מריאנוף ואח' נ' פרישקולניק ואח'

פסק דין

המדובר בתביעה ובתביעה – שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה מיום 22.12.11.

התובע העיד כי נסע מכיוון תחנת הרכבת בהרצליה לכיוון רעננה, נכנס למסלול הפנימי של מעגל התנועה על מנת לפנות לכיוון רעננה. בצומת עמדה במעבר חצייה מונית, וכאשר הוא נכנס, קרתה התאונה בסמוך למעבר החצייה. לדבריו, הוא אותת ימינה והרכב של הנתבע פגע בחלק האחורי ושפשף את הדלת. התאונה הייתה אחרי הכיכר.

הנתבע, שהינו מורה נהיגה ובעת התאונה היה הרכב נהוג על ידי תלמידו, העיד כי נסע מכיוון מזרח לכיוון מעגל תנועה כשמגמת פניו לנסוע ישר. בכניסה למעגל התנועה המעגל היה פנוי ממכוניות חונות. הוא נכנס למעגל שהיה פנוי מהתנועה שמשמאלו, התלמיד נצמד לנתיב הימני, הוא התחיל את התנועה שלו לתוך המעגל בנתיב הימני.

לדבריו, אותה מונית שהתובע מדבר עליה הייתה ביציאה מהמעגל מעבר למעבר החצייה המדובר, כך שלנתבע היה נתיב פנוי לנסיעה. התובע הגיע מהנתיב השמאלי וביצע פנייה ימינה כדי לעבור לפני הנתבע ליציאה הראשונה של המעגל. עוד הוא הוסיף כי רכבו נכנס למעגל והתובע הוא זה ש"חתך" את נתיב נסיעתו מהנתיב השמאלי.

תלמידו של הנתבע, העיד כי כאשר הגיעו לכיכר בת שני נתיבים, נכנסנו לנתיב הימני והיו צריכים להמשיך ישר בכיכר לכיוון תחנת הרכבת. מעט לפני היציאה הראשונה ימינה חתך אותם רכב התובע מהנתיב השמאלי והתלמיד לא הספיק להגיב.

במעגל תנועה בן שני נתיבים, מי שנוסע בנתיב הפנימי וסוטה ימינה חייב לוודא כי הדרך פנויה. על פניה ימינה מחוץ למעגל חלה תקנה 42 לתקנות התעבורה ולפיה נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש.

במקרה זה העיד התובע כי היה בנתיב הפנימי של מעגל התנועה וכי ביקש לצאת מן הכיכר ימינה כדי להגיע לרעננה. לאור זאת, הרי שחלה עליו התקנה הנ"ל ועליו היה להבטיח כי היציאה מן הכיכר תהא רק לאחר שעבר מן הנתיב הפנימי לנתיב החיצוני.

אין מחלוקת כי רכב הנתבע נכנס לנתיב הימני, וכי רכב התובע היה בנתיב השמאלי. אני דוחה את טענת התובע כי רכב הנתבע התכוון לפנות גם הוא ימינה שכן הן הנתבע והן התלמיד העידו כי לא התכוונו כלל לפנות ימינה אלא להמשיך במעגל התנועה עד לתחנת הרכב. לא הוכח כי היה זה רכב הנתבע שסטה לעבר רכב התובע. אדרבא, התובע הוא זה שהיה עליו לסטות מהנתיב השמאלי הפנימי על מנת לצאת מן הכיכר ועל כן חובת הזהירות בביצוע הסטיה חלה עליו. מוקדי הנזק ונסיבות התאונה מתיישבים עם המסקנה לפיה רכב התובע סטה בחדות כדי לצאת מן הכיכר בעוד רכב הנתבע המשיך בנתיבו במעגל התנועה, וכך נגרמה הפגיעה.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעים סך 3,622 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.6.12, ואגרת משפט בסך 50 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: