מרמוס נ' יוריצ'וק

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ותגובת המשיב לטענות ההתנגדות.

עסקינן בתביעה שהוגשה על פי חשבונית על סך 10,927 ₪ משנת 2008. לכתב התביעה צורפה החשבונית האמורה, וכן צורפו מספר תעודות משלוח ומספר "חשבונות עסקה". על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש רכש מהמשיב חומרי בניין, ונותרה יתרת חוב בלתי מסולקת, אשר בעטייה הוגשה התביעה.

לטענת המבקש, נהג לרכוש מהמשיב חומרי בניין לצורך עיסקו של המבקש (בשיפוצים) עד 2008. המשיב לא הסכים למכור למבקש סחורה, כאשר היה קיים חוב. על רקע זה הסתכסכו הצדדים ב-2008, שכן המבקש היה זקוק לסחורה באופן דחוף, והמשיב סירב למכור לו, בשל חשבונית פתוחה. המבקש, לטענתו, כעס על כך, סילק את החוב, והודיע למשיב שהוא מפסיק לקנות ממנו, ועובר למתחרה שלו. מאז לא נטען כלפיו דבר, עד שבשנת 2013 טען המשיב כי המבקש חייב לו כסף. לטענת המבקש, חשבונות העסקה שצורפו לכתב התביעה אינם מוכרים לו, ואינם חתומים על ידו, למעט שניים מהם, אותם פרע במזומן זה מכבר. לטענת המבקש, המשיב השתהה חמש שנים בהגשת תביעה זו.

לטענת המשיב, טענות המבקש סתמיות ואינן נתמכות בדבר. כן טוען המשיב, כי טענות המבקש כוללות דבר והיפוכו, כגון הטענה שהמשיב לא הסכים לצבירת חובות, לצד הודאה שבשנת 2008 נוצר חוב. לטענת המשיב, לאורך השנים פגש את המבקש, שהוא שכנו, פעמים רבות, ודרש כי יפרע את החוב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על קבלת ההתנגדות.

התביעה עצמה אינה נסמכת על מסמכים חתומים בידי הנתבע, אלא על מסמכים שנערכו בידי התובע עצמו. הנתבע מאשר שני חשבונות בלבד כחשבונות השייכים לסחורה שרכש, וטוען כי השאר כלל אינם מוכרים לו. בנסיבות אלו, למעשה, התביעה כלל אינה מתאימה לסדר הדין שנבחר, אלא להליך של סדר דין מהיר, וברי כי הנתבע זכאי להתגונן מפניה, ללא כל תנאי. ודאי, שטענת המבקש, לפיה מעולם לא צבר אצל המשיב חוב, וכי אינו חייב לו דבר, היא טענת הגנה מספיקה בנסיבות אלו.

אשר לטענות הנוגעות לסמכות המקומית, אמנם נראה כי יש ממש בטענות המבקש לעניין זה, שכן שני הצדדים מתגוררים ועוסקים בעיר יקנעם, השייכת למחוז הצפון; אלא שהמבקש יכול היה להגיש את התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל בעפולה, ובכך היה התיק מתברר בביהמ"ש הסמוך, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל. תחת זאת הגיש המבקש את ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, והיא הועברה לבימ"ש זה. אמנם, אינני סבורה כי עצם הגשת ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל שבה נפתח התיק מעידה על "ויתור" על טענת חוסר סמכות מקומית (שנטענת במפורש), אך במקרה דנן, כאשר מדובר בשני בעלי עסקים (להבדיל מתביעות המנוהלות נגד צרכנים פרטיים), וכאשר המרחקים וזמני הנסיעה בין מקום עסקיהם של שני הצדדים לביהמ"ש בעכו ולביהמ"ש בעפולה – דומים מאוד, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה להעברת התיק לבימ"ש אחר.

ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: