מרכס ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ואח'

פסק דין

לפני בקשת העותרים למחוק את עתירתם ללא צו להוצאות.

המשיבה מס' 1 מסכימה למחיקת העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות.

המשיבה מס' 2 עתרה לדחיית העתירה תוך חיוב בהוצאות.

המשיבה 3 עמדה אף היא על דחיית העתירה, תוך חיוב העותרים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בין הצדדים מחלוקת עמוקה בדבר זכויות בנייה של המשיבה 2, חברה קבלנית לבנייה בע"מ, אשר רכשה זכויות במקרקעין הסמוכים למקרקעי העותרים, בגדרה התנהלו הליכים מרובים; במסגרת הועדה המקומית לתכנון ובנייה, ועדת הערר המחוזית, מחוז מרכז ובבית משפט זה, בשתי עתירות שהגישו העותרים וכן, בבקשות למתן צווי ארעיים וצווי ביניים.

בקצירת האומר יצוין, כי העותרים הינם בעלי זכויות במקרקעין הידועים כ"אחוזת אייזנברג" ברחובות. המשיבה מס' 2, חברה לבנייה, רכשה את הזכויות במקרקעין סמוכים ומקימה עליהם בניין בן 8 קומות. במהלך בנייתו, עתרה המשיבה 2 להקלות שונות בבנייה, אשר לשיטת העותרים, פגעו באורח ניכר בזכויותיהם ובעיקר מיכולתם ליהנות מהמקרקעין שבבעלותם. על רקע עובדות אלו, הגישו העותרים התנגדויות נגד המשיבה 2, אשר נדונו ונדחו. עררים שהגישו לוועדה המחוזית נדחו אף הם. על כן, פנו העותרים לבימ"ש זה בעתירה מנהלית, בגדרה תקפו את החלטות וועדות הבנייה, המקומית והמחוזית בהתאמה.

העתירה הראשונה (מספרה 2287-12-13) הוגשה ביום 2.12.10 ונדחתה, לאחר שבית המשפט הורה במסגרת צו זמני, להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית, לבחון את שטחי מקרקעי הסכסוך על פי מדידה ע"י שמאי שייקבע ולהכריע על בסיס הממצאים שיתקבלו. הוועדה פעלה כמצוות בית המשפט ושבה ואישרה את החלטתה.

בעתירה דנן עתרו המבקשים לצו זמני למניעת המשך בניית מסתורי הכביסה, בטענה כי אלו חורגים מהגבולות המאושרים של הבניין, כפי שאושרו לאחר הקלה. בדיון מוקדם, קיבלו העותרים את המלצת בית המשפט לחזור בהם מהבקשה לצו ביניים וצו ארעי, הואיל וערר שהוגש על ידם בנדון לוועדת הערר טרם הוכרע. בסיום הדיון, נמחקה אפוא הבקשה וכן נקבע כי הוצאותיה בסך 10,000 ₪ לכל משיב תהיינה בהתאם לתוצאות העתירה.

משדחתה וועדת הערר את הערר שהגישו העותרים, הם עתרו לתיקון כתב העתירה, כדי לתקוף בגדרה את החלטתה החדשה של וועדת הערר, אשר דחתה כאמור את התנגדות העותרים לאישור בניית מסתורי הכביסה. הבקשה התקבלה בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

בתאריך 7.3.13 עתרו העותרים למחיקת העתירה. בפתח בקשתם ציינו: "למרות שהעותרים סבורים כי יש בסיס לעתירתם וכי נגרם להם עוול משווע ונזק בל ישוער עקב התנהלותן המתמשכת של המשיבות, לאור המלצתו של בית המשפט כפי שהובעה בישיבה שנתקיימה בפניו ביום 3.3.13, העותרים אינם רואים טעם בהמשך ההליך ומבקשים למחוק את עתירתם ללא צו להוצאות". העותרים הוסיפו כי נגרמו להם הוצאות ונזקים כבדים עקב ההתנהלות המתוארת וכי הם "ייאלצו לסבול לנצח נצחים את תוצאותיה העגומות בשטח המשפיעות באופן אימתני על איכות חייהם ובנסיבות העניין לא יהיה זה מן הצדק להשית עליהם הוצאות נוספות".

ב"כ המשיבה 1 טענה כי יש להורות על חיובם של העותרים בהוצאות הוועדה המקומית לכל הפחות בסכום בו נקב בית המשפט בהחלטתו מיום 16.10.12 בסך 10,000 ₪ לכל משיב בהתאם לתוצאות העתירה וזאת לנוכח ההליכים הרבים שנקטו העותרים, אשר מלכתחילה לא היה מקום לנקוט בהם. עקב התנהלות העותרים, נאלצה המשיבה 1 להגיב פעם אחר פעם לכתבי הטענות הרבים שהגישו העותרים, תוך שהיא נאלצת להגן על החלטה אשר נקבע כי ניתנה כדין ולא ניתן למצוא בה ולו ראשית פגם או דופי. ב"כ המשיבה 1 הטעימה כי לב ליבה של העתירה, עניינו בליטת מסתורי הכביסה לעומק 75 ס"מ מקו בניין צדדים. בנסיבות אלו, הגם שסופו של יום חזרו בהם העותרים מעתירתם, יש לחייבם בהוצאות.

ב"כ המשיבה 2 טען, כי ניתנו לעותרים הזדמנויות קודמות רבות לחזור בהם מעתירתם אולם הם דבקו בעמדתם. ב"כ המשיבה 2 אף הלין על התבטאויותיהם הקשות והבוטות של העותרים כלפי המשיבים, כאשר טענו כי הרשויות "הולכות יד ביד עם קבלן לכל אורך הדרך". דברי הבלע של העותרים כלפי הרשויות, נציגי/עובדי הציבור והקבלן אינם עולים בקנה אחד עם העובדות.

ב"כ המשיבה 2 טוען כי העתירה והתנהלות העותרים מעידה על חוסר תום לב ואף זדון, בהינתן ה"בליטה" הקלה שנתבקשה בהשוואה לממדי הבניין – עניין תכנוני, מקצועי שלא היה מקום להביאו לפתחו של בית המשפט. זאת ועוד, לא נמצא פגם מנהלי שהצדיק התערבות בית המשפט ומכל מקום, העתירה טורדנית וקנטרנית ופוגעת באינטרס הציבורי.

ב"כ המשיבה 2 הטעים את ההוצאות הרבות שנגרמו למרשתו עקב העתירה וצירף קבלות על תשלום שכרו הכולל בגין הטיפול בעתירה בסך 69,000 ₪ כולל מע"מ.

ב"כ המשיבה 3 טענה אף היא כי יש לחייב בהוצאות ולו בשל העובדה שההליך נמצא כבר בעיצומו, לאחר הגשת התגובות מטעם המשיבים והתנהלו דיונים.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני מורה כדלקמן:

העתירה נדחית.

העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.