מריליוס נ' ברק

החלטה

1.לפני בקשת נתבע לעיכוב הליכים עד להכרעה בהליך אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי אשר, לטענת המבקש, יש בה כדי להשפיע על תוצאות תובענה זו. עוד הוא טוען כי מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים בשל עקרון "הליך תלוי ועומד". מנגד, טוען התובע כי הצדדים באותה תובענה אינם זהים לאילו שבפני, כי הפלוגתאות שתוכרענה שם שונות, וכי תהינה תוצאות ההליך המקביל אשר תהינה, לא תשפענה על ההליך שלפני.

2.על מנת להכריע בבקשה יש לבחון את התביעה, טענות הצדדים והשפעת פסה"ד שינתן בהליך האחר:

התובע הציג, לכאורה, תביעה פשוטה. הנתבע, עו"ד, שימש כנאמן בעסקת מקרקעין, הועברו לידיו כספים אשר היו אמורים לשמש לתשלום לבנקים ורכישת משכנתאות- וכניסת התובע בנעלי הנושה- הבנק ולצורך סילוק חובות. הנתבע הטעה את התובע כאשר ציין לפניו סכום משכנתאות גבוה מכפי שהיה, ואת ההפרש שלשל לכיסו, או העבירו לצד ג' שאיננו המוכר. התביעה הינה להשבת ההפרש שבין סכום המשכנתאות לסכום שהעביר הקונה, התובע לנתבע.

3.הנתבע מסכים כי העסקה הייתה עסקת מקרקעין בשווי של 735,000 $. מתוך הסכום האמור, 500,000 $ היו מיועדים לתשלום לבנקים והיתרה, שהפקדתה נדחתה- לכיסוי תשלומי מסים. התובע אכן העביר לידיו סכום של 500,000 $אשר היו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות עד אשר יומחו כל זכויות השעבוד לתובע.

4. לטענת הנתבע לא הייתה כל חשיבות לשאלה מהו גובה סכום המשכנתאות, ובלבד שתסולקנה. לשיטתו, משהועברו זכויות הבנק בדרך של הסכמי המחאת זכויות לתובע, קמה זכותו של המוכר לקבל את היתרה, עד לסכום של 500,000 $. לכך אף נתן בא כוח התובע את אישורו בכתב, ובהסתמך על אישור זה הועבר הסכום הנתבע לידי המוכר.

5.על מנת להבהיר, הפרויקט אותו רכש התובע הינו בית מגורים בהקמה. אשר שלוש מתוך הדירות בו כבר נמכרו למשפחת סגל, משפ' רובינשטיין, ומשפ' ביאלוסטוצקי, כולם בני משפחה של מר ביאלוסטוצקי איתו בא התובע בדברים ועימו רקם את ההסכמות. על פי הנטען ע"י התובע, אותן משפחות לא עמדו בהחזרי המשכנתאות שלקחו, והבנקים התכוונו לממש את הנכס לצורך פירעון החובות. משום כך הוסכם כי התובע יכנס בנעלי הבנק, וירכוש ע"י כך את זכויות שלוש המשפחות ויתר הזכויות בפרויקט, וכאשר ירצו נושים אחרים שהטילו עיקולים על הנכס, לממש את עיקוליהם, יעמוד הוא כנושה מובטח בסכום של 500,000$, (סכום המשכנתאות כפי שנמסר לו קודם לחתימת ההבנות) ויהדוף את יתר הנושים. על פי התובע, היה הגיונה של העסקה כלכלי-תשלום של 735,000$ עבור 4 דירות, כשמתוכם זכאים בני משפחת סגל ל-551,250$ המשולמים באמצעות פירעון המשכנתאות והיתרה לכיסוי חובות אחרים שאינם הבנקים.

6.לימים, הודיעו הנתבע, כבא כוח המוכר, על ביטול ההסכם עקב הפרתו. (התובע לא הפקיד בידי הנתבע את יתרת התמורה המוסכמת).

7.בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, ככל שהבינותי, עותרות משפחת סגל והחברה שבבעלות המוכר לביטול העסקאות ומתן הרשות לפדות את המשכנתאות מאת התובע על פי שווין. לשיטתם שילם התובע את סכום המשכנתאות בלבד ואילו את היתרה, שהועברה ע"י הנתבע לחשבון בחו"ל, טוען התובע כי הינן מכחישות. פירושו של דבר כי מתוך כלל התמורה טוענים הזכאים לה, לכאורה, כי קיבלו 1/3 בלבד, השליש האחר נעלם, והאחרון מצוי עדיין בידיו של התובע.

8.התובע טוען כי אם ייקבע שלסגל יש זכות לפדות המשכנתא, ממילא יעמוד מול שוקת שבורה בכל הנוגע ליתרה שהעביר הנתבע לצד ג'. מאידך, גם אם ייקבע כי הוא הבעלים, עדיין תיוותר טענת המוכר כי לא קיבל את הסכום שהעביר הנתבע לחו"ל, וגם אם יודה בקבלתו, יוותרו חובות רבים על הנכס שסילוקם עולה פי כמה על סכום העסקה המוסכם.

9.לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, לרבות ההבהרה ופרוטוקול הדיון, קביעתי כדלקמן:

המבחן לזהות ההליכים בהקשר של הליך תלוי ועומד, איננו מבחן הסעד, כי אם מבחן הזהות של המערכת העובדתית, העילות והטענות המשפטיות. " לפי ההלכה, כמו ב"מעשה-בית-דין", כך גם ב"ענין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות (ראה פסק-דיני ב-ע"א 424/73, [1], בע' 540-541), ברם הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של זהות צורת התביעות אלא בענינים של ממש, היינו, לפי מהותן העיקרית." (ע"א 9/75 - שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נגד מינהל מקרקעי ישראל פד"י, כרך כט(2) ע' 477, 481). אין מחלוקת כי העילות, הצדדים והסעדים שונים זה מזה.

8.כפי שהובהר, העסקה מורכבת - בכך יעסוק בית המשפט המחוזי. יתכן לא יהא צורך בבירור השאלות השנויות במחלוקת בתביעה האחרת בענייננו, שהרי בקצירת העומר ניתן לומר כי אם יוכיח הנתבע את טענותיו כי פעל על פי ההסכמות ובמיוחד על פי הרשאות שניתנו לו, ממילא לא יחוב בהשבת ההפרש. מאידך, אם יוכיח התובע את הפרת חובת הנאמנות של הנתבע, תקום לכאורה זכאותו.

10. אלא שבכך לא די שכן תביעת התובע הינה תביעה נזיקית, בה עליו להוכיח בנוסף להתרשלות הנתבע גם את הנזק שנגרם לו. שאלה זו תוכרע להבנתי ע"י בית המשפט המחוזי אשר אמור לקבוע, בין היתר, אם קיבלו בעלי הזכויות השונים את חלקם בתמורה (אותו שליש שנעלם) אם לאו. התובע טוען כי "היה ויקבע שלחייבת אין זכות פדיון ולא תהא מחלוקת שהכסף שהיה מופקד אצל הנתבע עבר לידה, עדיין התובע ידרש לבצע את שהוטל על הנתבע (ושאושר על ידו בחתימתו על המסמך מיום 8/2/06) ולשחרר מכספו את כל השעבודים כדי לזכות לקבל את הקרקע. הסכומים אשר ידרשו לצורך כך, בהתאם למסמך מיום 8/2/06, היו אמורים לעבור לידי הנתבע דכאן והוא זה שהיה אמור לעשות בהם שימוש, ראשית לצורך כך. "

11.שאלת ביטול העסקה הינה בעלת משמעות לקביעת גובה הנזק שנגרם לתובע ע"י הנתבע, ככל שיקבע כי התרשל, שהרי הביטול מלווה אף השבה. ככל שיוחלט שם על ביטול העסקה והשבה, ממילא נשמטת עילת תביעתו של התובע כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה שלפני. יתכן אף כי במקרה כזה יקום צורך בתיקון כתב התביעה. בשאלה זו לא אוכל להכריע עד אשר יאמר בית המשפט המחוזי את דברו.

12.הואיל והתביעה המתבררת שם הוגשה לפני התביעה שלפני, ואליה הצטרפו תביעות נוספות, אין מנוס מלעכב את ההליכים בתובענה זו עד שיתגבש סכום הנזק, ככל שנגרם, וכך הנני מורה.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ב, 10 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: