה כי כן, טענת הנתבע 2 בכתב הגנתו, זהה למעשה לעדותו בחקירתו: ראה בעמ'

26 שורה 1: "באותה העת לא נגרמו לנכס נזקים משמעותיים".

בניגוד לנטען ע"י התובעים בתשובתם לתגובת הנתבעים, לא מצאתי כי הנתבע 2 הכחיש בחקירתו, או לא זכר, טענות לעניין נזקים לנכס.

הנתבע 2 אישר את האמור במכתב העד (ת/24) ביחס לנזקים שנגרמו באותה עת לנכס ותשובתו כי "אינו זוכר" ניתנה רק ביחס לסיבה שחברת האבטחה סירבה לשבת בתוך הנכס. אך גם בעניין זה ציין הנתבע 2: "מה שכתוב כתוב" (עמ' 27 שורה 32).

לאור האמור ובהתאם להלכה הפסוקה כפי שתפורט להלן, לא נדרשת עדותו של העד כעד הזמה. ככל שהתובעים חפצו בהעדתו של מר אלגריסי, היו צריכים לצרף תצהיר מטעמו ובמידה שהיה מסרב, לבקש זימונו , כבר במועד הגשת תצהיריהם.

3.בהתאם לתקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הסדר להצגת הראיות הינו: התובע מביא ראיותיו תחילה, אחריו מציג הנתבע ראיותיו ובנוסף: "ביהמ"ש רשאי לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

בשאלת הזכות להביא ראיות מפריכות הבהיר המלומד א. הרנון בספרו "דיני ראיות", התשל"ד א 130 כדלקמן:

"אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והעניין מסור לשיקולו של בית המשפט המקורי, והערכאה הערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו אמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאם מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". (הדגשה שלי ר.א).

בהתאם לאמור וכפי שהובהר בהלכה הפסוקה, במסגרת שיקול דעתו של ביהמ"ש לאפשר הגשת ראיות מפריכות יבחן ביהמ"ש האם ידע התובע על הראיה שמבקש להפריכה או האם היה עליו לדעת עליה (ע"א 188/89 עזיאיזה נ. מ.מ. כפר דבוריה פד"י מז/ (1) 661, 665).

ביה"מ יבחן האם פרשת ההגנה כללה ראיה שהיה בה להפתיע את התובע, או כשמבקשים לערער מהימנות של עד שהובא ע"י הנתבע. (ראה רע"א 1498/09 בן דוד אוחיון נ. גולדפינגר, ע"א 4494/97 סלאח נ. סלאח, רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ).

4.בנסיבות דנן, בהן גרסת הנתבעים כי הנזקים הממשיים (למעט הצתת דלת הכניסה), לא אירעו לנכס, אלא לאחר חזרת התובעים מהצעתם, הובאה כבר בכתב ההגנה של הנתבעים ומשלא מצאתי בעדות הנתבע 2 כל שינוי עובדתי, או טענות חדשות (והוא אף לא הכחיש את האמור במכתב העד – ת/24), לא מצאתי כי קיים טעם המצדיק ע"פ ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל, הגשת עדויות נוספות מטעם התובעים.