מרכז ארכיאולוגי בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 4

        השופט ע' גרוסקופף:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט יונה אטדגי) מיום 23.11.2016 במסגרתו נדונו חמישה ערעורי מס הכנסה של המערערים (ע"מ 1013/09; ע"מ 1014/09; ע"מ 22915-11-10; ע"מ 31909-12-11; ע"מ 47568-01-14). במרכזו של הערעור עומדת השאלה מתי הוצאות התדיינות עבור ייצוג אורגן של חברה בהליך פלילי יוכרו כהוצאות בייצור הכנסה של החברה לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה").

רקע והליכים קודמים

1. המערער 2, ד"ר רוברט דויטש (להלן: "המערער"), הוא ארכיאולוג וסוחר עתיקות, המחזיק ברישיון לסחר בעתיקות בישראל, לפי סעיף 15 לחוק העתיקות, תשל"ח-1978 (להלן: "חוק העתיקות"). המערער פעל כעצמאי בתחום סחר העתיקות עד ליום 31.12.2002 ודיווח על הכנסותיו בתיקו האישי. ביום 1.1.2003 העביר המערער את כלל פעילותו העסקית למערערת 1, מרכז ארכיאולוגי בע"מ (להלן: "המערערת" או "החברה"), חברה אשר בבעלותו (בשיעור של 99% מהמניות), והחל לעבוד בה כשכיר.

2. ביום 14.3.2012 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין, אשר סיים הליך פלילי ממושך נגד המערער ואחרים, בגין אישומים של החזקת נכס החשוד כגנוב, זיוף, קבלת דבר במרמה ואישומים לפי חוק העתיקות (ת"פ (י-ם) 482-04) (להלן: "ההליך הפלילי" או "פסק הדין הפלילי"). נגד המערער הופנו שישה אישומים. בפסק הדין הפלילי בוטלו חמישה מהאישומים מחמת התיישנות ומהאישום השישי זוכה המערער. יודגש, כי כתב האישום הוגש נגד המערער עצמו ולא נגד החברה. עוד יצוין כי העבירות שיוחסו למערער התייחסו לאירועים שהתרחשו בעת שפעל כעצמאי ועובר להקמת החברה.

3. בדו"חות החברה לשנים 2007-2005 ביקשה החברה לנכות כהוצאות בייצור הכנסה את התשלומים ששילמה לטענתה עבור ייצוג המערער בהליך הפלילי. סך ההוצאות המשפטיות שנתבעו בניכוי על ידי החברה עמד על למעלה מחצי מיליון ש"ח (לפירוט ראו פסקה 5 לפסק הדין בבית משפט קמא). פקיד השומה לא התיר את ניכוי ההוצאות הואיל ו"העבירות שפורטו בכתב האישום נוגעות לבעל המניות, ולא למערערת עצמה" ועל כן ההוצאות המשפטיות "אינן בגדר הוצאה בייצור הכנסתה של המערערת, שעל כן אינה רשאית לתבוע אותה בניכוי". השגות המערערים על החלטת פקיד השומה נדחו ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

4. המערערים טענו כי מטרת ההגנה המשפטית של המערער הייתה שמירה על שמו הטוב והמוניטין שלו, שהנם אינטרס ישיר של החברה, שכן הרשעה פלילית הייתה עלולה לפגוע גם בשמה הטוב של החברה. על כן, לגישתם, יש להכיר בהוצאות המשפט כהוצאות בייצור הכנסתה של החברה. עוד נטען כי לא היה חשש ממשי להטלת מאסר על המערער, כי זיכויו של המערער מוכיח את צדקת ההוצאות וניכויין וכי ניכוי ההוצאות הנדונות עומד במבחן תקנת הציבור ועונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה.

5. המשיב, פקיד שומה תל אביב 4 (להלן: "המשיב"), טען כי אין להכיר בהוצאות המשפט כהוצאות בייצור הכנסה של החברה משום שכתב האישום הוגש נגד המערער ולא נגד החברה. כן נטען כי מטרת ההוצאות הייתה שמירה על חירותו של המערער באופן אישי ולא הוצאה של החברה לשם ייצור הכנסה או שמירה על הקיים. עוד נטען כי בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות אין להתיר את ההוצאות מטעמים של תקנת הציבור.

פסק דינו של בית משפט קמא