מרמש נ' שבו

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין חלקי שניתן בהעדר הגנה ביום 10.3.02

לטענת התובע, נודע לו על כתב התביעה שהוגש ביום 18.11.99 רק ביום 25.2.10.

המשיב טען, מנגד, כי בעקבות ההרשעה של המבקש, המשיב הגיש נגדו תביעה שנמסרה לידי המבקש באמצעות אשתו המנוחה, אשר קיבלה את כתב התביעה ב- 18.11.99.

עוד טען המשיב, כי לאחר שניתן פסק דין בהיעדר נפתח ביום 20.12.04 נגד המבקש תיק הוצאה לפועל שמספרו 1215774041, והאזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה לידי המבקש ביום 15.11.07. במסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו נגד המבקש הליכים רבים, לרבות עיקולי רכב, צו מאסר וצווים למסירת מידע. לא זאת אלא זאת, לטענתו, ביום 28.4.08 פנה המבקש באמצעות בא כוחו, אל בא כוח הזוכה וביקש לקבל העתק אישור המסירה בתיק ההוצל"פ וכן העתק פסק הדין. מסמכים אלה נשלחו לבא כוח המבקש.

בשולי תגובתו טען המשיב, כי המבקש לא הראה טענות הגנה כלשהן ולא פירט את עיקרי הגנתו.

בתשובת המבקש לתגובת המשיב, טען המבקש כי החתימה המופיעה על אישור המסירה הינה חתימה מזויפת של המנוחה. לטענתו, לא בוצעה לו המצאה כלל או שההמצאה לא הייתה כדין. עוד טען המבקש, כי לתגובת המשיב לא צורף עותק מכתב התביעה, ולכן אין הוא יודע מהם סיכויי הצלחתו להדיפת התביעה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), מתייחסת לביטול החלטה על פי צד אחד, וקובעת בזו הלשון:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני,

והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים

ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם

שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או

בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל

או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו

בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצעתם."

לפי תקנה זו, לביהמ"ש המתבקש לבטל פס"ד שנתן במעמד צד אחד שתי אפשרויות חלופיות. האחת היא ביטול מחובת הצדק, והשנייה היא ביטול לפי שיקול דעת ביהמ"ש.

ביטול מחובת הצדק: כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג- 2003, עמוד 282).

בעניינו, לא אוכל להתעלם מהעובדה כי החתימה המופיעה על אישור המסירה אינה דומה כלל וכלל לחתימת המנוחה, כעולה ממסמך "בקשה לפתיחת חשבון בבנק אוצר החייל". בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע בוודאות כי אכן הייתה המצאה כדין.

כידוע, היעדר המצאה כדין למבקש משמשת כשלעצמה עילה מספקת לביטול פסק הדין מחובת הצדק שכן כל בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים בטרם יינתן פסק דין בעניינו.

למעלה מן הנדרש, אומר כי יש לבטל את פסק הדין גם מתוקף שיקול דעת בית משפט.