מריליוס נ' ברק

לפני

כב' השופטת ריבה ניב

תובע/משיב

אבי שמעון מריליוס

נגד

נתבע/מבקש:

אשר ברק

החלטה

1.לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף.

המשיב הגיש את תביעתו כנגד המבקש להשבת כספים אשר היו אמורים, לשיטתו, להיות מוחזקים בידי המבקש, עו"ד במקצועו, בנאמנות, ואשר הועברו (ככל הנראה) לידי צד ג' שלא היה זכאי לקבלם.

2.המבקש מכחיש כי נתקיימה נאמנות בנסיבות המתוארות אך טוען כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה העוסקת בנאמנות וכי בעילת תביעה כזו ידון בית המשפט המחוזי- ואין בלתו.

3.תגובת המשיב הינה כי הבקשה הוגשה באיחור, לאחר הגשת כתב ההגנה וכי אין לקבל את תירוצו של המבקש, המנהל משרד ומעסיק מספר עורכי דין, כי לא התפנה להגישה קודם לכן. לגופם של הדברים טוען המשיב כי אין המבקש יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, להכחיש את הנאמנות מחד גיסא, ולהתבסס עליה, מאידך גיסא.

עוד טוען המשיב כי המחלוקת להכרעה אינה נוגעת לשאלת נאמנותו של המבקש המודה כי החזיק בכספים שהועברו לו ע"י המשיב, אלא האם חב הוא לשלם/להשיב כספים אלו, בין שהינם ברשותו ובין אם לאו.

4.דיון

על מנת להכריע בשאלה, יש לבחון את העובדות המפורטות בתביעה ואת עילותיה המשפטיות, שהרי בקשת הסילוק נבחנת עפ"י טענות הנטענות בכתב התביעה והאם מגלות הן עילת תביעה.

בתביעתו, מתאר המשיב עסקת מקרקעין בה היה הנכס הנרכש משועבד ומעוקל וגובהם של החובות אשר רבצו עליו לא היה ידוע. משכך, החליט המשיב "שהדרך הנכונה והבטוחה ביותר לרכישת הנכס הינה על דרך רכישת ופדיון חוב המשכנתאות שרבצו על הנכס". המשיב רכש את חובם של החייבים והיה זכאי, על פי הנטען על ידו לרשום משכנתא להבטחת זכויות הבנק שהועברו לידיו. באי כוח הצדדים העריכו כי סכום החובות לבנקים עומד על עד 500,000 $ ולפיכך הוחלט כי המבקש ישמש כנאמן ויעביר לבנקים את הכספים שיקבל מהמשיב לפירעון החוב. (לטענת המבקש בכתב הגנתו יתרת התמורה בגין העסקה בסך 235,000$ אמורה הייתה להיות משולמת ע"י המשיב בדרך אחרת (שירותי בנייה, מכיוון שהיה מדובר בפרויקט בנייה "תקוע" שהחייב,מר ביאלוסטוצקי, מוכר המשכנתאות, התחייב כלפי צדדים שלישיים.) לטענת המשיב הפקיד בידי המבקש את התשלום הראשון בסך 500,000 $. מתוך סכום זה שילם המבקש לבנקים 241,000 $ ואילו היתרה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

5.המשיב טוען כנגד המבקש כי הציג מצגי שווא כאילו עומד החוב לבנקים על 385,000 $ בעוד שבפועל עמד החוב על 241,000$ בלבד. עוד טען כי בא כוחו אישר למבקש לשחרר את הכספים מחשבון הנאמנות רק כנגד חוזה חתום בצירוף ייפוי כוח לטובת המשיב ובא כוחו אולם ההסכמים ויפויי הכוח של הבנקים נחתמו לאחר העברת הכספים- בניגוד למוסכם.

6.בכתב התביעה מבסס המשיב את תביעתו: "כך, ובין היתר פעולותיו מעשיו ו/או מחדליו של הנתבע עולים כדי ה-פרת חובות הנאמנות שלו כלפי התובע, הפרת חובותיו לפי חוק הנאמנות תשל"ט- 1979 וחוק השליחות תשכ"ה- 1965." בתגובתו לבקשה כתב: "המחלוקת שהובאה להכרעת כבוד בית המשפט בתיק זה אינה נוגעת לשאלת נאמנותו של הנתבע, אשר (כיום לפחות) מודה בפה מלא כי החזיק בעבר בכספים שהועברו לו על ידי התובע ואין חולק כי כספים אלו הועברו כחלק מהסכמות להן היה הנתבע צד (לכל הפחות כבא כוח)".

7. המבקש טוען כי העסקה הייתה עסקת מכר מקרקעין רגילה ואולם בשל חובותיו של המוכר נמצאה הדרך של רכישת המשכנתאות כדרך יעילה להעמיד את המשיב, הקונה, כנושה מועדף אל מול החובות הנוספים שרבצו על הנכס, ולשם כך קיבל המבקש בנאמנות את כספי התמורה, אשר חלקם הועבר לבנקים, ולאחר שפרע המוכר את יתרת חובו לבנק באמצעים אחרים, שאינם מכספו של המשיב, העביר את יתרת הפקדון לידיו (של המוכר, בחשבונו בחו"ל). לשיטתו, התמצה תפקידו בשמירה על כספו של המשיב על מנת שלא יועבר לידי המוכר כל עוד לא סולקו החובות ואולם משהתקיימו התנאים שנקבעו והומחו למשיב זכויות הבנקים, תמה נאמנותו של המבקש כלפי המשיב .

8.ההיבט המשפטי