מרימה נ' הפניקס הישראלי חברה לבטוח בעמ

פסק דין

1.בפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בגין תאונה בה היתה התובעת מעורבת ביום 19.9.07, בהיותה בת 41, עת נהגה ברכב המבוטח באמצעות הנתבעת (להלן: "התאונה").

2.בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4ג' לחוק לאחר שכל צד סיכם את טענותיו בתביעה.

3.אין מחלוקת בין הצדדים בעניין נסיבות אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי אלא רק בעניין גובה הנזק. יצויין כי לבקשת התובעת מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ושכרו הושת על התובעת, אולם, התובעת ויתרה על המינוי, לטענתה בשל חסרון כיס.

4.לאחר אירוע התאונה התלוננה התובעת על כאבי גב וצוואר והיא נבדקה בחדר מיון של בית חולים רמב"ם. התובעת שוחררה מחדר המיון עם המלצות למנוחה למשך 3 ימים והמשך מעקב רפואי. בהמשך, התובעת עברה טיפולי פזיוטרפיה.

בבדיקת מיפוי עצם מיום 13.11.07 נמצאה אצל התובעת קליטה מוגברת באזור חוליה 4D, ככל הנראה על רקע של טראומה.

5.לטענת התובעת בתמצית, עובר לאירוע התאונה היא סבלה מרגישות בגב תחתון אולם התאונה החריפה את מצבה. התובעת מפנה לפענוח ממצאי בדיקת מיפוי עצם אשר עברה ביום 13.11.07 בה נרשם כי הקליטה המוגברת הינה "ככל הנראה על רקע טראומה" ולפיכך היא מבקשת לייחס ממצא זה לתאונה. התובעת מפנה למעקב הרפואי בו היתה והטיפולים אשר קיבלה לאחר התאונה וטוענת כי ממועד האירוע היא סובלת מרגישות באזור הצוואר, הכתפיים והמותן וכן מכאבי גב וצוואר. בשל אותם כאבים ומגבלות התובעת מתקשה לטפל בבני משפחה ובביצוע עבודות הבית. התובעת מבקשת פיצוי בגין כאב וסבל, עזרה מוגברת של בעלה למשך 6 חודשים לאחר אירוע התאונה וכן הפסדי שכר הואיל ולטענתה היא התכוונה לולא אירוע התאונה להשתלב בשוק העבודה.

6.לטענת הנתבעת בתמצית, עסקינן בתאונה קלה ביותר ללא פגיעה ממשית בתובעת אשר השפעותיה חלפו לאחר האירוע. למעט תלונה על רגישות קלה בצוואר, לא התגלה בבדיקת התובעת בחדר המיון כל ממצא אובייקטיבי. הנתבעת מפנה לדלות התיעוד הרפואי לאחר התאונה, לעברה הרפואי של התובעת בקשר לבעיות הגב מהן סבלה ולזמן שחלף ממועד התאונה ועד לפנייה לקבלת טיפול רפואי במסגרת קופת חולים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מהמסמכים הרפואיים עולה כי מצבה של התובעת לא השתנה והממצא שהופיע בבדיקת מיפוי עצם מיום 13.11.07 הוא ממצא ישן ללא קשר לתאונה. התובעת הינה עקרת בית ועל-כן אין מקום לפצות אותה בגין הפסדי שכר או עבור עזרת צד ג' ויש לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 2,500 ₪ בלבד.

7.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 11% בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ''ט עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ד אדר תש"ע, 10 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: