מרכז המידע הישראלי ואח' נ' הביטחון

פסק דין

בעתירה זו ביקשו העותרים להתיר כניסתם של העותרים 2 ו- 3 לתחומי מדינת ישראל לצורך השתתפות בהשתלמות במשרדי העותרת מס' 1 בירושלים בין המועדים 8.12.13 ועד ליום 12.12.2013.

יצוין כי העותרים 2 ו- 3 הנם, על פי הטענה, תחקירני שטח אצל העותרת מס' 1, ובשל היותם תושבי הרשות הפלסטינית, המתגוררים ברצועת עזה, הם נזקקים לקבלת היתר כניסה לישראל.

כזכור, העתירה החלה להישמע בדיון שהתקיים בפני ביום 18.8.2013, אלא שבמהלך אותו דיון ולנוכח מסמכים שהציגה ב"כ העותרים במסגרת אותו דיון, ביקשו המשיבים את רשות ביהמ"ש להציג תגובה משלימה. הרשות ניתנה ולימים אף הוארך המועד שניתן בידי המשיבים לצורך כך.

בעקבות התגובה המשלימה שהגישו המשיבים, הגישו אף העותרים התייחסות משלימה ובהמשך הוגשה מטעם העותרים הודעה שלפיה, נוכח התארכותם של ההליכים, מעבר למועד המקורי שנקבע להשתלמות העותרים 2 ו- 3, נקבע לאלו האחרונים מועד חלופי להשתלמות, אשר עתידה להתקיים בירושלים בין המועדים 8.12.2013 ועד 12.12.2013.

עיינתי ושבתי ועיינתי בכלל כתבי הטענות שהוגשו במסגרת עתירה זו ובאתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

בשל סמיכות הזמנים והעובדה כי המועד החלופי להשתלמות נקבע למועד קרוב, ראיתי לנכון, לעת הזו, למנות את עיקרי הנימוקים העומדים ביסוד החלטתי לדחות העתירה, כאשר בתקופה הקרובה יפורסמו מלוא הנימוקים הדרושים לעניין.

כידוע ועל פי עקרון הריבונות, לרשויות המדינה נתון שיקול דעת רחב לקבוע מי יכנס לתחומה ואף אם שיקול דעת זה, נתון לביקורת שיפוטית, זאת בהתאם לעילות הביקורת המנהלית, עדיין נכון יהיה לומר, כי לזרים אין זכות קנויה להיכנס לתחומי מדינת ישראל.

מזה שנים נוהגים המשיבים בהתאם למדיניות שנקבעה בהחלטת ועדת השרים לביטחון לאומי מחודש ספטמבר 2007 ולפיה, אישורי כניסה לישראל לתושבי רצועת עזה, יכול ויינתנו במקרים הומניטאריים חריגים בלבד, כאשר אמת המידה הנוהגת היא, כי אין לבחון באופן פרטני בקשות של תושבי רצועת עזה המבקשים לקבל אישורי כניסה לישראל, אלא אם נמצא, כי הן מעלות טעם הומניטארי חריג כאמור.

בענייננו, העותרים אינם טוענים לקיומן של נסיבות הומניטאריות, כל שכן חריגות העומדות ביסוד בקשתם.

העותרים טענו כי לצד מתן היתר מטעמים הומניטאריים, כנזכר לעיל, נקבעו ע" המשיבים או מי מטעמם, קטגוריות נוספות וכראייה לכך הוצג 'מסמך ההרשאות'.

אלא מאי ? על פי מסמך זה, הכוונה היתה, בין היתר, לבחון בקשות של ארגונים בינ"ל ואין לומר כי העותרת מס' 1 עונה להגדרה זו.

לטעמי, אין לומר כי החלטת המשיבים נמצאת על פניה בלתי סבירה וכל שכן בלתי ראויה והעובדה כי המשיבים או מי מהם התירו בעבר כניסה של עובד 'גישה', היא כשלעצמה, אין בה כדי להתיר הרסן ולאפשר כניסה של עובדים של ארגונים ישראליים, מה גם שהמשיבים הודו כי מתן ההיתר לעובד 'גישה' היה שגוי.

באשר לטענה בדבר פגיעה בשוויון – ספק רב אם על המדינה כגוף ריבוני, חלה החובה לנהוג בשוויון כלפי מי שאינם אזרחיה או תושביה, לא כל שכן,כאשר מדובר בנתינים של ישות עוינת.

לא זו אף זו – במקרה שבפני, לא שוכנעתי כי עלה בידי העותרים להוכיח פגיעה בשוויון, ככל שהנם זכאים לשוויון כאמור.

אשר על כן העתירה נדחית.

פסק דין משלים שבו תוצג מלוא רוחב היריעה יפורסם בהמשך ובמסגרתו אתייחס אף לסוגיית ההוצאות.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: