מרכוס ואח' נ' חן ואח'

החלטה

הענין המונח בפני, בקשת הנתבעת מס' 2 לביטול פסק דין אשר ניתן כנגדה בהיעדר הגנה.

בתמצית אציין את נתוני היסוד אשר יש להם רלוונטיות לענין:

תובענה זאת הוגשה ביום 05.9.2011, כתובענה בסדר דין מהיר, ע"ס 27,230 ₪, בגין אירוע תאונתי אשר אירע (התנגשות בין כלי רכב) ביום 8.5.2011.

כתב התביעה הומצא לנתבעת מס' 2 ביום 8.9.2011, וביום 29.11.2011 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ע"י כב' הרשם ניר זיתוני. בגין פסק דין זה הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ביום 4.1.2012.

עוד יצוין, כי כנגד הנתבעת מס' 1 לא ניתן פסק דין, ואף הוגש כתב הגנה מטעמה, כתב הגנה המפרט את טענות ההגנה שיש לנתבעת מס' 1 (ובשים לב לכך כי הנתבעת מס' 2 הינה המבטחת של הנתבעת מס' 1).

במסגרת הבקשה לביטול פסק דין טוענת הנתבעת מס' 2, כי מדובר בשגגה, הקשורה בתקלת מיחשוב אצל הנתבעת מס' 2, בעטייה לא הועבר הענין לטיפולה של המחלקה המשפטית אצל הנתבעת מס' 2. לגופו של ענין, טענה הנתבעת מס' 2 כי סיכויי הגנתה טובים המה (שכן לטענתה נסיבות האירוע התאונתי שנויים במחלוקת, ולטענתה לא אירעו באופן המתואר בכתב התביעה), ומאחר ומדובר במחדל ושגגה, ולא טעות הנובעת מזלזול או מהתחמקות מקיום דרישות הדין, סבורה היא כי מוצדק במקרה זה לבטל את פסק הדין.

התובעת השיבה לבקשה, ולעמדתה, לאור המועדים והאירועים אשר אירעו כמפורט בבקשה מטעם הנתבעת 2, יש להותיר את פסק הדין על כנו, ולחלופין, להתנות את ביטול פסק הדין בהוצאות משפט אשר ישקפו את הטרחה שנגרמה לתובעים מעצם ביטול פסק הדין.

כלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה, ודי היה באותו פגם טכני. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

במקרה דנן, טיעוני ההגנה, משקלם רב, שכן ככל שהאירוע התאונתי, היה שונה בתכלית מהאופן בו הוא מתואר בכתב התביעה, יכול ואכן, ככל שגירסא זאת תוכח, ישמש הדבר כהגנה בפני התובענה, ובמקרה שכזה, אכן השיקול של שקילת המחדל, נהפך למינורי.

אכן, במקרה זה, אין תיאור אמיתי ומלא של סיבת המחדל, ואף ההיפך מכך יהא נכון יותר. אין הצבעה על תקלה אשר אירעה, או אירוע נקודתי, אלא ענין של "תקלת המיחשוב" אשר מועלית כלאחר יד, לכאורה כגורם בלתי תלוי אשר לא איפשר את הגשת כתב ההגנה במועד – ואולם העובדה כי טענה זאת מועלית כלאחר יד (ראה סעיף 8 לתצהירה של הגב' אדווה ברגר, "עקב תקלת מיחשוב או סיבה אחרת הנעוצה בהעברת החומר באמצעות המחשב"), מלמדת כי לא תקלת מחשב אירעה במקרה זה, אלא טעות אנוש; שכן ככל שמדובר היה בתקלת מיחשוב, היה מצורף לתצהיר פירוט אודות מהות התקלה, ומועד תיקונה; לדידי, היקף עסקיה של הנתבעת, אינם יכולים להוות סיבה או תירוץ לאי עמידה בדרישות הדין, בכל הנוגע להגשת כתבי טענות, שכן ככל שעסקיה של הנתבעת מתרחבים, מן הדין שהנתבעת 2 תתאים את מצבה להיקף עסקיה, ולא תאשים כל מחדל במשרדיה, ב"תקלת מחשב" עלומה.

בנסיבות הענין, מאחר ולאחר עיון בכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 1, עולה כי הטענות העובדתיות המועלות, יכולות לשמש כהגנה, אני סבור כי מוצדק לבררן, ולפיכך אני מורה על ביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום ההוצאות אשר נגרמו לתובעים בשל אותה "תקלת מיחשוב או סיבה אחרת"), אשר נדרשו להליך זה, באופן מיותר, בשל שגגה אצל הנתבעת מס' 2.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי פסק הדין כנגד הנתבעת 2 יבוטל כנגד תשלום סך של 2,000 ₪ כהוצאות המשפט, לידי ב"כ התובעים, אשר יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: