מרעי נ' חוסייני ואח'

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא כב' השופט י' כהן) מיום 31.5.2018 בת"א 43694-04-16.

הרקע לבקשה

1. המבקש היה הבעלים הרשום של מקרקעין המצויים בכפר מנדא ששטחם כ-5,000 מ"ר (להלן: המקרקעין). ביום 14.8.2015 משיב 4, בנו של המבקש, כרת הסכם עם משיבים 3-1, במסגרתו מכר לכל אחד מהם חלק מהזכויות במקרקעין (להלן: ההסכם). ההסכם התאפשר נוכח שני ייפויי כוח בלתי חוזרים מהמבקש למשיב 4. ביום 28.1.2016 רשמו משיבים 3-1 את זכויותיהם בחלקה במרשם המקרקעין.

2. ביום 21.4.2016 הגיש המבקש תביעה נגד משיבים 4-1 לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה טען כי זכויותיו במקרקעין נמכרו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, תוך שימוש בייפויי כוח שחתימתו עליהם זויפה. על כן, נטען כי יש לבטל את ההסכם ולהשיב את רישום המקרקעין על שמו. במקביל להגשת התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה או פעולה במקרקעין. ביום 22.4.2016 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד על ידי שופט תורן (כב' השופט ס' ג'יוסי), וביום 27.4.2016 קבע סגן הנשיא כב' השופט י' כהן כי דיון בבקשה במעמד הצדדים יתקיים ביום 8.5.2016. במסגרת דיון זה הותר צו המניעה הזמני על כנו.

3. ביני לביני, ביום 1.5.2016 מכר משיב 1 את זכויותיו במקרקעין למשיבים 6-5, וביום 2.5.2016 נרשמה לטובתם הערת אזהרה. משיב 1 לא הודיע על אודות עסקה זו במעמד הדיון בצו המניעה הזמני, ומשהתברר במהלך ההליך על אודותיה, צורפו גם משיבים 6-5 כמשיבים להליך.

4. ביום 31.5.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקצירת האומר, ומבלי למצות את כל קביעותיו, קבע בית המשפט כי השתכנע שהמבקש לא עשה עסקאות כלשהן עם משיבים 3-1 ולא היה שותף למעשיו של בנו אלא היה קורבן להם. לפיכך, נקבע כי דינן של העסקאות שבוצעו עם משיבים 3-1 ביחס למקרקעין בטלות. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי משיבים 6-5 רכשו את זכותם ממשיב 1 בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, ועל כן לפי הוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), זכותם גוברת על זכותו של המבקש. לנוכח האמור הושבו למבקש זכויותיו ממשיבים 3-2 בלבד, ונקבע כי משיבים 6-5 רשאים לרשום על שמם את הזכויות שרכשו ממשיב 1.

טענות הצדדים

5. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הוגשה גם הבקשה שלפנַי, במסגרתה התבקש עיכוב ביצוע הרכיב המורה על זכאותם של משיבים 6-5 להירשם כבעלים על החלק שרכשו ממשיב 1 במקרקעין. לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים שכן כלל לא מתקיימים התנאים שבסעיף 10 לחוק המקרקעין בענייננו. ראשית, משיבים 6-5 כלל לא רשמו את זכותם במרשם המקרקעין אלא רשמו הערת אזהרה לטובתם בלבד, ולא די בכך כדי לעמוד בתנאי "תקנת השוק" לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין. שנית, על פי הפסיקה חובת תום הלב הנכללת בסעיף 10 לחוק חלה עד למועד רישום הזכות במקרקעין. בענייננו, משיבים 6-5 יודעים שזכותם מוטלת בספק והם טרם רשמו את בעלותם במרשם המקרקעין, ועל כן גם התנאי בדבר תום הלב אינו מתקיים. עוד טוען המבקש כי זהו המקרה הקלאסי להיעתר לבקשה מעין זו, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובת מי שמבקש לשמור על מצב הזכויות הקיים בנכס מקרקעין עד להכרעה בערעור. נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך, בעוד שלמשיבים 6-5 לא ייגרמו נזקים כלל. בפרט כשמדובר בקרקע חקלאית, הררית ובלתי ניתנת לעיבוד.

6. מנגד, משיבים 6-5 טוענים כי יש לדחות את הבקשה. באשר למאזן הנוחות, אין לקבל את הטענה הגורפת לפיה בעניין של מקרקעין יש ליתן עיכוב ביצוע. צריך שיהיה חשש לנזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק הדין, ובענייננו המערער לא עמד על חשש שכזה. באשר לסיכויי הערעור, אלה נמוכים מאוד. ראשית, טענתו כי העסקה לא הסתיימה ברישום ועל כן לא מתקיימים תנאי "תקנת השוק" מהווה הרחבת חזית אסורה מפני שהיא לא נטענה בערכאה הדיונית והועלתה לראשונה רק במסגרת הערעור. שנית, הדרישה לסיום הרכישה ברישום ללא אבחנה וללא מתן "פתח מילוט" מטילה אחריות מוגברת על הקונה מקום שבו בפועל הפעולות הנדרשות לשם השלמת הרישום על שמו בעיקרן תלויות במוכר ולא בו. במקרה הנוכחי משיבים 6-5 הסתמכו על המרשם, בו היו רשומות זכויותיו של משיב 1, ולכן זכותם גוברת על זכותו של המבקש. שלישית, ההלכה הפסוקה בדבר הימשכות חובת תום הלב עד למועד הרישום אינה רלוונטית לענייננו, בו המבקש כלל לא היה רשום במרשם המקרקעין כי אם משיב 1, ומשיבים 6-5 עשו את כל הדרוש מהם במסגרת חובת תום הלב. משיבים 6-5 טענו טענות נוספות אך לא ראיתי מקום לדון בהן באכסניה זו.

7. משיבים 3-1 השיבו כי הבקשה אינה נוגעת לזכויותיהם, ומשכך הם מותירים את ההחלטה בבקשה לשיקולו של בית המשפט. משיב 4 לא הגיב לבקשה.