מריניוק נ' אחים אום ואח'

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע לפיצויי פיטורין שעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות.

העובדות הרלבנטיות:

א.התובע הינו עובד זר (מרומניה), אשר עבד אצל הנתבעת מיום20/10/02 עד 15/5/05 (פרט לחודש אחד בו שהה בארצו כחופשה ללא תשלום). סה"כ עבד במשך שנתיים ושבעה חודשים אצל הנתבעת. עבודת התובע הופסקה בחודש מאי 2005, עת נדרש לעזוב את הארץ לאור העובדה שתוקף הוויזה שלו לשהייה בארץ – פג.

ב.התובע מודה כי קיבל סמוך ליציאתו מהארץ סכום כסף במזומן - אם כי אין הסכמה, מה הסכום שקיבל ובגין מה.

המחלוקות בתיק:עיקר המחלוקת בתיק מתייחסות לשאלה האם התובע קיבל את מלוא המגיע לו כשכר וכשעות נוספות בגין כל תקופת העבודה, והאם קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות.שאלה נוספת ומשמעותית הינה האם בפועל התובע קיבל פיצויי או שעזב מבלי ששולם לו דבר בגין פיצויים.

דיון:

א.בפתח הדברים יצויין, כי תיק זה החל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. לאחר שמיעת עדותו של התובע הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם כי מרבית עבודתו של התובע בוצעה במבשרת ציון – שבאזור שיפוטו של בית הדין בירושלים. לאור זאת הועבר התיק לבית דין זה. מדובר בתביעתו של עובד זר , אשר עזב זה מכבר את הארץ, ועל כן לא נותר לבית דין זה אלא לשמוע את עדי הנתבעת. בדיון להוכחות נעדר נציג ציבור שהוזמן לדיון – ועל מנת למנוע עינוי דין והתמשכות הדיון - קויים הדיון בהיעדרו.

ב.במקור הוגשה התביעה כנגד שלושה נתבעים נוספים – אשר לא היו הצדדים הנכונים בתיק, ואשר התביעות כנגדם נדחו בהסכמה, בדיון המוקדם, ללא צו להוצאות. עוד יצויין כי התביעה במקורה כוללת רכיבי תביעה רבים, ובסכום כולל של למעלה מ-225,000 ₪, אלא שבדיון מיום 19/9/09 (בבית הדין בבאר שבע, עמ' 27 סיפא לפרוטוקול), הודיעה ב"כ התובע על צמצום תביעתה, וכי התביעה הינה על סך של 107,903 ₪. בהתאם לכך קויים הדיון להוכחות. אלא, שלמרות הודעה זו, בסיכומיה, דורשת ב"כ התובע סכום של 193,489 ₪! בנוסף, מעיון בכתב התביעה ובסיכומי ב"כ התובע עולה כי אין זהות בין הסכומים הנתבעים בגין כל רכיב, בכתב התביעה, לבין הסכומים הנתבעים בסיכומים (פרט לסכום הפיצויים הנתבעים, שהסכום נשאר זהה). כך למשל בכתב התביעה תובע התובע בגין שעות נוספות בתביעתו טוען התובע כי זכאי ל-35,954 ₪ לפי 125% ו- 10,786 ש"ח בגין שעות נוספות, לפי 150%, בעוד שבסיכומים נטען לזכאות של למעלה מ-67,000 ₪! גם בעניין קרן פועלי בניין – בכתב התביעה טוען לזכאות של 10,061 ₪ בעוד שבסיכומיו טוען כי זכאי ל- 28,867 ₪. כך גם נטען בכתב התביעה כי התובע זכאי להפרשי שכר של 23,310 ₪ (סעיף 14 לכתב התביעה), הרי שבסיכומים טוענת באת כוחו לסך של 50,646 ₪. מעבר לכך שבית הדין אינו רשאי לפסוק בכל רכיב ורכיב מעבר למה שכתבו בתביעה, יש בפערים אלו כדי להעלות תמיהות על אופן החישובים בכתב התביעה, ועד כמה החישובים מבוססים על נתוני אמת. יצויין עוד כי בכתב התביעה ישנם סכומים כפולים בגין אותו רכיב (פעמיים דמי הבראה, פעמיים פיצויי פיטורין ופעמיים דמי פדיון חופשה). אף שהדברים לא מצויינים במפורש, ניתן להבין כי הכפילות נובעת מהתביעה המקורית בו תבע מס' מעסיקים. אעפ"כ, ולמרות שהתביעות כנגד נתבעים 2,3, ו-4 נדחו - אין הפרדה בסיכומים בין הסכומים שנתבעו מנתבעת 1 לבין האחרים (כשכאמור – למרות הודעת ב"כ הנתבע כי כנגד נתבעת 1 עומדת התביעה על סך של כ-107,000 ₪ - החישובים בסיכומים נעשו כאילו לא הייתה הפחתה זו כלל).

ג.בכל האמור לעיל יש כדי ללמד על סרבול מיותר של התביעה, מה גם שהעובדה שהתביעה לא הוגשה מלכתחילה בבית דין זה – גרמה לכך שבית דין זה לא יכול היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתובע. מכל מקום - נקודות אלו יפעלו, במקרה של ספק, לחובת התובע.

ד.נקודה נוספת שיש לציינה הינה מועד הגשת התביעה. התובע הפסיק לעבוד ב- 15/5/05, בעוד התביעה הוגשה לראשונה (בבאר שבע) רק ביום 3/9/08 – למעלה משלוש שנים שלאחר מכן. ב"כ התובע הודיעה בבית הדין בבאר שבע כי התובע יוכל להגיע לדיון להוכחות (כפי שאכן נעשה בפועל). אם כך – לא ברור מדוע הוגשה התביעה רק למעלה משלוש שנים לאחר עזיבתו. למועד הגשת התביעה יש משמעות לאור העובדה שב"כ התובע מבססת חלק ניכר מסיכומיה לעובדה שהנתבעת לא המציאה מסמכים מקוריים, בעוד ב"כ הנתבעת טוען כי חלוף הזמן גרם להם נזק ראייתי, כאשר לא הצליחו במרחק השנים לאתר את מסמכי המקור שהתבקשו - כמו גם לגלות שליטה מספקת לעניין משכורות התובע, כאשר החקירה הנגדית של עדי הנתבעת נעשתה קרוב ל-5 שנים לאחר מכן (כשמדובר בחברה שהעסיקה בזמן הרלבנטי לתביעה למעלה מ-200 עובדים).

ה. נראה לכאורה, כי בהיות התובע עובד זר אשר עזב את הארץ, לא יכול היה לדאוג לזכויותיו. אלא שהתובע חזר לארץ ועבד אצל הנתבעים האחרים (שהתביעות כנגדם נדחו בהסכמה). מכתב התביעה עולה כי נתבעת מס' 2 (דניה סיבוס בע"מ) העסיקה אותו בחודשים 2-11/06 ונתבעת 3 (יחד הבונים ניהול ואחזקות (2002) בע"מ), העסיקה אותו מ-12/06 ועד פברואר 2007.. משמע – העובדה שהתובע הינו עובד זר, ולא יכול היה לממש את זכויותיו לאור עזיבתו אתה ארץ – אינה יכולה להתקבל. התובע הכיר את זכויותיו גם מהעסקתו אצל מעסיקים נוספים, ואף חזר לארץ לעבודה. נקודות יובאו בכלל שיקולי בית הדין כפי שיובהר בהמשך.

ו.נבדוק אפוא את זכאותו של התובע לרכיבים הנתבעים על ידו, אחד לאחד.בתצהירו הצהיר התובע כי בסיום עבודתו "באופן חד פעמי קיבלנו מאת המעביד, כאשר חזרנו משדה התעופה סך של 1,780 דולר שכר חודש 5/05" (סעיף 5 לתצהירו). מאידך, בסעיף 12 לתצהירו טוען שקיבל 645 דולר לחודש. התובע לא נותן כל הסבר מדוע על מחצית חודש מאי 2005 שילמו לו, גם אם "באופן חד פעמי", סך של 1,780 דולר.בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי קיבל בכל 10-15 לחודש משכורת של חודש קודם (עמ' 25 רישא לפרוטוקול מיום 19/10/05). למרות זאת, ובניגוד לאמור בתצהירו טען בחקירתו הנגדית כי קיבל "בסך הכל בשביל אפריל ומאי 1,800 דולר" (שם, שורה 12). אלא, שגם עבור חודש וחצי לא היה זכאי לתשלום של 1,780 (או 1,800) דולר. בהמשך (שם, עמ' 24 נשאל האם נאמר לו מדוע קיבל 1,800 דולר, והוא השיב:"ת. משכורת ושעות נוספות.ש. של איזה חודש שכר ושעות נוספות?ת. אפריל מאי."משמע – ובניגוד לאמור בתצהירו, טען התובע בחקירתו הנגדית כי קיבל את הסכום של 1,800 דולר עבור חודש וחצי של עבודה ועבור שעות נוספות. לאור סתירות אלו , ניתן לקבל כי התובע אכן קיבל כסף בסיום עבודתו, אך לא ניתן לשייך כסף זה לרכיבים שטען, ולא לעניין גובהם.

ז.אחת מטענותיו של התובע הייתה כי עבור שעות נוספות קיבל 10 ₪ לכל שעה נוספת, ולכן לא קיבל את מלוא המגיע לו כשעות נוספות. בעמ' 20 נשאל:"מה שקיבלת בגין שעות נוספות משקף את השעות הנוספות שעבדת, אם עבדת 40 שעות קיבלת 400 ₪ זה התאים"? והוא השיב:"זה היה בסדר. התשלום של השעות הנוספות כפול 10 זה יצא לי בסדר". עוד העיד בהמשך כי בחמישה ששה חודשים ראשונים עשה לעצמו רישום ומצא שקיבל את הסכום של 10 ₪ לכל שעה נוספת שקיבל. בעמוד 21 (רישא) נשאל:"ש.האם בדקת לאחר 5,6 חודשים את ההתאמה בין השעות בפועל והכסף בפועל?ת. כן". כך גם בהמשך עדותו (שם, עמ' 22) העיד כי בדק את שכרו לפי הרישום שנעשה והוא עשה כן כל חודש וכי "לא הייתה בעיה".אעפ"כ, בכתב התביעה לא נטען כלל שקיבל 10 ₪ לכל שעה נוספת, והחישובים נעשו באופן כוללני כאילו עבד כל יום 4 שעות נוספות. מעיון מדוקדק בחישובי התובע – לא ניתן לקבל את הנתונים על פיהם נערכו החישובים, ו ואין קשר בין הסכומים הנתבעים (כאילו עבד כל יום 4 שעות נוספות) לבין עדותו של התובע וטענתו כי בדק בזמן אמת את כל החישובים וקיבל עבור כל שעה נוספת 10 ₪. בחישובים אלו אין כל זכר ל-10 ₪ אלו, ואף לשיטת התובע עצמו (לו הייתה מתקבלת כנכונה), לא הורד הסכום שקיבל עבור שעות נוספות.בית הדין הקדיש זמן רב להבנת החישובים שנערכו על ידי התובע, אולם השוואת האמור בכתב התביעה, לתצהירו, לעדותו של התובע בבית הדין ולסיכומים – מעלה אופן חישוב מבולבל ובלתי עקבי לחלוטין, ולא ניתן לערוך את החישובים באופן שבוצעו.

ח.בסעיף 11 לתצהירו הצהיר התובע כי:"לצערי לא נוהל יומן עבודה על ידי המעביד ובידי יומן עבודה חלקי אותו ניהלתי אני באופן עצמאי שיכול ללמד על היקף השעות אותן עבדתי מידי יום ביומו". אולם בחקירתו הנגדית (עמ' 21), טען כי כן נערך רישום ואף חתם עליו, וכי פרט לטענה כי קיבל רק 10 ₪ לכל שעה נוספת – אין לו טענות לגבי הרישומים. לטענת ב"כ התובע – יש לראות את הנתבעת כמי שאחראית לחישובים הלא מדוייקים שערך התובע – בשל העובדה שהנתבעת לא המציאה לו את כרטיסי העבודה. לעניין זה נחזור ונציין כי התביעה הוגשה לאחר למעלה משלוש שנים אחרי שעזב את העבודה, מבלי שפנה ולו פעם אחת למעסיקיו – לא בזמן העבודה ולא במהלך התקופה שלאחר מכן (עד סמוך להגשת התביעה). בנסיבות אלו, ומשהתובע בדק, כדבריו, מידי חודש את המגיע לו ולא בא בטענות כלל – לא ניתן להפוך את הנטל ולקבוע כי הנתבעת היא זו שצריכה להוכיח כי שילמה לו את המגיע לו בגין שעות נוספות (ומדובר על תקופה שמ-2002 ועד 2005, בטרם שינוי סעיף 24 לחוק הגנת השכר).

ט.גם טענת התובע כי היומנים החלקיים שהציג הם יומנים אוטנטיים – אינה יכולה להיבדק לאור השיהוי הרב. לו הייתה התביעה מוגשת במועד סביר לאחר סיום העבודה ניתן היה לצפות מהנתבעת כי תביא ראיות משלה ותסתור את האמור ברישום, אלא שלאחר זמן כה רב – אכן נגרם לנתבעת נזק ראייתי לעניין יכולת הבאת ראיות מטעמה. מה שהביאה הנתבעת – אלו הם תלושי השכר מהם עולה כי התובע קיבל שעות נוספות, ולא בשיעור של 10 ₪, כטענתו. ודוק: למרות טענות התובע כיום כי יש לערוך את החישובים על פי היומנים החלקיים שהציג (לגבי חודשי העבודה הראשונים שלו), הרי שעל פי החקירה שכנגד, איננו טוען כי עבד שעות נוספות רבות יותר, אלא רק שקיבל שכר מופחת של 10 ₪ לכל שעה.

י.ב"כ התובעת – מעלה, ובצדק, פגמים מסויימים שנפלו בתלושי השכר של התובע – כמו למשל - העובדה שנרשם בתלושים כאילו החל לעבוד ב-1/9/02 בעוד שהתחיל לעבוד ב-20/10/02. כך גם עולה כי בחודש בו היה בחופשה ללא תשלום – הוצא תלוש רגיל. אעפ"כ, ומעיון בתלושים שהוצגו על ידי הנתבעת, ומאידך – בחישובים הסתמיים שערך התובע - ולמרות פגמים מסויימים בתלושים – עדיפה עלינו טענת הנתבעת, כי ככלל, התובע קיבל את השכר כאמור בתלושים, וזו הסיבה שגם לאחר שהתובע בדק את שעות עבודתו בזמן אמת – לא בא בטענות לנתבעת. יצויין כי נראה שהתובע היה מודע ולו לזכויותיו הבסיסיות. זו הסיבה גם שערך בתחילה רישום משלו, וזו הסיבה שגם לאחר שבדק – מצא בזמן אמת כי קיבל את המגיע לו. הטענה כי קיבל כל חודש רק 10 ₪ עבור כל שעה נוספת נראית תמוהה. לו היה טוען כי קיבל עבור שעה נוספת שכר רגיל ללא תוספת של 125% ו-150% - ניתן היה להבין כי אינו יודע את החוקים לעניין תוספת בגין שעות נוספות. אולם אילו קיבל שכר של 10 ₪ לשעה נוספת (פחות ממה שקיבל, לטענתו, עבור שעה רגילה), אין זה סביר שלא היה דורש באופן מיידי ולו גם השלמה ל-100% שכר, מה גם שערך לטענתו רישום מלא של השעות, ובדק מדי חודש שקיבל בהתאם לכך את שכרו. לאור זאת – לא ניתן לקבל את טענות התובע לעניין שעות נוספות, ויש לראותו כמי שקיבל על סמך האמור בתלושים. כך גם לעניין גובה השכר לא ניתן לקבל את טענות התובע. בניגוד לטענת התובע כי קיבל 645 דולר לחודש, עולה מהתלושים כי קיבל סכומים גבוהים בהרבה (כ-1,200 דולר לחודש - סכומים שהתשנו מעט בשל שערי הדולר המשתנים). לאור האמור – התביעה להפרשי שכר ולשעות נוספות – נדחית.

יא.פיצויי פיטורין:לטענת הנתבעת, אף שלא הייתה חייבת לשלם לתובע פיצויי פיטורין לאור העובדה שהפסקת העבודה נעשתה לאחר שהוויזה שלו הסתיימה, שיחררה לו את הסכום שנצבר לזכותו בקרן הפיצויים, וכי שילמה לו את סכום הפיצויים שהגיע לו,במזומן, לאחר שחתם על גב הצ'ק חתימת היסב וחתם על כתב ויתור ושחרור. מנגד טוען התובע כי לא קיבל כל סכום בגין פיצויי פיטורין וכי החתימות אינן שלו. ב"כ התובע ביקשה לקבל לידיה את הצ'ק המקורי ואת החתימות המקוריות – אך בפועל אלו לא הומצאו לה. לטענתה – יש בהימנעות זו כדי ללמד כי הנתבעת אינה מעוניינת להמציא מסמכי מקור אלו על מנת שלא תתברר האמת – דבר שצריך לפעול לחובתה. ואכן, מסמכי המקור לא הוצגו, כשלדברי עדי הנתבעת – לא הצליחו לאתרם. גם בנקודה זו – לו הייתה התביעה מוגשת סמוך לסיום העבודה - ניתן היה לראות בנתבעת כמי שאחראית על כך שמסמכי המקור לא הומצאו. אלא, שמדובר במס' שנים שלאחר מכן, ובהתחשב בעובדה שלנתבעת היו אותה עת למעלה מ-200 עובדים, יש לקבל את טענתה כי אכן לא מצאה את מסמכי המקור. מהמסמכים שהומצאו לתיק בצירוף לכתב ההגנה עולה, כי הנתבעת ביקשה לשחרר את כספי הפיצויים שנצברו לטובת התובע, וכי אכן שוחרר עבורו סכום של 13,219 ₪. הנתבעת גם המציאה את צילום הצ'ק שנרשם לטובת התובע, כאשר מאחוריו יש חתימת היסב בצירוף מספר הדרכון של התובע (ומשהוגש הדרכון המקורי ניתן אכן לאמת כי זהו מספר הדרכון שלו). טענת התובע הינה כי למרות שחרור הכספים, הסכומים לא נמסרו לתובע. בנסיבות אלו, ומהתובע מודה כי קיבל בסיום עבודתו כספים, אך לא ידע עבור מה (ובסכומים נמוכים יותר של 1,780 ₪), קשה לקבל את טענותיו של התובע כי לא קיבל את פיצויי הפיטורין ששוחררו עבורו, כי לא חתם על הצ'ק או כי לא חתם על כך שקיבל את המגיע לו. מבחינת בית הדין, וכל עוד לא הוכח אחרת – ולא הוכח אחרת - יש לראות את התובע כמי שחתם על מסמכים אלו, וכי אכן קיבל את הסכומים האמורים.יתרה מכך, טענת זיוף היא טענה מאוד חמורה, ואעפ"כ , ואף שטען שחתימותיו זויפו -לא הוגשה כל תלונה בעניין זה למשטרה. משלא הוכחה טענת זיוף – יש לראות את התובע כמי שחתם על הצ'ק - על מנת שהנתבעת תפרע אותו עבורו, ובתמורה קיבל את התמורה וחתם על כתב הויתור.טענה נוספת הועלתה על ידי ב"כ התובע כי - מאחר שכתב הויתור נחתם ב-7/6/05, ואילו התובע עזב – על פי הנטען את הארץ ב-16/5/05, הרי שכתב הויתור לא נחתם על ידו. אלא שהתובע עצמו אינו טוען כי עזב את הארץ ב-16/5/05. להיפך, בעדותו אומר התובע כי הוא נשלח לשדה התעופה אך בפועל היה בקבוצה של 5 עובדים שלא טסו אלא נשארו עדיין בארץ. וכך העיד (עמ' 23 רישא):"ת. שלחו אותי למטוס, שהנהג של החברה שלקח אותנו באיחור לשדה התעופה הגיעה באיחור לשדה התעופה . היינו 8 רומנים. שלושה הצליחו לעשות צ'אק אין ובא מישהו מהמטוס ואמר ששלושה נכנסים ו-5 לא. משהו מהמטוס קפטן לא יודע מי. הייתי בין החמישה". גם מהדרכון שהוצג – לא ניתן לראות מתי עזב את הארץ במועד זה, וכיוון שבפועל עזב, ואין על כך רישום בדרכון (כמו שאין בו רישום על כניסתו לצורך מתן העדות) סביר להניח שהיה לו דרכון חדש בו נרשם מועד עזיבתו את הארץ. לעניין זה יצויין כי לאחר מתן העדות בבית הדין הודיע ב"כ הנתבעת כי מר דנינו פנה לרשות שדות התעופה ומצא כי התובע עזב את הארץ 9 ימים לאחר החתימה על מסמך הויתור. ב"כ התובע השיבה בתגובה כי מדובר במסמך שנערך לצורך המשפט (טענה שאינה ברורה כלל), והגישה את הדרכון של התובע. אלא שכאמור, מתוך הדרכון שהוגש לא ניתן לראות מתי עזב את הארץ.ונקודה נוספת:מטעם הנתבעת העידו מר דנינו, מנהל החשבונות, ומר סוויסה. למרות שלאור חלוף הזמן עדויותיהם לוקות בחסר - עדויותיהן אמינות עלינו, ואכן, לא ניתן היה לצפות לשליטה מלאה בעניינו של התובע, כאשר התובע לא בא מעולם בטענות במהלך עבודתו – וגם לא לאחר מכן, וכאשר מדובר בחברה שהעסיקה עובדים רבים כל כך. מר דנינו הצהיר (סעיף 17 לתצהירו) לעניין הנסיבות בהן קיבל התובע את פיצויי הפיטורין לאחר שחתם על חתימת ההיסב ונתן לו את הכספים במזומן. עדות זו מקובלת עלינו כנכונה, ולאור כל האמור לעיל – לא נסתרה.לאור זאת, גם התביעה לפיצויי פיטורין – נדחית.

יב.החזר 820 דולר :בכתב התביעה נאמר כי התובע שילם לנתבעת 820 דולר עם כניסתו לארץ, ולכן זכאי להחזר. בסיכומי ב"כ התובע אין התייחסות לסכום זה ונראה כי זנחה רכיב זה. למעלה מן הצורך יאמר כי מעדותו של התובע (עמ' 19 רישא) עולה כי לא הנתבעת קיבלה את הכסף אלא הסוכן שהביא אותו. וכך נשאל והשיב:"ש. למי נתת את הכסף?ת. לא יודע את השם שלו. עבר הרבה שנים מאז.ש.אולי זה הסוכן שהביא אותך?ת.כן, הסוכן שהביא אותי מבוקרסט לישראל."הווה אומר – לא הנתבעת חייבת להחזיר לו את הסכום ששילם, ועל כן בכל מקרה – דין רכיב זה להידחות.

יג.דמי הבראה:כאמור, ולמרות סימני שאלה מסויימים – מקובל עלינו כי תלושי המשכורת משקפים את מה שקיבל התובע בפועל. לפיכך, כל רכיבי התביעה האחרים צריכים להיבחן ראשית כל לאור האמור בתלושים. לעניין דמי הבראה – התובע טען כי לא קיבל דמי הברה כלל. מהתלושים ניתן ללמוד כי קיבל 1,275 ₪ מיולי 7/03 ו-836 בתלוש 8/04. מאחר שהתובע סיים את עבודתו ב-15/5/05, היה זכאי בסיום עבודתו להפרש דמי הבראה בגין השנה האחרונה. לפי תעריף שהיה באותה תקופה זכאי היה התובע לששה ימי הבראה לפי 306 ₪ ובסה"כ 1,838 ₪.