מרעי מאהר נ' מזרחי גזית ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט, מנומק בקצרה.

לאחר שעיינתי בכלל המסמכים ושמעתי את העדים, אני דוחה את התביעה וזאת מהנימוקים הבאים:

1.מדובר בתאונת דרכים מיום 26.12.07.

2.התובע נהג ברכב מסוג מיצובישי, בכביש 40 מכיוון דרום לצפון. הנתבעת נהגה ברכב מסוג קאיה, שנכנס לצומת מימינו של המיצובישי (מכיוון מרכז קניות), בפנייה שמאלה.

3.המחלוקת בין הצדדים היא מי מהרכבים נהג באור ירוק, ומי באור אדום.

התובע ועדיו טוענים כי המיצובישי נהג כאשר אור ירוק בכיוון שלו, והנתבעת פנתה שמאלה באור אדום בכיוון שלה.

הנתבעת טוענת כי עמדה באור אדום שהיה בכיוון שלה, וכאשר הרמזור התחלף, החלה בפניה שמאלה, ואז התנגשה במיצובישי, שנהג כאשר בכיוון נסיעתו אור אדום.

4.אני מוצאת שעדותה של הנתבעת מסתברת יותר מהנימוקים הבאים:

א.לפי דו"ח בוחן שהוגש מטעם הנתבעים, האור הירוק בכיוון נסיעת הקאיה הוא לפי גלאי דרישה, ולפי סבב פעילות הרמזורים בתום האור הירוק בכיוון נסיעת המיצובישי מתקבל אור ירוק בכיוון נסיעת הקאיה.

בנוסף, בתום האור הירוק בכיוון נסיעת הקאיה, אין אור ירוק בכיוון נסיעת המיצובישי, שכן אז יש אור ירוק לפנייה שמאלה מכיוון צפון (הנתיב הנגדי לנסיעת המיצובישי).

אמנם, מדובר באור ירוק לפי דרישה, אך לפי עדות רדא חשב מטעם התובע אכן באותו זמן היתה דרישה שכן עמדו רכבים (פרו' עמ' 8).

המשמעות ברורה: לא ייתכן שהנתבעת עברה לאחר שהיה בכיוון נסיעתה ירוק מהבהב, משום שגם במקרה כזה, עדיין היה דולק אור אדום בכיוון נסיעת המיצובישי.

ב.מכלל העדויות עולה כי הקאיה עמדה בטרם החלה בפנייה שמאלה. עדות הנתבעת לפיה בכיוון נסיעתה היה ירוק מהבהב ועל כן העדיפה לעמוד ולא להתחיל בנסיעה לא נסתרה.

בלתי מסתבר כי הנתבעת עמדה, משום שחששה לעבור את הצומת בירוק מהבהב, ואז החליטה להתחיל נסיעה באור אדום. זאת, כאשר עליה לחצות כביש סואן הן בנתיב נסיעת המיצובישי והן בנתיב הנגדי.

ג.לעומת זאת, יותר מסתברת גרסת הנתבעים לפיה המיצובישי נכנס לצומת בנסיעה שוטפת, כאשר לא הגיב בזמן להתחלפות האור ברמזור. גרסה זו מתיישבת עם סימני הבלימה המעידים על התחלת בלימה כ- 21 מ' לפני קו הצומת, כך לפי חו"ד הבוחן, שלא נסתרה.

ד.כאשר הראיות האובייקטיביות מצביעות על כך שהמיצובישי נכנסה לצומת באור אדום, הרי גרסת הנתבעת מסתברת יותר.

מעבר לכך, לא העדפתי את עדויות התובע ועדיו. ראשית, שני עדי התובע הם עדים מעוניינים (עובדים של התובע, אחד מהם אחיו). שנית, אחיו של התובע העיד כי לא ראה את הרמזור בעת התרחשות התאונה. שלישית, העד רדא, שישב מקדימה, כך לפי הנטען, אינו מוזכר כלל בדו"ח הפעולה של השוטרים שהגיעו למקום.

ה.לנוכח האמור לעיל, וכאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע, אני דוחה את התביעה.

ו.מאחר שהתובע הוא שחצה באור אדום, איני מוצאת להידרש לרשלנות תורמת של הנתבעת. שאלה זו, אם בכלל, צריכה להידון במסגרת תביעתה של הנתבעת (או חליפתה).