מרצ'נקו נ' אל נג'אר

החלטה

1.בפניי בקשה למחיקת הערעור על הסף, כיוון שהוגש באיחור, ללא בקשה להארכת מועד.

2.הערעור הוגש ביום 9.6.13 על החלטת כב' הרשמת דנה עופר בבית משפט השלום בעכו, מיום 18.4.13, על פיה דחתה את בקשתו של המשיב להורות על ביטול דחיית ההתנגדות ולאפשר לו רשות להתגונן.

3.על מנת לעשות סדר בדברים נבהיר כדלקמן:

א.התיק בבית משפט קמא החל כהתנגדות לביצוע שטר.

ב.ביום 19.6.12 החליטה כב' הרשמת כי ההתנגדות תתקבל בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 ימים ממתן החלטתה.

ג.ביום 10.10.12 ניתן פסק דין על ידי כב' הרשמת, במסגרתו נדחתה התנגדות המבקש, כיוון שלא הפקיד במועד מועד את סכום ההפקדה עליה הורתה ביום 19.6.12.

ד.ביום 24.12.12 הוגשה על ידי המשיב בקשה לכב' הרשמת קמא להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

ה.ביום 18.4.13 דחתה כב' הרשמת בהחלטתה הבקשה מהנימוקים הבאים:

1. פסק הדין ביום 10.10.12 לא ניתן כ"החלטה על פי צד אחד" הניתנת לביטול על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין ניתן כהמשך להחלטה מיום 19.6.12 ובהעדר הפקדה.

2.גם טענות המבקש לגופן אינן מצדיקות ביטול ההחלטה (כפי שפרטה הרשמת בהחלטתה).

3.הבקשה בכל מקרה הוגשה באיחור מבלי שהובא כל טעם להצדקתה.

4.הערעור דהיום מוגש על אותה החלטה מיום 18.4.13.

5.טוען המבקש בבקשתו למחיקת הערעור כדלקמן:

א.הערעור האמיתי הוא על פסק הדין מיום 10.10.12, ולא על אותה החלטה מיום 18.4.13.

משהוגש הערעור ביום 9.6.13, הוגש תוך איחור ניכר של כ- 8 חודשים.

ב.גם אם נראה את הערעור כמתייחס להחלטה מיום 18.4.13, כי אז להודעת הערעור צורפה ההחלטה האמורה עם חותמת של המשרד מתאריך 22.4.13.

על כן חלוף 45 ימים לערעור נותן את תאריך 6.6.13. הערעור הוגש באיחור של 3 ימים שכן הוגש ביום 9.6.13, מבלי שהמשיב הגיש בקשה להארכת מועד.

6.המשיב בתגובתו ציין כדלקמן:

א.במשרדו של ב"כ המשיב התקבלה ההחלטה מיום 18.4.13 פעמיים. פעם ראשונה ב-22.4.12 ופעם שניה ב-24.4.12. חותמת המשרד הוטבעה בשני תאריכים אלה על עותקי ההחלטה שהתקבלו במשרד. מכאן נובעת הטעות של הגשת הערעור ביום 9.6.13.