מרים בעק נ' אפרים פולאק ואח'

פסק דין

. לפניי מונחות שתי בקשות הראשונה היא בש"א 19005/09 שעניינה בקשה למחיקה על הסף של התובענה העיקרית היא ה.פ. 1697/09. הבקשה השנייה (בקשה 3 במערכת נט המשפט) הינה בקשה למחוק את המשיבים 3-8 (להלן: "האחים") מהתובענה העיקרית.

ה.פ. 1697/09 הינה בקשתם של מרים ויששכר בעק (להלן: "המוכרים") להצהיר כי 4 פסקי הבוררות שניתנו בין המוכרים לבין המבקש אפרים פולק (להלן: "פולק") ע"י ביה"ד צדק בני-ברק ואשר אושרו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, בטלים, כי לפולק אין כל זכויות או בעלות בנכס הידוע כחלקה 435 בגוש 6190 ברחוב נחמיה 12 בני ברק (להלן: "הנכס") ובכלל זה להורות על ביטול כל רישום ו/או פעולה שנעשתה בעניין זכותו ו/או בעלותו בנכס.

רקע

2. עניינם של המוכרים, פולק והאחים נידון בשלושה תיקים שונים אשר ההכרעות בכולם הפכו לחלוטות. המוכרים והאחים רשומים כבעלים משותפים של הנכס אשר נרכש על ידי אבי המשפחה. לאחר פטירתו, ביקשו בני המשפחה להגשים את שאיפתו להקים על הנכס בניין שישמש לישיבה, אלא לאחר שהחלה בניית הבניין אזלו כספי בני המשפחה והבנייה הופסקה כשהבניין בשלב של גמר שלד.

ביום 15.3.1993 נחתם הסכם שכותרתו "חוזה מכירה" בין המוכרים לבין פולק שלפיו התחייבו המוכרים למכור ולהעביר על שם פולק בלשכת רישום מקרקעין שלוש דירות (מסוימות) בבניין ובתמורה התחייב פולק להשלים את עבודות הגמר של הבניין כולו. עוד הוסכם כי המוכרים יהיו זכאים לרכוש חזרה מפולק את שלוש הדירות או אחת מהן, בתוך שלוש שנים, לפי ערך השוק של הדירה באותו זמן. עוד נאמר ב"הואיל" הראשון להסכם כי המוכרים הם בעלים של הבניין ומיופי כוח של כל הבעלים האחרים הרשומים בשטר המכר, קרי מיופי כוח של האחים.

מאחר שבין המוכרים לבין פולק התגלעו חילוקי דעות בנוגע להסכם המכר פנו שני הצדדים לבוררות לפני בית דין צדק. בסופו של דבר בד"צ נתן פסק בוררות וקבע כי שלוש הדירות בבניין שייכות לפולק וכי על המוכרים לעשות את כל הפעולות הנדרשות לרישום הדירות על שמו. עוד קודם לכן, תפס פולק חזקה בשלוש הדירות ושתיים מהן הושכרו לשמואל לוריא ולעוזיאל שרעבי (להלן: "השוכרים"). המוכרים לא עשו שימוש בזכות לרכישת הדירות ועתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות [ה.פ. 1155/96, 1709/96, 1559 בעק נ' פולק (לא פורסם) מיום 13.1.1998). כב' השופטת רות שרטנברג-אליעז הגיעה למסקנה כי המוכרים לא הוכיחו את עילות הביטול שנטענו על ידם. באשר לטענתם כי הסכם המכירה היה הסכם למראית עין בלבד וכי מהותו האמיתית היתה הסכם הלוואה, אמנם ביהמ"ש המחוזי לא דן בה לגופה אולם ציין כי נראה שאין בה ממש. לפיכך דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את הפסק. בקשת רשות ערעור שהגישו המוכרים נדחתה ע"י כב' השופט טירקל בבית המשפט העליון [ר' ע"א 1010/98 הרבנית מרים בעק נ' אפרים פולק (לא פורסם) מיום 4.6.1998].

האחים פנו אף הם לביהמ"ש המחוזי [ת.א. 306/96 שמואל דוד בעק ואח' נ' אפרים פולק (לא פורסם) מיום 5.12.2001)] בתביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם המכירה אינו מחייב אותם כיוון שהמוכרים לא הוסמכו ביפויי הכוח לבצע עסקת מכר בשמם. עוד טענו כי הסכם המכירה הוא הסכם למראית עין בלבד. כב' השופטת גרסטל קבעה כי המוכרים לא היו מוסמכים להתקשר בהסכם המכירה בשם האחים ועל כן הסכם המכירה חסר תוקף. בנוסף קבעה כב' השופטת גרסטל כי הסכם המכירה היה הסכם למרעין עין בלבד, כסות לעסקת הלוואה שנועדה להתגבר על איסור הריבית, ועל כן הוא בטל. משכך, קבעה כב' השופטת גרסטל כי משלא היה כלל הסכם מכר, אזי אין כל נפקות אופרטיבית לאמור בפסק הבוררות והוא אינו מחייב את האחים שלא היו צד לו, לא ידעו אודותיו ולא הסמיכו כל גורם אחר להופיע בשמם בבוררות (להלן: "פסק הדין ההצהרתי"). פולק הגיש ערעור לביהמ"ש העליון [ע"א 831/02 אפרים פולק נ' שמואל דוד בעק (לא פורסם) מיום 11.5.2003], אך בהמלצת בית המשפט חזר בו ובפסק הדין שדחה את הערעור צוין כי "אם יש למערער זכויות כנגד מי מהצדדים ממקור אחר, זכויותיו שמורות לו".

עוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור על פסק הדין ההצהרתי, הגישו האחים תביעה לבית המשפט השלום בפני כב' השופט חיים טובי [ת.א. 219222/02 בעק שמואל דוד ואח' נ' פולק אפרים ואח' (לא פורסם) מיום 31.7.2006] ובה עתרו להורות על סילוק ידם של פולק והשוכרים משלוש הדירות, להורות על מתן חשבונות בגין ההכנסות מדמי השכירות שגבה פולק מהשוכרים וכן עתרו לחייבו בתשלום דמי השכירות שנגבו על ידו.

כב' השופט טובי הגיע למסקנה כי ניתן ליישב את פסק הדין ההצהרתי לצד פסק הדין המאשר את פסק הבוררות וקבע כי פסק הבוררות אשר הפך חלוט, מחייב הן את פולק והן את המוכרים כך שפולק זכאי לזכויות המוכרים כחלקם בשלוש הדירות שנמכרו לו בהסכם המכירה ועל המוכרים לפעול להעביר על שמו את הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. יחד עם זאת, קבע כב' השופט טובי כי נוכח האמור בפסק הדין ההצהרתי, פסק הבוררות איננו מחייב את האחים. על כן, עסקת המכר נעשתה אך ורק על ידי חלק מהבעלים שלהם 7/16 ביחידות שבבניין. משכך, דחה טובי את הבקשה לסילוק ידו של פולק מהדירות ואת הסעדים האחרים להם עתרו האחים.

ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורם של האחים על החלטה זו [ע"א 2959/06 בעק שמואל דוד ואח' נ' פולק אפרים ואח' (לא פורסם) מיום 17.11.2008], גם בקשת רשות הערעור בביהמ"ש העליון נדחתה ע"י כב' השופט דנציגר [רע"א 2940/09 שמואל דוד בעק ואח' נ' אפרים פולק ואח' (לא פורסם) מיום 28.6.2009].

דיון

3. המוכרים מבקשים במסגרת המרצת הפתיחה לבטל את פסק הבורר שיצא מפני בד"צ. מן המקובץ עולה כי ניתן פסק דין חלוט בבקשה לבטל את פסק הבוררות ע"י כב' השופט טירקל. במצב דברים זה ישנו מעשה בית דין חלוט ופסק הבורר צריך שיישאר על מכונו ולו כלפי המוכרים. המוכרים טוענים להתגלותה של עובדה חדשה המצדיקה דיון מחודש בתוקפו של פסק הבורר. עובדה זו היא פסק דינה של כב' השופטת גרסטל. סעיף 27 לחוק הבוררות קובע:

(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.

(ב) היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) – מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה.

(ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר.

(ד) המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1) והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10).

מכאן עולה כי המועד להגשת בקשת ביטול פסק בורר עפ"י סעיף 27(ד) הינו 45 יום לאחר שהתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה. הבקשה לביטול פסק הבורר שבפניי הוגשה ביום 14.9.2009. טענותיהם של המוכרים לביטול פסק הבורר נסמכות על פסק הדין ההצהרתי שניתן ביום 5.12.2001. על כן, חלפו קרוב לשמונה שנים מאז התגלותן של העובדות החדשות לשיטתם ועד להגשת בקשת הביטול. פסק הדין בביהמ"ש העליון בסוגיה זו ניתן בשנת 2003, שש שנים לפני הגשת ה.פ. 1697/09. אף אם נלך על דרך הקולא, הרי שהבקשה הוגשה באיחור גם אם מועד התגלות העובדות החדשות הינו פסק הדין החלוט בתביעת הסילוק של האחים שניתן ביום 28.6.2009.

כך אין בידי לקבל כי המדובר "בעובדות חדשות". טענתם של המוכרים מראשית הדרך היתה כי אין המדובר בהסכם מכר אלא בהסכם למראית עין להסכם הלוואה. הכרת בית המשפט בטענה זו ביחסים שבין האחים ופולק אינה מגלה עובדה חדשה. למצער זוהי קביעה חדשה של עובדה שהמוכרים החזיקו בה 'מהיום הראשון'. קביעה חדשה זו צומחת על רקע השימוש שעשו המוכרים ביפוי הכוח שניתן להם מאת האחים מעבר להרשאה שניתנה להם. רוצה לומר, בית משפט מפי כב' השופטת גרסטל קובע כי האחים אינם מחויבים בהתחייבוית המוכרים הואיל והתחייבויות המוכרים כלפי פולק, קרי התחייבות למכר זכויות בנכס, חורגות מההרשאה שניתנה על ידי האחים. אם כך, בית המשפט מכיר בכך כי ההכרעה שבה נקבע כי התקיימה עסקת מכר זכויות בין המוכרים לפולק, היא הכרעה חלוטה. קביעת בית המשפט כי המדובר בעסקה למראית עין אם כך חלה אך על האחים. לו הכיר בית המשפט מפי כב' השופטת גרסטל בכך שאף המוכרים התקשרו בעסקת הלוואה הנחזית כעסקת מכר, לא היה צורך לקבוע כי המוכרים חרגו מן ההרשאה. שהרי יפוי הכוח ניתן לצורך נטילת הלוואה מפולק. רוצה לומר, כי פסק הדין האמור אף אינו מהווה מבחינת תוכנו, גילוי של עובדה חדשה או קביעה שסותרת את קביעות פסק הדין שאישר את פסק הבוררות שיצא מלפני בד"צ. גם כב' השופט טובי מכיר בזכויות פולק שקיבל מהמוכרים בצד זכויות האחים בנכס ומסדיר את מכלול היחסים שבין המוכרים. לא ברור מה הצורך בפניה נוספת לערכאות במצב דברים זה.

דינה של ההמרצה המבקשת את ביטול פסק הבוררות, להדחות על הסף הן בשל שלא הוצג טעם ממשי לאיחור הניכר מיום שהתגלו עובדות חדשות לכאורה והן משום שאין המדובר בגילוי עובדות חדשות.