מרים נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 24.7.2012, שקבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

2.המערערת טענה כי יש בליקוייה הגופניים והנפשיים כדי להצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר, שכן אינה מתפקדת בביתה ונזקקת לעזרה בניקיון הבית ובטיפול בבעלה, נכה אף הוא.

3.מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שכן ערכה בדיקה יסודית על יסוד קביעת דרגת הנכות הרפואית ומסקנותיה של הועדה תואמות להמלצות הרופא המוסמך ופקיד השיקום.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 24.7.12, הקשיבה ורשמה את תלונות המערערת בפניה. המערערת התלוננה כי היא סובלת מכאבים, מחרדות ורעידות ומתקשה לתפקד, וכי היא נעזרת בבתה בעבודות הבית. עוד עולה מהפרוטוקול כי הונחו בפני הועדה מסמכי תיק הנכות והמידע הסוציאלי. הועדה ציינה את הליקויים הגופניים מהם סובלת המערערת וציינה את שיעור הנכות הרפואית שנקבע בגין כל אחד מהליקויים. הועדה ציינה כי לאחר עיון במסמכים הרפואיים הרי שמדובר בליקוי נפשי בחומרה בינונית בעוד יתר הליקויים הם בחומרה קלה. לאחר שהתחשבה בליקויים השונים ובמידת חומרתם, ולאור התרשמותה מריאיון עם המערערת, קבעה הועדה כי המערערת מסוגלת לעבודות בית קלות שאינן דורשות מאמץ פיזי, וכי המערערת אכן זקוקה למנוחה בין התפקודים. לפיכך סברה הועדה כי המערערת מוגבלת באופן חלקי ובשיער 60%.

הרופא המוסמך קבע בחוות-דעתו לענין כושר התפקוד של המערערת ביום 25.3.12 כי עקב הליקוי קיימת הגבלה קלה בתפקודה.

עובדת השיקום קבעה בחוות-דעתה מיום 6.6.12 כי יש לראות את המערערת כשמי שאיבדה את יכולתה לתפקד במשק ביתה בהיקף של 60%, שכן המערערת יכולה לבצע עבודות בית שאינם כרוכות במאמצים פיזיים, בכפוף לתנודות במצבה הנפשי.

5.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

בנסיבות המקרה כאן לא הועלו על-ידי המערערת כל שאלות או טענות משפטיות. עיון בפרוטוקול העלה, כאמור, כי הועדה התייחסה לפגימות השונות, העריכה את מידת השפעתן על כושרה של המערערת לתפקד במשק הבית, ולא נמצאה אי התאמה כלשהיא בין ממצאי הועדה למסקנות אליהם הגיע, והמסקנות אף תואמות את המלצת הרופא המוסמך ופקיד השיקום. לפיכך, לא ניתן לומר כי קיימת שאלה של חוק המצדיקה את התערבות בית הדין.

6.בהעדר פגם משפטי – הערעור נדחה בזאת.

7.אין צו להוצאות.

8.הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ג, (19 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: