מריח נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 4.7.11. המדובר בדוח בגין נסיעה ברמזור אדום שהונצח בידי מצלמה, דהיינו הדוח לא נמסר לנהג על אתר.

המבקש טוען כי לא נהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא שהרכב נמכר לאחיינו כשנתיים קודם לכן, אולם עקב יחסי הקריבה ביניהם לא דאג להעברת הבעלות הפורמלית. המבקש טוען כי לא ידע על הדוח עד לאחרונה וכי הדוח שולם בידי האחיין בלא ידיעתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי הוגשה בחוסר סמכות מקומית וכי אין לקבל טענה של מכירת הרכב בהיעדר העברת בעלות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות,גם אם לא מטעמיה של המשיבה.

ראשית, המדובר בדוח ששולם זה מכבר. משמעות עובדה זו היא כי המבקש הודה בעבירה שבדוח, הורשע על פי הודאתו, נידון לעונש של קנס, ובעצם התשלום אף קיים את פסק הדין. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.

הארכת מועד במקרה של תשלום הדוח אפשרית רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. במקרה דנן לא הוברר על סמך מה טוען המבקש כי לא ידע על הדוח, וכיצד שילם אותו האחיין בלא ידיעתו. הרכב נותר רשום על שם המבקש, ולפיכך מובן כי כל דוח תנועה בעניינו יישלח לכתובתו, ולא לאחיין. לפיכך, החזקה היא כי הדוח התקבל אצל המבקש אשר הוא שהעביר אותו לאחיין.

במקרה דומה אמר בית המשפט העליון בעניין אבו עסב הנ"ל כי המערער לא הראה "בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים כי לא היה יכול לדעת על הגשת כתב אישום, ובמקרה זה דו"ח העבירה", לפיכך, לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק דין כוכבי הנ"ל, ומשום כך, אין מקום להיעתר לערעורו של המבקש ולבטל את החלטת בית המשפט קמא".

יתרה מכך, בחודש יוני 2012 הגיש המבקש בקשה להעברת הדוח על שם האחיין, כאשר לבקשה נלווים תצהירים מיום 10.5.12. בתצהירים אלה אין רמז לתשלום הדוח, ומובן כי לא ניתן היה לבקש הסבת הדוח לאחר התשלום. מכאן כי המבקש ידע על הדוח בטרם התשלום. אם זה המקרה, הרי שהוא זהה לעניינו של אבני אשר בקשתו נדחתה, כמו גם ערעורו בפני בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קבע כי: "המערער קיבל את הדו"ח לידיו, ומכאן שידע על קיומו, הוא העבירו לאמו בכדי שתשלמו ואכן כך היה. המערער לא קיבל כל ייעוץ משפטי, לא השכיל לקרוא את הודעת תשלום הקנס, שם כתוב במפורש, שישנה אפשרות לבטל את הד"ח ולשם כך יש לפנות לתובע, תוך 30 יום. כיום אחרי זמן רב, בא המערער ומבקש לשנות את רוע הגזירה.  כאמור, בענייננו אין מחלוקת שהמערער קיבל הודעת הקנס וידע עליה, מכאן שאין לערכאת הערעור דרך להתערב כמובא לעיל". ע"פ (חיפה) 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל.

זאת ועוד, מרגע שלא דאג המבקש להעברת הבעלות, הרי נטל על עצמו סיכון שכל עבירה המבוצעת ברכב תיוחס לו, מתברר כי לא נקט באמצעים מתאימים למניעת סיכון זה, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. אדם אינו יכול להסכים לרישום רכב על שמו, ולטעון בדיעבד כי על אף שהדוח התקבל בכתובתו, לא ידע עליו.

מעבר לכל האמור לעיל, אין בבקשה כל הסבר כיצד נודע למבקש על הדוח נגדו, שכן אם שולם זה מכבר בידי אחיינו, אין העניין צריך להוסיף להטרידו, אלא אם קיבל הודעת פסילה ממשרד הרישוי, וכבר נקבע לא אחת כי בקשות הבאות לאחר הודעות משרד הרישוי מצריכות בדיקה מעמיקה, בשל נסיונות רבים להתחמק "מגזירת" משרד הרישוי.

לבסוף, אין להתעלם מכך כי אף לפי גרסת המבקש הוא יודע על הדוח נגדו לפחות עשרה חודשים בטרם הגיש בקשתו זו. אין בבקשה שבפניי כל הסבר להשתהות זו בהגשת הבקשה לבית המשפט וכבר נקבע לא אחת כי עצם השיהוי עצמו יכול להצדיק דחיית הבקשה.

מכל האמור לעיל גם יחד מצאתי לנכון לדחות את הבקשה להארכת המועד.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ג, 25 מרץ 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: