מרכז רפואי שניידר נ' סומך

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

1.המבקש טוען בתצהיר המצורף לבקשה, כי נאלץ לקחת את בנו לקבל טיפול אצל המשיב, ביה"ח (להלן:"ביה"ח") נאמר לו, לדבריו, כי יוכל לשלוח אל ביה"ח את ההתחייבות באמצעות פקסימיליה. לאחר שהתברר, לדבריו, כי ביה"ח לא קיבל את כתב ההתחייבות, נסע המבקש בעצמו אל ביה"ח ומסר את ההתחייבות. לדבריו, קיבל לאחר מספר שנים דרישה לתשלום "קנס". עוד טוען המבקש כי קיבל את "המכתב האחרון" לפני שבוע והוא מבקש הארכת מועד לשם הגשת ההתנגדות.

2.ביה"ח טוען בתגובה כי האזהרה הומצאה למבקש כבר בחודש ינואר 2006 וסמוך לאחר מכן העביר המבקש לביה"ח – כטענתו – את כתב ההתחייבות. לטענת ביה"ח חרף הזמן הרב שחלף, לרבות ארכה שניתנה למבקש להגשת התנגדות, בחר המבקש לא להגיש דבר ואף לא לשלם את יתרת חובו. משכך – אין למבקש להלין אלא על עצמו. עוד נאמר כי למרות שהמבקש יצר קשר עם משרד ב"כ ביה"ח בספטמבר 2011 הרי שגם אז לא הוגשה מטעמו התנגדות. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

3.דין בקשה זו להידחות. המבקש אינו חולק על כך שקיבל המצאה בתיק. העובדה שאת "המכתב האחרון" בהתכתבות בינו לבין ביה"ח קיבל לפני שבוע מעידה על קיומו של דין ודברים גם קודם לכן שהמבקש אינו טורח לגלות את תחילתו וגם בכך יש כדי לתמוך בטענתו של ביה"ח כי הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש, לרבות הליך המצאת האזהרה, החלו לפני זמן רב. המבקש מכל מקום אינו מתייחס לא לעצם המצאת האזהרה ולא לסיבות שמנעו ממנו להגיש התנגדותו במועד. הטענה כי רק לפני שבוע קיבל "מכתב אחרון" אינה טעם להארכת מועד שכן היא אינה מסבירה מדוע לא הוגשה ההתנגדות קודם לקבלת אותו מכתב מביה"ח או באי כוחו.

4.גם הגנתו של המבקש מוטלת בספק. אין חולק כי המבקש המציא לביה"ח את כתב ההתחייבות וביה"ח, יש להניח, הפחית את סכום החוב של המבקש בתיק ההוצאה לפועל בהתאם לערכה של ההתחייבות שהומצאה. זולת טענה זו אין כל טענה נוספת היכולה להעמיד למבקש הגנה בהליך זה. אוסיף ואומר, כי המצאת ההתחייבות מקום בו נפתח תיק הוצאה לפועל נגד המבקש הכולל מרכיבים של שכ"ט עו"ד ואגרות אינו מביא לאיפוס החוב אלא להקטנתו בלבד ואין טענה כי הדבר לא נעשה במקרה זה. לפיכך, זולת הטענה כי ניתנה התחייבות לתשלום מטעם אחת מקופות החולים ונעשה שימוש בהתחייבות זו, לא ברור איזו טענת הגנה אחרת או נוספת בכוונת המבקש להעלות ואשר לשמה ראוי להאריך לו את המועד להגשת ההתנגדות.

5.סוף דבר: סיכויי הגנתו של המבקש אינם ברורים ולא מצאתי כי המבקש נתן טעמים סבירים לאיחור בהגשת ההתנגדות; וודאי לא איחור כה ממושך כפי שנטען בתגובת ביה"ח. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: