מרצ'ני נ' מוסדות ברסלב נחמת ציון ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטולו של עיקול זמני אשר הוטל במעמד צד אחד.

1.המשיב (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") וכנגד מנהלה תביעה להשבת סכומי הלוואות אשר על-פי הנטען ניתנו לנתבעת בשנת 1992 וטרם הושבו לידי התובע.

2.בד בבד עם הגשת התביעה, עתר התובע להטלת עיקול על חשבונות הבנק של המבקשת. בבקשה זו נטען בשנת 1992 הלווה התובע למבקשת סכומים שונים אותם היה על המבקשת להשיב לתובע עם דרישה, אך אלה לא הושבו חרף פניות חוזרות ונשנות.

עוד נטען, כי הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים בגינה מתנהלים נגדם הליכים נוספים וכי על חלק מנכסי הנתבעת מונה כונס נכסים. מכאן, שקיים חשש כי אם יזכה התובע בתביעתו, לא יהיה לו ממי לגבות את חובו. התובע הוסיף וטען כי אם לא יוטל עיקול, תבריח הנתבעת כספים מחשבונותיה בבנק.

3.בהחלטה מיום 24.7.13 דחיתי את הבקשה להטלת עיקול זמני משקבעתי כי לא מצאתי בתצהירו של התובע ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של החשש להכבדה. כך קבעתי, כי טענת התובע כי הנתבעת עלולה להבריח כספים מחשבונות הבנק שלה נטענה באופן כללי מבלי שהובאו ראיות כלשהן לקיומו של חשש להברחת נכסים מצד הנתבעת. עוד קבעתי כי אין בעצם קיומו של חוב כדי להצדיק הטלת עיקול זמני על נכסי הנתבעת ופגיעה בזכות קניינה טרם התבררה התביעה לגופה וכי אף מצבה הכלכלי הנטען של הנתבעת לא נתמך בראיות כלשהן.

4.ביום 5.8.13 הגיש התובע בקשה נוספת להטלת עיקול זמני, בה טען לקיומה של ראיה המצביעה על הכבדה ממשית על ביצועו של פסק הדין ולחשש להברחת נכסים על ידי הנתבעת. בקשה זו נסמכה על מכתב מיום 4.8.13, אשר נשלח לנתבעת על ידי עו"ד שירי פוגל ממחלקת אכיפה ובקרה ברשות התאגידים. במכתב זה נאמר כי התקבלה אצל רשות התאגידים תלונה כי הנתבעת פועלת למימוש נכסיה ולהברחתם שלא כדין. הנתבעת התבקשה ליתן תגובתה לתלונה, להגיש פירוט של נכסיה וכן של נכסים שהחלה מכירתם, להגיש דו"חות ומאזן בוחן. כן התבקשה הנתבעת שלא לבצע פעולה כלשהיא בנכסיה.

לנוכח הראיה החדשה שצורפה, נעתרתי לבקשה להטלת עיקול זמני בכפוף להמצאת ערבויות מתאימות. משהופקדו הערבויות, ניתן צו עיקול זמני על חשבונות הבנק של הנתבעת עד לסכום של 1,000,000 ש"ח.

5.הנתבעת עותרת לביטולו של צו העיקול הזמני ולחילופין מבקשת להעמידו על סכום התביעה בלבד. ראשית, טוענת הנתבעת, כי צו העיקול הועמד על סכום של 1,000,000 ₪ וזאת כאשר סכום התביעה, אשר בגינו שולמה אגרה, עומד על סך של 457,424 ₪ בלבד.

כן טוענת הנתבעת, כי התלונה שהוגשה לרשות התאגידים בעקבותיה יצא המכתב קשורה קשר הדוק לתובע אשר עשה יד אחת עם אנשים נוספים להביא לחיסול הנתבעת.

6. הנתבעת טוענת כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים להטלת העיקול. ראשית, טוענת הנתבעת כי עילת התביעה התיישנה. מדובר בהלוואה שניתנה בשנת 1992 ועד למועד הגשת תביעה זו לא הוגשה דרישה להשבתה. התובע אף לא הסביר מדוע נקט בשיהוי כה ניכר והגיש את התביעה בחלוף 20 שנה ממועד מתן ההלוואה. זאת ועוד, הכספים אותם העביר התובע לנתבעת מעולם לא נרשמו בספרי חשבונותיה והשיק שהציג התובע להבטחת הפירעון אינו רשום על שמו. כל אלה מטילים ספק רב ביכולתו של התובע להוכיח את טענותיו.

7.עוד טוענת הנתבעת, כי מאחד המסמכים אותו צירף התובע לבקשתו עולה כי בין הנתבעת לבין מר ערן הוכברג, המיוצג על ידי ב"כ התובע כאן, נחתם ביום 13.5.13 הסכם בגדרו הוסכם כי מר הוכברג יפעל גם לגביית חובו של התובע בסכום של 1,500,000 ₪, ובהתאם להסכם זה הועברו כספים שונים למר ערן הוכברג וכן נכסים שונים של הנתבעת, לרבות נכסי מקרקעין, אשר ימומשו לשם פירעון החוב למר הוכברג, ובכלל זה פירעון החוב גם לתובע.

8.אשר לקיומו של יסוד ההכבדה, טוענת הנתבעת, כי הגורמים המפורטים במכתב של רשות התאגידים הם גורמים עמם עשה התובע יד אחת כדי לפגוע בנתבעת ובראשם מר ערן הוכברג, אשר מיוצג על ידי ב"כ התובע בהליך אחר. זאת ועוד, בהסכם עליו חתמה הנתבעת עם מר הוכברג, אשר מהווה יסוד לתלונה שהוגשה לרשות התאגידים, מופיע חובה הנטען של הנתבעת לתובע, כחובה של הנתבעת כלפי מר הוכברג. כלומר אותו חשש מפני הכבדה לו טוען התובע, מבוסס על מעשיו שלו. עוד טוענת הנתבעת, כי מכתבה של רשות התאגידים נכתב בעקבות תלונה אנונימית שהוגשה בלא שהרשות עצמה ערכה בירור מקיף ואין בחשדות אלה להעיד על מצבה של הנתבעת.

9.כן טוענת הנתבעת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן הטלת העיקול הזמני על חשבונות המבקשת תשתק את פעילותה ותמנע ממנה תשלומים לעובדיה ותלמידיה. בהתחשב בעובדה כי התובע הגיש תביעתו בחלוף 20 שנה, הרי שלא ייגרם לו נזק אם ימתין עד לתום הבירור המשפטי.

10.הנתבעת מוסיפה וטוענת כי צו העיקול לא הומצא לידיה בתוך 3 ימים בהתאם להוראות התקנות וכי נודע לה עליו מצד שלישי, ומטעם זה דינו להתבטל. כן טוענת הנתבעת, כי הערב, אשר ערבותו ניתנה בתמיכה לצו העיקול, לא הוכיח כי הוא משתכר את הסכומים שנטענו בתצהירו.

11.מנגד טוען התובע, כי על התביעה לא חלה התיישנות, וזאת מהטעם שמהמסמכים המבססים את עילת התביעה עולה כי ההלוואה תושב עם דרישה. מכאן שמרוץ ההתיישנות מתחיל עם הפניית מכתב הדרישה לנתבעת ולא במועד מתן ההלוואה.

12.עוד טוען התובע, שמחקירת מזכיר העמותה, אשר תצהירו צורף לבקשה, עולה כי תזרים המזומנים של הנתבעת הוא שלילי, ועל כן מי שיבקש לפעול נגד הנתבעת, ייאלץ לנקוט בהליכי גבייה. כן טוען התובע, כי אינו צד להסכם בין ערן הוכברג לבין הנתבעת ואין לו זכות לנקוט בהליכי גבייה לפירעון החוב. כך גם מאז שנחתם ההסכם נגבה סכום של 900,000 ₪ בהליכי הוצאה לפועל, וחלקו של התובע בסכום זה הוא זניח. התובע מוסיף וטוען כי ממכתבו של רשם העמותות ניתן ללמוד כי קיים חשש סביר לכך שהנתבעת תפורק ועל כן התובע יישאר כאשר ידיו על ראשו. התובע מציין כי לאחרונה אף נעצרו מנהלי העמותה ועל כן ההכבדה על ביצועו של פסק הדין היא מוחשית.

13.לעניין ערבות צד ג', טוען התובע כי הערב הצהיר שהכנסת התא המשפחתי עומדת על סך של 15,000 ₪ ודי בכך כדי לקבוע כי מדובר בהכנסתו של הערב. אשר להמצאת צו העיקול לידי הנתבעת, מודה התובע כי אכן צו העיקול לא הומצא לידיה, אך טוען כי מרגע שידעה הנתבעת על הצו, הרי שחל כלל הידיעה.

דיון