מריומה ואח' נ' אטיאס ואח'

החלטה

(בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין)

ביום 18.6.09 הגישו התובעים את כתב התביעה בתיק דנן, בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.11.08 בה היו מעורבים רכבם ורכב הנתבעים.

נתבעת 2 הגישה כתב הגנה ביום 9.8.09 בו טענה כי אין לחייבה בתשלום פיצוי היות ופוליסת הביטוח שהונפקה לנתבע 1 לא חלה במקרה הנוכחי, לאור העובדה שנתבע 1 נפסל מלנהוג ואף חויב בקורס רענון.

נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה.

ביום 12.1.10 בהעדר התייצבותו של נתבע 1 ובהעדר הגנה, ניתן פסק דין בגדרו נמחקה נתבעת 2 ואילו נתבע 1 חויב לשלם לתובעים סכום של 1,981 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 600 ₪.

ביום 17.6.10 פנה נתבע 1 לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

בבקשתו טען נתבע 1 כי בתקופה בה התנהל הדיון היה בדיכאון נפשי ולא היה מסוגל לכלכל צעדיו. כן טען, כי בתקופה בה התקיים הדיון סבל מבעיות נפשיות עקב העובדה שחברתו לחיים לא אפשרה לו לראות את בנם המשותף. נתבע 1, כך נטען, פנה לייעוץ על מנת להתמודד עם בעיותיו ולא שם לב לבעיות משפטיות אחרות לרבות ההליך הנוכחי. בהמשך, למד נתבע 1 לדעת כי לפסק הדין שניתן בהעדרו קיימות השלכות נוספות, היות ובהליך אחר הועלתה כלפיו טענה לפיה פסק הדין שניתן בהעדרו מהווה השתק פלוגתא. משכך, רואה נתבע 1 חשיבות עליונה במתן אפשרות להביא את גרסתו בדבר תאונת הדרכים מושא ההליך בפני בית המשפט.

חלף דחיית בקשתו על הסף, נוכח השיהוי הבלתי סביר בהגשתה והעובדה שלא קיים את המוטל עליו בפסק הדין, ביום 20.6.10 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה. כן הוריתי לנתבע 1 להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 1,000 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבים באם תתקבל הבקשה או יקבע דיון בגינה. עוד הוריתי לנתבע 1 לצרף תעודות רפואיות ערוכות כדין לתמיכה בטענותיו, היות והתיעוד שצורף לבקשה מתייחס לבעיה רפואית מסוימת מיום 14.3.10 ואין בו כל אינדיקציה לבעיות נפשיות במועד הדיון, 12.1.10.

בנוסף ציינתי, כי לא מצאתי לעכב את ביצוע פסק הדין.

על פי ההחלטה נתבע 1 היה אמור להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט ואת התעודות הרפואיות לא יאוחר מיום 18.7.10.

סבור הייתי, נוכח הנסיבות שנוצרו ובקשתו החריגה של נתבע 1, כי לאור החלטתי יופקד סכום הכסף בקופת בית המשפט באופן מיידי, כן יצורף תיעוד רפואי, ויתירה מכך, סברתי כי נתבע 1 ישלם לתובעים את הסכומים שנפסקו לטובתם כאמור בפסק הדין שביצועו לא עוכב, בפרט שאין מדובר בסכומים חריגים וגבוהים במידה יוצאת דופן.

אלא שביום, 26.7.10, שבוע ימים לאחר שהיה עליו להפקיד את הכסף ולצרף מסמכים, פנה נתבע 1 בבקשה נוספת לבית המשפט בה ביקש להפקיד את הסכום שנקבע לכיסוי הוצאות המשיבים עד ליום 30.8.10.

בבקשתו טען, שטרם התקבלה תגובת המשיבים עקב איחור בקבלת ההחלטה בשל שביתת עובדי המזכירות.

דחיתי את הבקשה, שכן סבור אני, כי כאשר מבקש צד להליך (בשיהוי ניכר) לבטל פסק דין שניתן בהעדרו, אגב הפגנת זלזול בלתי מבוטל בצד שכנגד, עליו לברר ביוזמתו מה עלה בגורל בקשתו ולעשות מיידית לעמוד בתנאים שנקבעו ע"י בית המשפט בהחלטתו.

לדאבון הלב, לא כך נהג נתבע 1.

נתבע 1 לא הפקיד את הכסף אותו נדרש להפקיד בהתאם להחלטה, מייד כשנסתיימה שביתת המזכירות, כפי שניתן היה לצפות.

נתבע 1 לא צירף תיעוד רפואי התומך בטענה כי סבל מדיכאון או בעיות נפשיות במועד הדיון.

נתבע 1 אף לא קיים את האמור בפסק הדין שניתן לפני למעלה מחצי שנה ואשר ביצועו לא עוכב.

כעניין שבשגרה נקבעות על ידי בקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר אחד הצדדים, ועל פי רוב נקבעות הבקשות לדיון בכפוף לכיסוי הוצאות הצד השני, מתוך ראייה שזכאי כל אדם ליומו בבית המשפט אף אם נעדר הוא תחילה מן הדיון. אלא שמגישי הבקשות טורחים לברר דבר ההחלטה שניתנה בעניינם ולפעול על פיה.